"משפט שלמה" במקום "מבצע שלמה"
"החלטת ממשלה משבוע שעבר אוסרת על יהודי אתיופיה הממתינים בגונדר להגיע לארץ עם ילדיהם הנשואים, או ההורים לילדים ועם נכדיהם, ולכן הורה שיש לו ילד בישראל וילד באתיופיה צריך להחליט אם ישאר עם ילדיו באתיופיה, או יעלה להתאחד עם ילדיו הממתינים לו בישראל". עו"ד אהוד פלג, מייסד המרכז לקידום ההגינות בישראל, ב"קריאה לסדר"
ממשלת ישראל קבעה כבר ב- 2015 כי יש להעלות בתוך 5 שנים את שארית זרע ישראל – 9,500 איש המרוכזים שנים במחנות בגונדר ובאדיס אבבה. צריך להבהיר מיד כי אין מדובר באנשים נוכרים אלא בבעלי זיקה לעם ישראל מצד אימותיהם או אבותיהם, המקיימים אורחות חיים יהודיים ונמצאים זה שנים ברשימות הממתינים לעלייה המוכרות על ידי הממשלה ונכללות בהחלטתה.
בעקבות ההחלטה עלו מתוכם עד היום 1,300 איש בלבד ולאחרונה החליטה הממשלה להביא 1,000 איש נוספים. המתמטיקה מראה כי זהו מספר שלא מגיע אפילו לשליש מן המספר המובטח בהחלטה מ-2015. מה שהתחיל בקול תרועה רמה נמשך בקול ענות חלושה. אצל הממשלה כנראה החלטות לחוד ומציאות לחוד.
מילא, טעות במתמטיקה זה דבר נסלח, אבל כאן מדובר בבני אדם, גברים, נשים וטף, שנמקים בתנאי מחיה קשים בציפייה לראות את משפחותיהם ושחלקם, המבוגרים שבהם, כבר נפחו את נשמתם ולא יזכו להתאחד עם ילדיהם שבארץ.
על איזה ילד לוותר?
ראש הממשלה הכריז בזמנו לתקשורת בחגיגיות רבה שהוא מאד גאה בהחלטה שקבלה הממשלה בראשותו – להביא לארץ את שארית הקהילה מאתיופיה. ההחלטה וההכרזה שבעקבותיה היו בהחלט מקור לגאווה. מה שלא ניתן לומר על דרך הביצוע, או יותר נכון אי הביצוע של ההחלטה.
אבל אולי הדבר המקומם ביותר הוא לא המשך ההתעמרות בבני העדה הממתינים בעיניים כלות לעלייתם; הוא גם לא ההפרה של הבטחה והחלטה שלטונית בניגוד לכללי המינהל התקין; בהחלטתה משבוע שעבר הגדילה הממשלה עשות והציבה ברירה לא אנושית בפני ההורים באתיופיה המבקשים להתאחד עם משפחותיהם: עליהם לבחור על אילו מילדיהם לוותר.
ההחלטה אוסרת עליהם להגיע עם ילדיהם שהם נשואים או הורים לילדים ועם נכדיהם, ולכן הורה שיש לו ילד בישראל וילד באתיופיה צריך להחליט אם ישאר עם ילדיו באתיופיה או יעלה להתאחד עם ילדיו הממתינים לו בישראל.
מדינת ישראל שידעה לרשום ב"מבצע שלמה" את אחד הפרקים המפוארים בתולדותיה כמדינה יהודית המקבצת גלויותיה, מציבה עכשיו בפני הורי הקהילה באתיופיה דווקא מעין "משפט שלמה" אכזרי.
הגינות היא החומר ממנו מורכב האמון שלנו אלה באלה והאמון הציבורי בממשלה. לא מצאנו הרבה הגינות בהתנהגות המתוארת של הממשלה, וחבל שהממשלה גם איבדה את רגש הבושה.
התקווה היחידה להשבת ההגינות על כנה בפרשה כאובה זו, טמונה בבית המשפט הגבוה לצדק, שעומד על משמר המצפון הציבורי בישראל. המרכז לקידום ההגינות בישראל ו- 12 מבני העדה האתיופית הביאו לפני מספר ימים את הבעיה לפתחו של בג"צ במטרה שישים סוף לעינוי המתמשך של המשפחות הקרועות בין אתיופיה לישראל, ויעשה עימם צדק.
אולי לבואו של צדק מאוחר זה התכוונו בני העדה באדיס כשהתפללו בשמחת – תורה: "לשנה הזאת בירוזלם!".
- הכותב, עו"ד אהוד פלג, הוא מייסד המרכז לקידום ההגינות בישראל.
- מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל- shlomit-sh@ynet.co.il
וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר
". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
