מבקשי המקלט: "אנחנו עובדים בעבודות השחורות שהישראלים לא רוצים"
הם הגיעו לישראל ממדינות אפריקה אחרי מסע ארוך ומתיש, הגישו בקשה למקלט ועכשיו הם עלולים למצוא את עצמם מגורשים. בינתיים הם צריכים לפרנס את עצמם, לרוב בעבודות מפרכות שחושפות אותם לא פעם לניצול. "אף ישראלי לא רוצה לעבוד בניקיון או במטבח. אנחנו עושים את העבודות השחורות האלו", הם אומרים
בשיתוף Israel at Heart
אנוואר סולימאן בן ה-38 סיים את התואר הראשון שלו בארכיאולוגיה כשהתחיל רצח העם בדארפור לפני 15 שנים. הוא נמלט לישראל דרך לוב ומצרים. הוא נמצא כבר תשע שנים בארץ, עובד במטבח של מסעדה קטנה ברמת השרון וחולם להמשיך את לימודיו האקדמיים. "בעבודה אנשים מאוד נחמדים אליי, מצאתי חברים טובים. אנשים לא נכנסים איתי לפוליטיקה, לא מסתכלים על צבע העור שלי. אם אתה מכבד את העבודה שלך, אנשים נחמדים אלייך", הוא אומר.
לפני שעבד במסעדה ברמת השרון הוא נכלא במתקן הכליאה בחולות ולפני כן עבד שנתיים וחצי בחדר אוכל במלון בתל אביב. העבודות האלו, הוא מספר, הן קשות מבחינה פיזית והוא לא פגש שם הרבה ישראלים. "רוב האנשים לא רוצים לעבוד בעבודה הזאת, כי זאת עבודה קשה. הרבה ישראלים ברחו כי היה להם קשה, הם ראו שזה לא שווה להם. אין בעבודה הזאת עתיד. אני עושה אותה כי אני חייב, אין לי אופציה אחרת. הישראלים שאני פגשתי ושעבדו במסעדות עשו את זה בתור עבודה זמנית, לרוב לפני הצבא כדי לחסוך קצת כסף לטיול. אף אחד לא עושה את זה בשביל העתיד".
"אני לא רוצה להיות מנקה רחובות כל חיי"
אוסמאן עלי (32) עזב גם הוא את דארפור בעקבות רצח העם לאחר שסיים את התואר הראשון שלו בניהול משאבי טבע וסביבה. הוא הגיע לישראל לפני שבע שנים אחרי מסע ארוך באוגנדה, קניה ומצרים. הוא הגיש בקשת מקלט לפני ארבע שנים ובקשתו טרם נענתה. אחרי שנכלא גם הוא בכלא חולות הוא עבר לגור בחיפה וכיום הוא עובד כספר. במקביל, הוא מכהן בתור יושב ראש המרכז לקידום מבקשי מקלט אפריקאיים (ARDC), שמסייע לטפח מנהיגות בקרב מבקשי המקלט בישראל.
"אני לא רוצה להיות ספר או מנקה רחובות כל חיי", הוא אומר בעצב. "אני אדם שיש לו חלומות ותקוות. אני מקווה לחיות במדינה שתקבל אותי כמו שאני ושתתן לי להתפתח. אני מאוד גאה ואוהב את המדינה שלי, אבל הממשלה שלנו מבצעת רצח עם. כשחיינו בסודן, לפני המלחמה, לא הייתה לנו בעיה של עבודה".
תכלית מיכאל (29) הגיע לישראל בשנת 2007 מאריתריאה וגם הוא עבד בלא מעט עבודות שחורות מפרכות, בין היתר במטבחים של מסעדות ובחברת אחזקות. "לא היה קל, זה לוקח הרבה כוחות נפשיים וגופניים. כשעבדתי במטבח עמדתי מול האש בערך 10 שעות. ראיתי הרבה אנשים סובלים ובוכים בעבודות האלו. לישראלים היה מאוד קשה בעבודה הזאת. היו ישראליים אבל לא במטבח. כשעבדתי באחזקות גם היה קשה, הבוס לא שילם לי כמעט שלושה חודשים".
