"בגיל 7, מוקדם מהצפוי, ילדי הפך לגיבור"
"ברגע אחד, כמו מכת ברק, נשמטו מידיי השקיות. הבטן הבינה שמשהו לא טוב מתרחש, הראש במקביל ניסה להשתלט על תחושות הבטן, וניסה להשיג עוד כמה שעות של אמונה עיוורת שהכול יהיה בסדר. אבל ההתפרקות הגיעה מיד. בכי בלתי נשלט ורצון לעצור את הזמן". אביאת, אמו של איתי, חולה בסוכרת נעורים, משתפת
יש רגעים בחיים שכל אחד זוכר. רגעים היסטוריים או כאלה שהשפיעו על חיינו. יש רגעים בחיים שנצרבים בזיכרון ובלב, והראש יודע שמעתה ואילך דברים עומדים להשתנות. הרבה פעמים, אנחנו לא יודעים להסביר לעצמנו את עוצמת השינוי ואיך יראו החיים ביום שאחרי. אנחנו רק מבינים שמשהו גדול קורה. כך קרה.
רגע אחד בזמן, יומיים לפני יום הולדת 7 לאיתי בני ואחותו התאומה תמר, בו אני עמוסת שקיות מלאות במתנות ביציאה מחנות הצעצועים. רגע אחד מאושר מלא במחשבות, איך השניים האלה שלי כבר בני שבע.
צלצול הטלפון התקבל בחיוך שנעלם במאית שניה כשנשמע הקול בצד השני מבשר לי שעלי לקחת את איתי בדחיפות למיון. ברגע אחד, כמו מכת ברק, נשמטו מידיי השקיות. הבטן הבינה שמשהו לא טוב מתרחש, הראש במקביל ניסה להשתלט על תחושות הבטן, וניסה להשיג עוד כמה שעות של אמונה עיוורת שהכול יהיה בסדר. אבל ההתפרקות הגיעה מיד. בכי בלתי נשלט ורצון לעצור את הזמן.
כדאי שנגיע למיון
לאיתי כאבה הבטן כשבוע ימים לפני שיחת הטלפון. הרגשתי שהתלונות שלו אינן שגרתיות והן מגיעות לעיתים תכופות ובזמני איכות שלנו. ביקשתי לבצע בדיקות ולמרות שהרופאה זיהתה סטרפטוקוקוס בגרון, שכנעתי אותה שזה לא זה – עם אינטואיציה של אמא אי אפשר להתווכח.
כך הגענו למעבדה באותו הבוקר, לבדיקות. כוס הבדיקה היתה מהסוג שמחזיקים תמיד בבית ולא הרגישה לגמרי סטרילית, האחות הרגיעה אותי שזה מספיק טוב. לכן כשהגיעו תוצאות הבדיקה בשעות אחר הצהריים ניסיתי לשכנע את הרופאה שהייתה בעיה בבדיקה. היא מצידה הסבירה לי שאם לא ערבבתי פנימה כפית סוכר, כדאי שנגיע למיון.
בעיניים דומעות עצרתי בבית, פרקתי את כל שקיות המתנות, ארזתי לנו תיק בקור רוח, אך בידיים רועדות ויצאתי לאסוף את איתי מהג'ודו.
זה הרגע שלי. רגע אחד ששינה את שגרת החיים בבית. רגע שהוא יציאה למסע חיים ארוך.
איתי לא הרבה לשתות או להטיל שתן ולא הופיעו סימנים קלאסיים חשודים לסוכרת, לכן לא חשבנו כלל על האפשרות הזו. הוא גם לא סבל תקופה ארוכה כך שלא חיפשנו מה מציק לו. ההרגשה הכי חזקה במיון הייתה, שזה ממש בלתי אפשרי שלפני רגע היה לי ילד בריא שיכול היה להחליט ולבחור כל מה שהוא רוצה, ועכשיו יש לי ילד עם סוכרת שחייב להיות מטופל 24/7 למשך כל חייו.
זו הרגשה מטלטלת, קשה לעיכול.
מי זה הילד הזה וכמה כוחות יש בו?
אית מצידו, שמע יחד איתנו את האינפורמציה כולה. ילד בן 7, מתוק אמיתי (תמיד היה), כמובן שלא יכול היה להבין את משמעות האבחנה. אחרי יומיים בשניידר, הוא כבר הבין.
ביום רביעי הוא אובחן. ביום שישי, רק יומיים מהאבחון, הוא התייצב בבוקר בכיתתו עם עוגה לכבוד יום הולדתו וסיפר לכל ילדי הכיתה שיש לו סוכרת נעורים, שהלבלב שלו לא מייצר אינסולין, שאינסולין הוא ההורמון שאחראי על העברת הסוכר מהדם לתאים, שמעכשיו הוא מקבל לפחות חמש זריקות ביום, שהוא דוקר את עצמו לפחות 10 פעמים באצבע, שלא יודעים למה זה קרה לו ושאולי יום אחד ימצאו לזה מרפא.
התבוננתי בו חנוקה. שאלתי את עצמי מי זה הילד הזה וכמה כוחות יש בו? בכיתי. הוא לא סיפר להם בכלל על רגעי השבר, על הפחד מהזריקות. על זה שאמא ואבא מחזיקים אותו בכוח כשהוא צורח כי הוא חייב לקבל זריקה. הוא לא סיפר להם שכואב לו ושהוא ממש מחכה שזה יעבור. יש דברים שהוא כבר הרגיש וידע והם לגמרי נשמטו מהרגע הזה בו הוא עמד כמו גיבור מול חבריו וסיפר להם בבגרות כל כך מדויקת מהי סוכרת נעורים.
התקופה שבאה אחרי האבחון היתה קשה מאוד. בתקופה הראשונה, איתי לא הלך לבית הספר. אמצע כיתה א'. כמובן שלא הייתה סייעת בהישג יד, ואם להודות, לא הייתי בשלה לשחרר אותו. הבקרים בבית היו ארוכים ונפתחו במשא ומתן ארוך על זריקות הבוקר, מו"מ שתמיד הסתיים בבכי גדול. אלה היו ימים של שברון לב, של חרדה גדולה, של הפנמת האחריות והצורך בהשגחה על איתי.
הימים חלפו, תוך זמן קצר באופן יחסי, איתי זנח את הטיפול בזריקות לטובת משאבת אינסולין שמאפשרת לו פחות דקירות ויותר ספונטניות בארוחות. ההתנגדות הגדולה והפחד מהטיפול וההזרקות, החליפו את מקומם בבגרות ובעצמאות. לא מתוך קבלת גזירת הסוכרת, אלא רק מתוך הבנה שכרגע אין דרך אחרת וללא טיפול - החיים בסכנה.
היום, שנתיים מאז האבחון, אנחנו מבינים שהחיים עם סוכרת נעורים - מאתגרים, שהדאגה לאיזון הרגשי והסוכרתי תהיה תמיד מנת חלקנו. אך שעם הזמן, אל הפחד מהעתיד הצטרפה תקווה גדולה כי במאמץ משותף, הטכנולוגיה תשתפר, תביא לאיכות חיים טובה יותר ואולי אפילו, יום אחד, למרפא.
- האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל ורשת סופר-פארם מקיימות בימים אלו ולמשך כל החודש את ההתרמה השנתית במסגרתה בקו הקופה ב-245 סניפי רשת סופר-פארם, באתר ובאפליקציה נמכרים מגוון מארזי מגנטים מעוצבים בעלות של עשרה שקלים בלבד – כלל הכנסות יועברו לקידום המחקר ושיפור חייהם של חולי סוכרת נעורים.
לפנייה לכתב/ת 
