על פרשת דרכים

בשנים האחרונות, ובעיקר על רקע הבחירות, אנו נאלצים לראות שוב ושוב כיצד התפרים שמחברים את חלקי החברה הישראלית נפרמים בזה אחר זה.

העדויות לכך הן רבות ומגוונות אבל יש לכולן מכנה משותף אחד – בשני צדדיו של כל תפר שנפרם ניצבים אנשים שמאמינים בכל ליבם בצדקתם, שהאמת שלהם היא האחת והיחידה ושהצד השני טועה לחלוטין.

לא פעם מדובר באנשים טובים, אינטליגנטים, ערכיים שבאמת ובתמים אוהבים את עמם ואת ארצם, אולם כל צד ממש משוכנע שאם הנרטיב של הצד השני ינצח, אז הלכה המדינה. בתווך בין שניהם ניצבים חברי הרוב הדומם והשקט, אחוזי פליאה והשתאות ופשוט לא מבינים מה לכל הרוחות קורה כאן.

גם כאשר אנו מגביהים את מבטינו אל עבר העולם הגדול, רואים שם בדיוק את אותם דברים: ניכור, הקצנה, שחיתות, כוח רב שמרוכז בידי קבוצה קטנה של אנשים, מערכות שלטוניות שלא מצליחות לספק עוד מענה הולם לצרכי האזרחים שלהם ומנהיגים אובדי עצות שמנסים לכסות על חידלונם בהצהרות לוחמניות שרק מוסיפות שמן למדורה. כל אלו מעידים על דבר אחד – שהסדר החברתי שהכרנו, אותו סדר חברתי עולמי שנוצר לפני כשמונים שנה בעקבות מלחמת העולם השנייה – ממצה את עצמו.

ד"ר מרגרט וויטלי מאוניברסיטת הרווארד טוענת שההיסטוריה מלמדת אותנו, שבכל פעם שסדר חברתי מסוים מתקרב לקיצו, מתרחשים שני דברים בו זמנית. מחד – תמיד מופיעים אותם אנשים שמבקשים לנצל את הבלגן ואת הכאוס הכללי לתועלתם בניסיון למקסם רווחים אישיים. הם ממהרים לזהות את נקודות החולשה של החברה ואת הפרצות במערכת ופועלים כדי להיטיב עם עצמם ועם אנשי שלומם, תוך שהם מזלזלים ומתעלמים לחלוטין מן האינטרס הציבורי ומטובת הכלל.

המאבק שמתחולל בחברה אינו על 'היום' אלא על 'המחר'(צילום: shutterstock)

מאידך - לצד אותם גורמים הרסניים שרק מקרבים במעשיהם את הסדר הקיים אל קיצו, מופיעים תמיד גם אנשים נוספים, שאותם מכנה ד"ר וויטלי 'הלוחמים למען הרוח האנושית'. מדובר באנשים, שמבינים בתבונתם, כי המאבק שמתחולל בחברה שבה הם חיים אינו על 'היום' אלא על 'המחר' , ועל הסדר החברתי החדש שייוולד מתוך הריסות הסדר הקיים. הם מתייצבים באומץ רב ומציבים את עצמם בחזית המאבק על דמותה של החברה ועל דמותו של האדם.

'לוחמי הרוח האנושית'

'לוחמי הרוח האנושית' אינם נאיביים או שוגים באשליות. מה שמניע אותם לקחת אחריות ולצעוד קדימה היא לא האמונה שביכולתם להושיע ולהציל את החברה שלהם וגם לא הפחד ממה שעלול לקרות במידה והם ייכשלו בכך. הם לא יוצאים למאבק כדי להשיג תוצאה מסוימת. הם יוצאים למאבק כי זה הדבר שראוי לעשותו. פשוט כך!

לוחמים, כידוע, אינם נולדים כאלו. לצד תכונות מתבקשות שאותן הם מביאים איתם מהבית, הם נדרשים לעבור תהליך מפרך של אימונים והכשרה שיאפשר להם לשכלל את היכולות האישיות הללו ולהביא אותן לידי ביטוי ומיצוי מיטבי.

במקרה של 'לוחמי הרוח האנושית' הדברים אפילו יותר מורכבים, מכיוון ש"צורת הלחימה" שלהם אינה מתבססת על הפגנת תוקפנות ושימוש בכלי נשק שמטרתם השמדת האויב, אלא דווקא על עשיית טוב, על הובלת יוזמות חברתיות, מתן דוגמא אישית ושמירה על סטנדרטים גבוהים של חמלה ואנושיות.

לצערנו, במצב הדברים הנוכחי, אין יותר לרוב השקט והדומם את הפריבילגיה להישאר דומם ושקט. זה הזמן של כל אלו שמאמינים ברוח האנושית, לבחור צד ולעשות מעשה. לא כי אנחנו פוחדים ממה שיקרה אם לא נעשה או מאמינים שביכולתנו להציל את המולדת, אלא בגלל שזה הדבר שראוי לעשותו.

ההתייצבות בחזית נושאת בחובה מחירים לא פשוטים אבל גם המון דברים נוספים: סיפוק, משמעות, תחושת מסוגלות ועוד.

בימים אלו, כאשר אנו עומדים על פרשת דרכים, התקווה היא שכמה שיותר מאזרחי ישראל יבחרו לקום ולהילחם על דמותה העתידית של החברה הישראלית. התפרים שמחברים את חלקי החברה הישראלית לא ייפרמו אם לא ניתן להם.

הכותב הוא מנכ"לLEAD - המסלול לפיתוח מנהיגות