היום מיכאל משקיע את מרב מרצו וזמנו בעבודה בקהילת מבקשי המקלט האריתראים. במסגרת עבודתו הוא נתקל בסיפורי ניצול רבים של מעסיקים. "אנשים לא יודעים כל כך את השפה ואת החוק, אז המעסיקים משתמשים בזה וגורמים נזק לעובדים. יש למשל תופעה נוראית של תלושים מזויפים. מבקשי המקלט הם אנשים טובים, הם לא עשו שום דבר. הם רוצים משפחה, רוצים להגשים את עצמם. הם מרגישים שהמדינה רוצה לגנוב להם מהכיס כל הזמן".
איך אתם מגיבים לאנשים שטוענים שאתם מהגרי עבודה ושבאתם לגנוב לישראלים את העבודה?
מיכאל: "שיגידו מה שהם רוצים, אני יודע שלא באתי בשביל לעבוד. ביקשתי מקלט וכבר ארבע שנים המדינה לא נותנת לי. לפני שאני פליט אני קודם כל בן אדם ומגיעות לי זכויות, מגיעה לי הגנה. לפני שבועיים הייתי בכנסת ודיברתי עם בכירה בליכוד - היא צחקה לי בפנים, היא שאלה למה לא ביקשנו מקלט וטענה שאנחנו מהגרי עבודה. אמרתי לה שהגשתי בקשה למקלט ושלא בדקו אותה במשך ארבע שנים. אם היא אומרת את זה, מה יש לי להגיד? הממשלה לא רוצה להתמודד עם מבקשי המקלט, היא רק משתמשת בנו בשביל הבחירות. הם לא עשו שום דבר בשבילנו ולא בשביל תושבי דרום תל אביב. אף אחד לא מדבר על זה שדרום תל אביב הייתה במצוקה גם לפני 50 ו-60 שנים".
סולימאן: "המדינה יודעת טוב מאוד מי בא בשביל לעבוד ומי הגיע לבקש הגנה. אני ממש מופתע מההתנהגות של המדינה, שמורכבת מפליטים שבאו מכל העולם. אם הייתי מגיע בתור מהגר עבודה, המדינה לא הייתה משאירה אותי לחודש. למה כל השנים היינו פה? כי המדינה מחויבת לחוקים הבינלאומיים".
עלי: "אף אחד מאיתנו לא הולך לעבוד בהייטק כדי לגנוב עבודות של ישראליים. אנחנו דווקא מספקים לישראלים עבודה - היום יש יותר מ-500 אנשים שעובדים במחלקות ההגירה. אם לא היה אותנו, לא הייתה להם עבודה. אף ישראלי לא רוצה לעבוד בניקיון או במסעדה. בטח לא מי שיש לו השכלה. אם אני מהגר עבודה כמו שאנשים חושבים - למה אתם לא נותנים לי אישור עבודה כדי שאוכל לעבוד? אני צריך לחדש ויזה כל חודשיים ואסור לי לעבוד. זו מדיניות סותרת. אם אתם אומרים שאני מהגר עבודה ושבאתי לעבוד - שהמדינה תיתן לי אישור עבודה".
טוב לכם בישראל? אתם רוצים להישאר פה?
עלי: "אם הייתה לי אופציה אחרת, לא הייתי נשאר בישראל יום נוסף אחד. אבל אין לי לאן ללכת".
סולימאן: "אני 9 שנים בישראל והמצב שלי הוא שאין לי ברירה, אין לי אופציות אחרות. 14 שנים לא הייתי בבית. גם אם לא טוב לי, אני צריך להתמודד ולהיות חזק, למצוא את הכוח הפנימי שלי ולהישאר בחיים. זה המצב".
מיכאל: "אם אוכל לחזור למדינה שלי – אחזור. מה יש לי לעשות פה? אבל אני אוהב את הישראלים (צוחק). יש הרבה גזענות אבל אני חייב לעזור לשנות את זה. אחרי שאחזור למדינה שלי אשמח לחזור לישראל – לא לעבוד או לחיות פה, אלא לבוא לבקר עם המשפחה שלי".
בשיתוף Israel at Heart
לפנייה לכתב/ת 
