למה בכלל ללמוד אזרחות
בניגוד לחווייתם של תלמידים רבים כל כך בישראל של היום, אזרחות אינה מקצוע משעמם אלא בסיס תפיסתי לכל מה שמאפשר לנו לחיות כאן יחד, להתווכח זו עם זה, להשפיע על המרחב הציבורי ולהתנהל בו, ולכן חייב להתרחש שינוי ויפה שעה אחת קודם. יעל נאמן, מנכ"לית קרן לאוטמן וד"ר הלל בן ששון במאמר משותף לקראת כנס דב לאוטמן בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה
בשיתוף פורום דב לאוטמן
בכל העולם המפותח שוררת הסכמה כי החינוך לאזרחות הוא גורם בעל חשיבות עליונה לחיברות ותירבות התלמידים בדרכם להפוך לאזרחים מעורבים. כפי שנכתב בדו"ח ועדת קרמניצר (1996): "ללא חינוך לאזרחות, נמנעת מן הפרט האפשרות לממש את עצמו באופן משמעותי בתחום החברתי והפוליטי". ועם זאת, בישראל נותר מקצוע האזרחות בגדר חידה מרתקת, פרדוקסלית אפילו.
כמקצוע חובה לבגרות מרבית ילדי ישראל מגלים בו עניין שולי, אם בכלל. אזרחות בבית הספר די משעממת את ילדי ישראל. ובו בזמן, מדובר במקצוע השנוי במחלוקת פוליטית עמוקה, כזו שתופסת כותרות לא אחת, שכן האזרחות מנקזת לתוכה לא מעט מהמתחים ומהמאבקים על דמותה של המדינה והחברה בישראל.
מזה כמה עשורים מושך מקצוע האזרחות אש ציבורית. מהקמת ועדת קרמניצר בשנות ה-90, דרך המאבק על יישום המלצותיה, המריבות על דמות המפקח המרכזי (מפמ"ר) של המקצוע, ראשי ועדת המקצוע וכותבי ספרי הלימוד, ועד תוכנם של הספרים הללו, ועוד ועוד. היו אלה מאבקים מרים, וספק אם מישהו – ילדי ישראל או המערכת הפוליטית במדינה – יצא נשכר ממאבקים אלה.
הלהט המאפיין את המאבקים הללו, והחשיבות הרבה המיוחסת למקצוע בכתובים ובמחקר, אינם תואמים את העובדה כי מדובר במקצוע בית ספרי בלבד, שהרי אין לו מחלקה מקבילה באקדמיה. זאת ועוד, בישראל לומדים אזרחות לא יותר משנה או שנתיים בתיכון, על פי רוב, ועוד שנה בחטיבת הבינים בהיקף לא גדול. ואם שואלים את התלמידים עצמם, כפי שעולה ממחקר חדש שנעשה על ידי ד"ר גל לוי וד"ר מוחמד מסאלחה מהאוניברסיטה הפתוחה, עבור פורום דב לאוטמן, הרי שבזכרונם של התלמידים שמור מקצוע האזרחות כלא הרבה יותר מהכתבות של המורים למחברת לקראת הבגרות.
לפהק מעוד פרק באזרחות
בין המאבק הציבורי על עיצוב הוראת האזרחות לבין הפיהוק המנומנם שבו מתקבל המקצוע בקרב תלמידי ישראל ניצבים המורים ומנהלי בתי הספר. חלק ניכר מהמורים חושש מלדון עם תלמידיהם בסוגיות פוליטיות או אקטואליות (כפי שעולה ממחקר אחר שערך פורום דב לאוטמן באמצעות המרכז היישומי של המרכז הבינתחומי בהרצליה), הגם שדיונים אלה קריטיים להוראה משמעותית של האזרחות, ומרבית המנהלים אינם משלבים אזרחות פעילה בחיי בית הספר.
