"ביחד נתגבר": המסע לחשיבה חיובית
בזמן המאבק במחלה של ילד אין להורים זמן להיות יחד - אחד בבית חולים עם הילד החולה והשני בבית עם הילדים. עמותת "זכרון מנחם", התומכת בילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם, מאפשרת להם "להתאוורר" מקשיי היומיום ולהקדיש זמן לעצמם ולזוגיות. קורל בן עזרא הצטרפה לטיול תמיכה להורים באנגליה וצרפת. צפו
המסע שאירגנה עמותת 'זכרון מנחם' להורים לילדים החולים בסרטן לצרפת ולאנגליה, החל באופן טבעי בשדה התעופה בן גוריון. אלא ששם, בנוסף להתרגשות שמלווה כמעט כל נוסע, נאלצו ההורים גם להשאיר מאחור את הדאגות, החששות, הפחדים והילדים החולים. מטרת שמונה הימים הללו באירופה הייתה אחת: לתת להורים זמן לעצמם.
מירי וחיים ארנטל הקימו את עמותת 'זכרון מנחם' לפני 26 שנה, לאחר שבנם מנחם בן השנה חלה במחלת הסרטן ובמשך יותר מ-14 שנים נאבק בה. מירי מספרת על התקופה הקשה ועל החוויות באותן שנים "אנשים היו מפחדים לגשת, היו עוברים לצד השני של הכביש. היה חוסר ידע מאוד גדול באותה תקופה".
בערב פסח מנחם נפטר. לאחר ארבעה חודשים בלבד, מירי וחיים החליטו להקים את עמותת 'זכרון מנחם'. "עקב הניסיון הרב שצברנו במשך השנים האלה, הקשרים הרבים שנוצרו עם בתי החולים והצוות הרפואי, החלטנו לקחת את הידע ולתרום אותו. לא רצינו שמשפחות נוספות יעברו את הדברים הקשים שעברנו, ומצד שני רצינו גם לתת את הטיפים של מה כן כדאי לעשות בתוך התהליך הקשה של המלחמה במחלה", מספרת מירי.
"אנחנו שונים מעמותות אחרות כי אנחנו מקיפים את כל המשפחה", היא מבהירה. "זה לא רק הילד החולה אלא המשפחה כולה שעוברת את התהליך יחד איתו. זה נובע מהניסיון האישי שלנו, אנחנו יודעים מה הילדים שלנו עברו ולכן אנחנו שמים דגש על האחים".
על היוזמה לקחת את ההורים למחנה הורים מרחיב חיים: "להורים אין זמן לזוגיות ולהיות אחד עם השני. הורה אחד בבית חולים והשני עם הילדים האחרים בבית. המסע הזה נותן להם אפשרות באמת להגיע למקומות שהם לא היו נמצאים שם תקופה ארוכה, זמן לעצמם ומפגש עם משפחות אחרות שעוברות אולי דברים יותר קשים. נוצרו פה דברים שלא ייאמנו. היה כאן זוג על סף גירושים שהטיול הזה הציל אותו".
"התמודדות עם שני ילדים חולים, יחד"
לפני עשר שנים רוברט מוחטי ואשתו השאירו את המשפחה המורחבת באיראן, ועלו לארץ בלי לדעת עברית. כמה חודשים לאחר העלייה נולד יהונתן, בנם בכור ולאחריו תאומים: אחד מהם נפגע ונולד עם CP בחצי גוף. יהונתן, הבן הבכור, חלה במחלה כשהיה בן 9. לפני כמה חודשים נולדה לבני הזוג תינוקת.
"כשמתמודדים עם שני ילדים חולים זה מאוד קשה" מספר רוברט. "מצד אחד יש לך ילד שמתמודד עם נכות בחצי גוף, לא אוכל, לא רוצה ללכת למקלחת, ואין שום עזרה, ההורים שלי לא פה, ההורים של אשתי לא פה, אנחנו לבד. אני כל היום מטפל בילדים ולכן אין לי ברירה אלא לעבוד בלילה.
שנה שלמה מאז הגילוי אני עובד במפעל בלילות ובבקרים מטפל באיתי הבן שלי הנכה וביהונתן שחולה במחלה. איתי מקבל זריקות ברגל והרבה שעות של פיזיותרפיה שאני צריך לקחת אותו ולהחזיר אותו מבית החולים, וליהונתן יש לפעמים אשפוז יום, אז גם צריך לנסוע לאיכילוב ולחזור", אומר רוברט.
