זהו זה? ולא אחרת?
"הרוח הישנה והטובה של הטלוויזיה הלימודית והחינוכית של אז מורגשת היטב גם בטלוויזיה החינוכית של היום: טלוויזיה חכמה, רגישה, פונה לילדים בכנות ועם הרבה כבוד לאינטליגנציה ולסקרנות הטבעית שלהם ונותנת להן הרבה מקום". יעל ויסוצקי ונעמה, בתה בת העשר, מזמינות להצטרף להפגנה שיזמו ילדים, נגד סגירת הטלוויזיה החינוכית
אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא מגיל חמש. הייתי חולה ונשארתי עם אמא בבית, יחד צפינו ב"שכונת חיים" בשחור לבן. החיים שלנו היו מאד דומים לחיים בשכונת חיים: כולם הכירו את השכנים ממול, כולם אמרו בוקר טוב בבוקר.
רק חיפשנו הזדמנויות להיות חולים כדי לצפות בטלוויזיה. ככה למדנו לדבר באנגלית עם מיס דינג דונג ובערבית עם שייקה אופיר, למדנו הסטוריה עם "היה היה" וגם זהירות בדרכים מדובי הדוברמן. כל חופש גדול חיפשנו עם מרקו את אמא ונדדנו עם נילס הולגרסון ואווזי הבר. בכל יום חמישי צלצלנו ל"זהו זה!" 426144 כדי לזכות בפרס הכי נכסף: חולצה ותקליט. היתה לנו ילדות תמימה, הרבה לפני שהמליכו והדיחו כאן מלכים במסרונים. פרסומות ראינו רק בקולנוע.
ישבנו עם ההורים בסלון והתפקענו מצחוק מול "קרובים קרובים", העברנו את מלחמת המפרץ צמודים למסיכות האב"כ ול"זהו זה!". לא היו עוד מסכים אחרים וזו היתה מדורת השבט.
כשנולדו הילדים היה לי ברור שזו הטלוויזיה שאני רוצה שתהיה גם להם. היינו מאושרים לגלות מחדש את "רגע עם דודלי" ואת "הבית של פיסטוק" שחזרו לחיים בערוץ 23. זו ילדותי השניה אין ספק.
הרוח הישנה והטובה של הטלוויזיה הלימודית והחינוכית של אז מורגשת היטב גם בטלוויזיה החינוכית של היום: טלוויזיה חכמה, רגישה, פונה לילדים בכנות ועם הרבה כבוד לאינטליגנציה ולסקרנות הטבעית שלהם ונותנת להן הרבה מקום.
באיזה מרחב ציבורי היום יכולים ילדים לפגוש לשיחה בגובה העיניים חתן פרס נובל (דן המדען שכטמן), אמנים שעשו הסטוריה ("כאן ואומן"), פרופסורים ידועי שם שעונים בהתרגשות על שאלות קטנות וגדולות ("מה זה מוזה" ו"החפרנים"), מוזיקאים מהשורה הראשונה שמשתפים בתהליך היצירה שלהם ("חיות במה בהופעה") ודמויות מופת מההסטוריה הישראלית והכללית ("חדשות מהעבר")?
תכנים מעודדי סקרנות, יצירתיות ואהבת אדם
באיזה עוד מרחב ציבורי ילדים יכולים לפגוש מבוגרים שהתמודדו עם קושי או חריגות כילדים ולא חוששים לדבר על זה ("תראו אותי")? או להתמודד ולעבד רגשות ומצבים מורכבים, שלא תמיד זוכים לאמפתיה של המבוגרים בעולם האמיתי ("דן ומוזלי" ו"ילדי בית העץ")?כל אלו תכניות מקור של האנשים המדהימים בחינוכית. התכנים האלו מעודדים בילדים שלנו סקרנות, יצירתיות ואהבת אדם, ומה כל אלו אם לא תמציתו של החינוך? בלי פרסים, בלי מסרונים, בלי הדחות ובלי הצבעות. פשוט ונקי. החינוכית היא ההוכחה שאפשר להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר ועדיין לשמור על ערכים. וערכים אינה מילה גסה.
יעל ויסוצקי
מה כבר יהיה לי לראות בטלוויזיה?! - נעמה ויסוצקי בת 10 ממודיעין:
ההורים שלי בחרו לא להתחבר לכבלים בטלוויזיה. מאז שיש לנו טלוויזיה אני רואה רק "חינוכית". התוכניות שם מאוד מהנות ומצחיקות אבל גם מוסיפות הרבה לידע הכללי. יש שם מידע שלא לומדים בבית הספר וגם אם כן לומדים אז בחינוכית אפשר ללמוד את זה הרבה קודם. ההורים שלי נהנים מלצפות בטלוויזיה החינוכית יחד איתנו ואפילו המורות בבית הספר מראות לנו סרטונים מתוכניות של החינוכית.
חשוב לי לשמור על החינוכית כי כבר יותר מ-50 שנה שיש שם תכניות שגם מצחיקות וגם מלמדות (ותכל'ס מה כבר יהיה לי לראות בטלוויזיה?!).
ובאמת שניסיתי לראות במחשב תכניות מערוצים אחרים אבל די מהר הבנתי שזה ממש לא ברמה של הטלוויזיה החינוכית.
בקיץ הקרוב, ב-15.8.18, מתכננים לסגור את החינוכית. אחרי 51 שנים של טלויזיה הכי איכותית שהיתה כאן.
ביום ראשון הקרוב, 22.10.17, תתקיים הפגנה בירושלים במטרה לשמור על החינוכית. את ההפגנה יזם ילד ושמו נדב ואליו נצטרף ילדים והורים מכל הארץ. ההפגנה תתקיים מול משרד החינוך ברחוב שבטי ישראל 22 בין 16:30-18:00.
אז בואו תעזרו לנו בהפגנה של הילדים למען החינוכית (גם למבוגרים מותר לבוא)!
לפנייה לכתב/ת 
