סיפור אהבה ישראלי
מישל רוחס טל, שגדלה בשכונת קווינס וחלמה להיות ראש עיריית ניו יורק, לא דמיינה לעצמה שהחיים ייקחו אותה כל כך רחוק משם. אחרי שקיבלה מלגה מג'רי סיינפלד, התאהבה בישראל (ובישראלי), עשתה עלייה וכיום פועלת נגד ה-BDS, היא אומרת: "בחרתי בישראל, בחרתי במקום הזה"
בשיתוף הסוכנות היהודית
אם הייתם שואלים את מישל רוחס טל בגיל 16 מה היא חולמת להיות כשתהיה גדולה, לא היה לה צל של ספק: ראש עיריית ניו יורק. "זה באמת היה החלום שלי. אנשים מגיעים לניו יורק וחושבים שזו רק עיר של כיף, שופינג וברודווי. אני הכרתי ניו יורק אחרת, ורציתי להראות לדור הצעיר שהם יכולים לקבל הזדמנות לא משנה איפה הם נולדו".
היום, כשהיא כבר בת 34 ואחרי מסלול חיים שונה לחלוטין ממה שדמיינה לעצמה, מפתיע לשמוע כשהיא מספרת כמה ניו יורק דומה לירושלים, העיר בה היא בנתה את ביתה והקימה את משפחתה. "יש המון נקודות דמיון. האופי השונה של כל שכונה בעיר, האגרסיביות של האנשים - כולם חיים בסוג של סיר לחץ. מצד שני, מאפיינת אותם גם עזרה הדדית. לפני כמה שנים הייתה לי תאונה בירושלים והיה מדהים לראות את כמות האנשים שניגשו לעזור. מישהו אפילו הביא לי פיצה. גם בניו יורק זה ככה - ניו יורקרים אמיתיים עוזרים ותומכים. אם מישהו לא יעזור לך, סימן שהוא לא מניו יורק".
סיפור האהבה של רוחס טל עם ישראל מתחיל, כמו הרבה סיפורים, לגמרי במקרה. היא נולדה בשכונת קווינס הקשוחה לאב פורטוריקני ואמא יהודייה שגדלה במשפחה דתית, רבים מהם נספו בשואה. "הדלקנו נרות וחגגנו חגים, אבל לא חייתי בסביבה יהודית. הייתי מה שנקרא בארצות הברית cultural Jew (יהודייה שומרת תרבות)", היא מספרת.
במהלך לימודיה בתיכון זכתה במלגת לימודים מכיוון מפתיע - הקומיקאי ג'רי סיינפלד, שהפעיל עם משפחתו עד לפני מספר שנים קרן התומכת בתלמידים תושבי ניו יורק שידם לא משגת לימודים גבוהים. המלגה הזאת, מספרת רוחס טל, פתחה לה דלתות והזדמנויות. ההזדמנות הראשונה הייתה ללמוד באוניברסיטת פייס (Pace) היוקרתית בחוגים למדעי המדינה וללימודי המזרח התיכון.
באוניברסיטת פייס התחיל הרומן שלה עם ישראל. "פגשתי בחורה שידעה שאני יהודייה, היא הזמינה אותי לבית הילל ומאוד התחברתי לתכנים. מאוחר יותר סיפרו לי על סיורי 'תגלית' בארץ והציעו לי להצטרף".
רוחס טל נסעה בשביל ההרפתקה, ולא שיערה בנפשה שהסיור ישנה את חייה לעד. במהלך הסיור בן עשרת הימים נפקחו עיניה לזהותה היהודית. "זה נשמע קיטשי, אבל מספיק שהטיול משנה רק כמה אנשים מתוך 50 אלף שמצטרפים אליו מדי שנה. רוב הסיכויים שבלי תגלית לא הייתי מגיעה לישראל".
אבל לא רק עיניה של רוחס טל נפקחו, גם ליבה. בטיול הכירה את אורן, מי שלימים יהפוך להיות בעלה ואבי שתי בנותיה. "הוא היה המאבטח בטיול, בקושי ידע אנגלית, אבל הייתה כימיה מיידית. מעולם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון עם הפרפרים בבטן וכל זה, אבל זה קרה".
אחרי עשרה ימים מאושרים ומשני חיים, היא חזרה ללימודים בניו יורק ושמרה עם אורן על קשר טרנס אטלנטי. אבל הגעגועים לישראל לא עזבו אותה, אז היא החליטה להגיע לארץ לתוכנית חילופי סטודנטים בת שנה באוניברסיטה העברית. "גרתי שנה בירושלים בתקופה לא שקטה, היה פיגוע בגבעה הצרפתית. העובדה שהחיים המשיכו אחר כך להתנהל כרגיל בלבלה אותי מאוד. זה היה רגע מכונן, שבו הבנתי באמת מה זה להיות ישראלי".
בירושלים שכה מזכירה לה את ניו יורק, המחשבות על לעשות עלייה התחילו לקנן בה. לקחו עוד שנתיים עד שההחלטה יצאה אל הפועל. ברגע שסיימה את לימודיה באוניברסיטת פייס, היא מיד עלתה על מטוס לארץ והפעם כדי להישאר. "לא רציתי לעשות חגיגה עם הנחיתה, כמו שרבים אחרים עושים. אורן ואני נכנסו לדירה חדשה באמצע הקיץ, ישנו על מזרן מתנפח בלי מזגן. ככה פגשתי את הישראליות".
מתי הרגשת שאת ישראלית לכל דבר?
"עוד לפני שעליתי, בקיץ 2006, במלחמת לבנון השנייה. אורן יצא למילואים ושם הרגשתי את הגעגוע והדאגה שלדעתי רק ישראלים מכירים".
ואיך את מרגישה היום, אחרי למעלה מעשור מאז שעלית לארץ?
"היו לי חיים מאוד אמיתיים מגיל צעיר, פגשתי את המציאות בפרצוף. אולי זה נתן לי את הגב ואת ההבנה שיהיו ימים טובים ויהיו ימים קשים. אצל הרבה אנשים העלייה לארץ היא הגשמת חלום ואז הם נפגשים עם המציאות. אני קיבלתי את זה כחלק מהחיים".
כיום ניצבת רוחס טל בחוד החנית של ההסברה הישראלית בחו"ל; לפני כשנתיים נבחרה מטעם הסוכנות היהודית לשמש בתור נציגת הסוכנות בוושינגטון. במסגרת תפקידה היא אחראית על תשעים ישראלים וישראליות צעירים שמשרתים ברחבי העולם, ופועלים על מנת לחבר סטודנטים יהודים ולא יהודים לישראל, על רקע תנועות ה BDS והמאבק בדה לגיטימציה של ישראל.
"רוב העבודה שלנו היא לתת פלטפורמה והזדמנות לסטודנטים יהודים להכיר את הזהות היהודית שלהם ואת ישראל ממקום חווייתי כמו למשל להכין בסוכות שקשוקה בסוכה. אנחנו גם עובדים עם סטודנטים לא יהודים, מביאים אותם ארצה ומעודדים אותם להשתתף בשיח עמוק ואמיתי. יש כמה קמפוסים מאתגרים שיש להם תדמית לא חיובית על ישראל, שם העבודה קשה יותר. אבל השליחים של הסוכנות עובדים קשה מאוד וזה מדהים. חשוב שהישראלים בארץ ידעו את זה".
מה תעשי אם יציעו לך להיות מחר ראש עיריית ניו יורק?
"אולי אהיה ראש עיריית ירושלים", היא צוחקת ומוסיפה בנימה רצינית יותר שישראל חשובה לה היום יותר. "אני בחרתי במקום הזה. עשיתי עלייה מתוך בחירה, לא מתוך בריחה. לא עליתי לישראל כי היא מושלמת, אלא בגלל מה שהיא נתנה לי ולמשפחה שלי. מי שהזכיר לי את זה לאחרונה היא הבת הגדולה שלי בת השש. מישהו שאל אותה לפני כמה זמן אם היא מרגישה אמריקאית או ישראלית. היא מיד ענתה בלי להתבלבל שהיא ישראלית לכל דבר".
בשיתוף הסוכנות היהודית
לפנייה לכתב/ת 
