מנהיגי הנוער נכנסים לחדר

בשיתוף קרן מנדל

יום חמישי, 9 בבוקר, מכון מנדל למנהיגות בבית האומות בירושלים. בקרוב תחל הפעילות השבועית בתוכנית מנדל למנהיגות נוער המיועדת למובילי מסגרות החינוך הבלתי־פורמאלי בישראל – וזה כנראה אחד המקומות היחידים בארץ שבהם יכולים לשבת ביחד צעירים וצעירות המייצגים קהילות ושסעים בחברה בישראל (דתיים וחילונים, יהודים וערבים, עמדות ימין ושמאל). לדיון הזה הם מגייסים את מגוון הכלים שהם מכירים ממרחב הפעולה של תנועות וארגוני הנוער, מסגרות חינוך בלתי־פורמאלי בישראל המשפיעות על מאות אלפי ילדים בני נוער וצעירים מדי שנה.

הנוער למען העתיד(צילום: אוהד צויגנברג)

התכנית קמה לפני שלוש שנים ביוזמת איש צוות מכון מנדל למנהיגות פרופ' מרדכי ניסן ז"ל, בשותפות עם מועצת תנועת הנוער, ויועדה במקור לבעלי תפקידים בכירים בתנועות הנוער; לאחר שנת פעילות, בהתייעצות עם מינהל חברה ונוער במשרד החינוך ועם מועצת ארגוני הנוער הוחלט להעמיקה ולהרחיבה לקהלי יעד נוספים, הפועלים במרחב הבלתי־פורמאלי. השנה נפתח המחזור השלישי של התוכנית, וקבוצת המשתתפים מונה 24 בעלות ובעלי תפקידים בכירים במסגרות חינוך בלתי פורמלי מרחבי הארץ.

על מנהיגות ולמידה

בית הספר של העתיד

אנשי הנגב לוקחים אחריות

נמצאים כאן השנה, ונמצאו בשנים הקודמות, נציגי "הצופים", "בני עקיבא", "אריאל", "עזרא", האיחוד החקלאי, "אג'יאל" (החטיבה הערבית ב"שומר הצעיר"), נוער "קדימה", נוער "לתת", "מרכז מעשה", "אחרי", "נוער איגי (ארגון הנוער הגאה)", "השומר החדש", "בינ"ה", ארגון סח"י, חוגי הסיירות של קק"ל ועוד. לתנועות וארגוני הנוער יש תפקיד חשוב במאמץ לחנך לערכים ולחיזוק הזהות, וכן לטובת הכרת וקבלת האחר ושאיפה לצדק חברתי - והתוכנית נועדה כדי לסייע להם לבצע זאת.

מנהלי הדיון הם מיקי נבו, איש חברה וחינוך המתגורר בגוש שגב שבגליל התחתון, ד"ר ירון גירש ואודיה לוין סוסנה. נבו הוא בוגר מחזור ד' בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, בעבר ניהל את תיכון משגב, הקים וניהל את ארגון "מרכז מעשה", ושימש כסמנכ"ל בכיר למחקר ופיתוח בקרן רש"י. "חוסר היכולת לחיות יחד במרחב חיים משותף, לצד החוסר בשוויון הזדמנויות, הם מבחינתנו מהאיומים העיקריים על קיומה הערכי של החברה בישראל", הוא אומר. "מערכת החינוך הפורמלית, שבנויה מלכתחילה מבחינה ארגונית על הפרדה בין הקהילות השונות, מתקשה להתמודד עם אתגרים אלו. ילד ביישוב מחוזק מוגדר על ידי החברה הישראלית עוד בהיותו צעיר כאליטה ומצפים ממנו להצליח, ולעומת זאת מילדים ונערים ביישובי הפריפריה החברתית המוחלשים מצפה החברה להרבה פחות. ואם אותם ילדים ישאפו להנהיג, אז החברה תבהיר לו שאחריותו מוגבלת לקהילתו ולקהילות הדומים לו בלבד".

"להכיר את החברה הישראלית לגווניה"

והבי נאטור(צילום: צילום אוהד צויגנברג)

"לפני שבוע, למשל, התקיים בהתנחלות קרני שומרון 'טורניר האחדות' – טורניר כדורגל יהודי־ערבי לזכר שלושת הנערים נפתלי פרנקל ז"ל, גלעד שאער ז"ל ואייל יפרח ז"ל", הוא מספר. "השתתף שם מדריך נוער שלנו, למרות שהיו לו לבטים וחששות – אבל אני אישית תמכתי בו ודחפתי אותו לזה".

אתה מרגיש שהתוכנית משנה את ההשקפות של המשתתפים?

"זה ברור שיש שינוי בתפישה של המשתתפים בשל המתרחש בכיתה. כבר במהלך המפגשים הראשונים אנחנו מרגישים את ההשפעה הגדולה של הכרת האחר, על דעותיו ומכאוביו".

לטם גל(צילום: צילום אוהד צויגנברג)

משתתף אחר בתוכנית, שמגיע מצד אחר של המפה הפוליטית, הוא דוד שמחון, סגן מזכ"ל תנועת בני עקיבא - וגם הוא מספר על העשייה הרבה שנולדה מתוך המפגשים. "התוכנית פותחת את הראש להכיר את שלל הכוחות הפועלים בקרב בני הנוער – יהודים דתיים וחילוניים, וערבים”, הוא אומר.

"זה נותן לי מבט רחב על השחקנים האחרים הפועלים במגרש הזה. למשל, אחרי שנפגשתי עם הנציג של הציבור הערבי, היו לי תובנות חדשות והבנה שהמשימה דורשת שותפות. המפגשים יצרו שיתופי פעולה שלא היו קורים לפני כן – למשל, הזמנתי את תום פרוחי, חברי לקבוצה שהוא מנהל מכינת מעשה בגליל ומכינת מעשה בנגב, להרצות בפני פעילי בני עקיבא על החוויה שלו כילד מקריית־שמונה. בנוסף, הבאתי את חברתי לתכנית לטם גל, מנהלת מחלקת הנוער בעיריית מודיעין, לדבר בפני פעילי בני עקיבא על עבודה נכונה מול הרשויות המקומיות. זה לא היה קורה ללא ההיכרות המוקדמת בתוכנית מנדל".

עבור עופר יהודה, מנהל מרכז הדרכה של "איגי" (ארגון נוער גאה), תרומתה של התוכנית הוא בעצם קיומה ובשיח המגשר והפתוח שמתנהל בין הנוכחים. "במעגל של הקבוצה פגשתי אנשים שלא הייתי פוגש במקום אחר", הוא מסביר. "כשאתה מדבר עם האנשים האחרים במעגל הקבוצתי, אתה מגלה איך הם תופסים אותך מבחינה סטריאוטיפית – ובסוף שניכם מגמישים עמדות על מנת להבין ולהכיל אחד את השני. כל השיח עם דוד מבני עקיבא היה מאוד מעניין עבורי, וגם עם רנא אל זידאן ממרכז מעשה שמגיעה מהמגזר הדרוזי". ואל זידאן מוסיפה: "המפגשים לא משנים את העמדות שלנו, אבל הם מרחיבים את הזהות שלנו".

עופר יהודה(צילום: צילום אוהד צויגנברג)

שירה קנת־כרמון, רכזת הדרכה בתנועת הצופים, מסכימה. "המפגשים מאוד משמעותיים", היא מספרת. "אין תחליף למפגש הזה בין הארגונים, כפי שקורה - ויש לכך תוצאות: בכל דבר שאני נוגעת היום אני מכניסה את השיח הזה של הכרת האחר, שהתוועדתי אליו דרך התוכנית".

“השאלה הראשונה שאני שואל בכיתה היא 'מי משלם את מחיר זהותך?'" מספר מיקי נבו, מנהל ומנחה התוכנית. "לאורך כל התוכנית ניתנת לנו האפשרות לטלטל את העמיתים שלנו באזור הנוחות שלהם ומאזור הנוחות שלהם. והשאלה השנייה שאני שואל היא: 'איזו מדינה ראוי שתתקיים כאן – חברת קנטונים, נפרדת לכל קהילה ומגזר, או חברה שיש בה חיפוש המשותף'".

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף קרן מנדל