רוברט מוחטי בנסיעה במסע לחשיבה חיובית:
הנסיעה לחו"ל הגיעה לרוברט בהפתעה מוחלטת, לאחר שאשתו החליטה לרשום אותו מבלי שידע, למרות שאמר לה שהוא לא מעוניין לטוס בלעדיה. "יום אחד התקשרו אליי מ'זכרון מנחם' ואמרו ש'מחר בערב יש גיבוש לטיסת הורים'. בדיעבד נודע לי שאשתי התעקשה שאני אסע בגלל שאני כל הזמן עם הילדים בבתי החולים. מצד אחד שמחתי לשמוע את זה ומצד שני התבאסתי שאשתי לא מצטרפת אלי, כי היא נשארת בבית לשמור על הילדים. אני מעריך מאוד את מה שעשתה בשבילי", הוא מספר בהתרגשות.
על ההגעה לבד לטיול והחיבור לאחרים, מוסיף רוברט: "אלי, המארח, משאיר פה בבית שלו דלת פתוחה ל-30 אנשים שהוא בחיים לא פגש. לא הכרתי כאלה דברים. אני הייתי בן אדם שלא היה מתחבר לאף אחד, הייתי אומר זה אני והסיפור שלי הוא שלי.
"אני אומר את זה תמיד לעצמי ואמרתי גם לאישתי, אני קיבלתי את המחלה הזאת לילד שלי כדי להכיר אנשים מקסימים, אנשים טובים שנותנים את הנשמה. באים משחקים עם הילד, נותנים הכל עבור הילדים. הם מלאכים ומלאכיות".
מנצלים את הזמן למחשבות חיוביות
בין השופינג ב'אוקספורד סטריט' לצפייה במחזמר 'מלך האריות', ההורים מבלים זמן רב יחד כקבוצה, בנסיעה באוטובוס, מפעילות אחת לאחרת. גם הזמן הזה הוא מנוצל היטב כי בתחילת המסע סוכם שבכל הזדמנות שיש זמן פנוי הם מתחייבים לשתף במחשבות חיוביות, וכך היה.
בכל יום, בכל נסיעה, כל פעם מישהו אחר עלה בתורו וסיפר סיפור מעורר השראה או מחשבה חיובית שעלתה לו במהלך המסע. המחשבות, הסיפורים, הבדיחות והתודות הציפו כל פעם מחדש את האוטובוס בהתרגשות רבה.
סיגלית ושמעון הגיעו למסע הזה יחד, עם לא מעט ציפיות וחששות. סיגלית מספרת על כל התקופה שעברה עם בנה ניב כאשר אובחן במחלה, כיצד התחייבה לעצמה שבמהלך כל המלחמה במחלה, היא תעבור יחד עם בנה את הכל. "הייתי איתו שם לאורך כל הדרך, התקלחתי וישנתי בבית חולים למרות שאנחנו גרים שבע דקות נסיעה משם. הייתי טוטאלית. ויתרתי על הזוגיות, על להיות אמא של הבת שלי, להיות הבת של אמא שלי ובעיקר – ויתרתי על עצמי. הייתי רק אמא של ניב ולא שום דבר אחר".
כעת, היא ובעלה שמעון מגיעים למסע הזה במטרה אחת והיא לאחד את הזוגיות שהתפוררה במהלך הדרך להחלמה. "כשאמרו לי שיש סדנא בחו"ל של חשיבה חיובית זה היה נשמע לי מתאים, היה לי מאוד חשוב לצאת כי בתוך התהליך אני מבינה שבניין הזוגיות הוא מהחשובים ביותר. אחרי שסיימנו את פרק הבריאות, כדי לייצב מחדש את המשפחה, צריך לתת את היסודות האיתנים ולעבוד על הבסיס החשוב והוא הזוגיות. זאת המטרה שלקחתי על עצמי במסע הזה".
"החשיבות המרכזית של הטיול הזה מבחינתי זה לחבר בזוגיות. בתקופת המחלה של הבן שלי, הכל התמקד בו אז הרבה זמן אין לבעל ולאישה את הביחד. שאנחנו נפגשים זה בבית חולים ואם אנחנו בבית זה לזמן קצוב ולמחרת בבוקר אנחנו שוב בבית חולים ולא ישנים ביחד והכל מתפרק", מספר שמעון.
"החשיפה לאנשים, סיפורים ומקרים אחרים, גורמת לך לצאת מתוך עצמך, מהקובייה שלך, ולמעשה להתקדם לאנשהו", מסכמת סיגלית. "לא משהו בר השגיות, מספיק שחשבתי שהמצב שלי היה נורא מכל, עכשיו אני שומעת אחרים ופתאום אני אומרת שיש מישהו שעבר משהו יותר גרוע. בתוך הקושי שלי יש עכשיו גם פרופורציות. הסיפורים האלה, הביחד הזה, פותח ללמוד ולראות דברים אחרים ולקדם את עצמך בחשיבה ובהבנה".
- הכותבת התלוותה כאורחת של עמותת "זכרון מנחם"
למסע לחשיבה חיובית.
לפנייה לכתב/ת 
