מאירת דרך

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים

נועה מיטל טוביאנה, מורה לתנ"ך ולחינוך מיוחד בבית הספר היסודי ממלכתי ב' בצפת, הסתירה במשך שנים סוד מתלמידיה – היותה עיוורת בעין אחת ולקויית ראייה בעינה השנייה.

למרות שהתלמידים בכלל לא הצליחו להבחין בלקות הראיה שלה, אחרי ‭ 11‬ שנים של הסתרה ובתמיכת מנהל בית הספר אורן גומפל, היא החליטה שהגיע הזמן להסיר את ה"מסכה" לדבריה, בדרך יצירתית במיוחד. טוביאנה יזמה ובנתה בבית הספר חדר חושך הממחיש את ההתמודדות של אנשים הלוקים בראייתם, וריגשה את התלמידים והמורים כאשר חשפה בפומבי את סיפורה האישי.

נועה מיטל טוביאנה ותלמידיה(צילום: אפי שריר)

"התהליך היה הדרגתי והילדים גילו עניין. אני חשה הקלה גדולה", מספרת טוביאנה. "כל השנים הייתי דרוכה. עקפתי את המגבלה בדרכים שונות ובלבד שהתלמידים לא ידעו. התביישתי וחששתי שהידיעה הזו תחליש את המעמד שלי כמורה. התלמידים נפלאים ונוהגים בבגרות וברגישות ובלי צוות הנהלה ומורים מכילים ועוטפים לא הייתי מצליחה".

טוביאנה, מורה מוערכת ומעורבת, סיגלה לעצמה שיטות שונות כדי להתמודד עם המגבלה. היא לומדת את החומר שעליה להעביר בכיתה בעל פה, כותבת באותיות גדולות, מקפידה להסתובב בכיתה כדי לראות מקרוב את התלמידים ונעזרת בציוד הגדלה. "כשאני מדברת ותלמיד לא מקשיב, אני אומרת להם אני לא רואה עכשיו גם לא אשמע", היא צוחקת.

בהיותה בת ‭ 16‬ אובחנה אצלה מחלת קר›-קונוס הקרנית הפוגעת קשות בראייה. קדמו לאבחון שנים של תסכול וכאב בעקבות הקושי לאבחן את המחלה. "כשאובחנתי חשתי הקלה מסוימת. מעין תחושת ניצחון של 'אמרתי לכם'. מצד שני התחלתי מסע קשה וכואב במהלכו התעוורתי בעין אחת ואיבדתי את הראייה באופן חלקי בעין השניה", סיפרה טוביאנה, "כל לילה חששתי שאתעורר לא רואה, פחדתי והביטחון העצמי נפגע".

בתמיכת ההורים והמורים החליטה להשקיע בלימודים ולמרות הקושי וסיימה בהצטיינות את לימודי ההוראה. בימים אלה היא עומלת על הקמת מיזם להמחשת התפתחות העזרים לעיוורים מאז קום המדינה ועד כה.

"נועה מעולם לא השתמשה בקשיים שלה כמנוף להקלות", אומר מנהל בית הספר אורן גומפל. "נועה מורה מצטיינת, יוזמת, הילדים אוהבים אותה. היא דוגמה ערכית ומוחשית לחינוך לערכים של סובלנות וקבלת האחר".

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים