"פארקינג דיי": ביקורת על תכנון המרחב בעיר

אני לא גרה בתל אביב, גם לא בגבעתיים, ברמת גן או בבת ים. מצד שני, אני לא גרה כל כך רחוק, בקריית אונו, ובכל זאת לוקח לי להגיע לכל מקום בתחבורה ציבורית שעה וחצי ולפחות. בערך כמו נסיעה באופניים על אותו מסלול. ניסיתי אופניים רגילים, חשמליים, מכונית, אוטובוסים והליכה ברגל ובכל מצב בו אני יוצאת מהבית, אני רואה שהמרחב הציבורי לא נותן מענה ראוי לצרכים הבסיסיים שלי.

בכל פעם שאני יוצאת מהבית אני חוטפת סטירה מהמרחב הציבורי שלא מתוכנן טוב: אין צל כשאני הולכת ברגל, תשתיות גרועות לנסיעה באופניים, אוטובוסים שזוחלים ביחד עם המכוניות ומחסור בחנייה אם אני לוקחת את הרכב של ההורים.

מחר, יום שישי ה-5/10, יתקיים בפעם השנייה אירוע Park(ing) Day השנתי בישראל. את היוזמה מובילים תושבים בשיתוף ארגון "מגמה ירוקה" והרשויות המקומיות בערים - תל אביב-יפו, רמת גן, כפר סבא וראש העין. מדובר ביוזמה חברתית שהפכה לתנועה עולמית, במסגרתה "משתלטים" לכמה שעות על מקומות חניה והופכים אותם, במקום מקום לעוד רכב, למשהו שכל הקהילה יכולה ליהנות ממנו: סדנאות יצירה, מרחב למיצגים אומנותיים או סתם פינת ישיבה.

"היום הזה יוצר הזדמנויות חברתיות, קהילתיות ומעודד עסקים מקומיים ושכונתיים". (צילום: מגמה ירוקה)

הזדמנות לאינטראקציה חברתית שלא הייתה קיימת

ג'ון בלה, מקים הפארקינג דיי, וחבריו ה"אורבניסטים" יצאו תחילה לרחוב עם דשא סינתטי וספסל והפכו מקום חניה לפארק קטן. הם חצו את הכביש לצד השני כדי להתבונן על הממצאים, בתקווה שלא תתעורר התנגדות מהעוברים ושבים.

תוך דקות ספורות, אדם התיישב על הספסל, חלץ את נעליו, והחל לאכול ארוחת צהריים. מיד לאחר מכן אדם נוסף הצטרף, ושניהם החלו לנהל שיחה. הם הבינו שהם עלו כאן על משהו מיוחד. "יצרנו הזדמנות לאינטראקציה חברתית שלא הייתה קיימת שם בעבר". אמר ג'ון בלה.

בעיני, אירוע זה מקבל גוון מיוחד לאור העובדה שיום הבחירות לרשויות המקומיות מתקרב. זה לא סוד שבעיית הפקקים והחניה הפכה למכת מדינה של ממש. כיום, לתפוס חניה ולהפוך אותו לפארק קטן עדיין עשוי לעורר מחלוקות והתנגדות רבה בקרב הציבור שכרגע מעדיף להישאר עם המכונית.

"השטח שתופסת מכונית יכול להיות גם משהו אחר, וזה לא יהיה סוף העולם"(צילום: מגמה ירוקה)

כפעילה חברתית, נאלצתי להתווכח עם לא מעט עוברי אורח שמאוד קשורים לחניות ולמכוניות שלהם. קיימות סיבות רבות להיווצרות המצב בו רוב האזרחים עדיין בוחרים במכונית ובחניה, אחת מהן היא ההזנחה המתמשכת של הרשויות המקומיות והממלכתיות בפיתוח התחבורה הציבורית בישראל.

דרושה התעוררות רחבה במודעות

ההזנחה נובעת בין היתר מהחשש המוגזם מפני תגובת התושבים המוגננים על מקומות החנייה שלהם. פעילות זו נועדה להעמיד בספק גם את התפיסה השגורה הזאת ולהצהיר - השטח שתופסת מכונית יכול להיות גם משהו אחר, וזה לא יהיה סוף העולם.

פעולות מבורכות אלו מצויות עדיין בהיקף קטן ודרושה התעוררות רחבה במודעות שתוביל ליישום תכניות דומות במקומות נוספים וביתר שאת, בערים ושכונות חדשות.

אותם ראשי העיר החוששים ממי שמגונן על הרכבים הפרטיים, צריכים להתחיל לחשוש מאותו פלג די נכבד בציבור, פלג שלא מושמע מספיק, הטוען שעידן המכוניות נגמר ודורש תחבורה ציבורית טובה. דורש שתהיה לו אפשרות לרכוב על אופניים וללכת ברגל בלי לחשוש ותובע שיהיה לו צל ברחוב, מדובר בצרכים לגיטימיים בסך הכל, לא?

• הכותבת, עירית געתון, היא פעילה חברתית ב"מגמה ירוקה"