ייתכן כי אחת הסיבות לכך היא התפיסה שיש סתירה בין חינוך דמוקרטי – אוניברסלי לחינוך לאומי – פרטיקולרי, או אולי החשש מסתירה בין חינוך לחשיבה ביקורתית ואקטיביזם חברתי לבין לימוד של שיטת המשטר הישראלית ודמות המדינה.
וכך, מקצוע האזרחות מרודד, ואינו משרת את מטרותיו המרובות. כדי להמנע מהכרעות מורכבות, מוקצות לו שעות מעטות הנלמדות במשך שנים מעטות בלבד. ובעיקר נראה כי אזור הנוחות הלימודי הזה מבטא ויתור על מרכיבים לימודיים וחינוכיים חשובים שיכולים לסייע לחיזוק התודעה האזרחית בדמוקרטיה הישראלית. מה הפלא אפוא כי שבטי העם בישראל כלל אינם נקשרים יחד באזרחות כפי שהיא נלמדת היום. במחקר של לוי ומסאלחה השיבו רק 25% מהמרואיינים שלימודי האזרחות הכינו אותם להכרת השוני והגיוון התרבותי והלאומי בחברה הישראלית.
הגיע הזמן לעשות שינוי. גם מבלי להקים ועדות מומחים חדשות, אפשר וצריך לשנות את הוראת האזרחות בישראל.
יש צורך להרחיב את מספר השנים והשעות של לימודי האזרחות, כך שיחנכו את ילדי ישראל להיות אזרחים מעורבים הנוקטים עמדה בשאלות ציבוריות, אזרחים אכפתיים כלפי המדינה וכלל אזרחיה.
אפשר, וגם צריך, לחלץ את האזרחות מהיותה מקצוע טכני (ומטלת הביצוע שהוספה לפני מספר שנים, אינה מספקת בהקשר זה), ולהוסיף לסל שעות האזרחות גם שעות של תרגול אזרחות פעילה, במסגרתה יכירו
התלמידים באופן בלתי אמצעי, אקטיביזם אזרחי – ארגוני, חברה אזרחית, יוזמות שטח מקומיות וארציות, ארגוני קידום מדיניות ושדולות, ועוד ועוד.
לא רק בתכנים המוכתבים מבחוץ יכול מקצוע האזרחות לטעון עצמו במשמעות חדשה. גם בית הספר עצמו יכול להפוך למיקרו קוסמוס ללימוד ותגבור האזרחות. ניתן למשל לחבר ללימודי האזרחות כל פעילות חברתית – ערכית הנעשית במסגרת הבית ספרית (כדוגמת מחוייבות אישית) ולהפוך אותה למנוף ללימוד אזרחי דרך הנחיה לא פורמלית, דרך כתיבת עבודות ודרך פרוייקטים יישומיים.
בניגוד לחווייתם של תלמידים רבים כל כך בישראל של היום, אזרחות אינה מקצוע משעמם אלא בסיס תפיסתי לכל מה שמאפשר לנו לחיות כאן יחד, להתווכח זו עם זה, להשפיע על המרחב הציבורי ולהתנהל בו. משום כך, ובניגוד לתווית המוטעה והמטעה, לימודי האזרחות אינם שייכים לצד אחד של המפה הפוליטית, אלא הם של כולם. יש צורך דחוף להפוך אותם לאפקטיבים ומשמעותיים עבור אזרחי המחר.
- יעל נאמן היא מנכ"לית קרן לאוטמן
- ד"ר הלל בן ששון הוא ראש תכנית משעולים להוראת האזרחות במכללת אורנים
כנס דב לאוטמן 2018 יתקיים ב-26.12.18 בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה. הכנס יתקיים בפעם הרביעית ביוזמת קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה ושותפים נוספים, על מנת להעלות לסדר היום הציבורי והחינוכי את החינוך לדמוקרטיה ולשותפות בחברה הישראלית.
בשיתוף פורום דב לאוטמן
לפנייה לכתב/ת 
