"החברים של אבא", נשארים לעמוד בשמו
"בין החיילים החברים נרקמה ברית עולם. הם נשבעו זה לזה, שאם ייפול מי מהם במהלך הקרב, חבריו ידאגו למשפחתו, יעטפו, יסייעו, ינחמו, יזכירו". ניצן רום גבע, ששכל את אביו בפעילות מבצעית, מספר על 'קרן הצנחנים, החברים של אבא', ארגון תמיכה מרגש שמקיים ערב התרמה בקרוב
ששת הימים, בהפוגה בין הקרבות, בסמטאות הלבנות של עיר הקודש, שלושה רעים לנשק, צנחנים. עצרו לרגע לתפוס נשימה. בשבועה שקטה, שנלחשה שם בחיפזון, הסתתר הצופן בו יסוד כוחו של צה"ל, סוד כוחה של ישראל - הרעות.
בין החיילים החברים נרקמה ברית עולם. הם נשבעו זה לזה, שאם ייפול מי מהם במהלך הקרב, חבריו ידאגו למשפחתו, יעטפו, יסייעו, ינחמו, יזכירו. לימים, נהרגו רבים מלוחמי החטיבה, רבים מהם הותירו מאחוריהם אלמנות ויתומים. עם שוך הקרבות, בלב שבור ומבט נחוש, התכנסו שורות הלוחמים, ובהשראת אותם השלושה, קידמו מחשבה למעשה, והקימו את קרן הצנחנים. ארגון שחרט על נס דגלו את הגשמת אותה שבועה נושנה.
צפו בסרטון המתעד טיול של משפחת הקרן לצנחנים:
הם ערכו מגבית מבין הלוחמים, והקימו יש מאין משפחה חדשה בישראל, בסיסה בלוחמי החטיבה, מהמדהימים בבנים שהארץ התברכה בהם, כולם מתנדבים ואיש אינו דורש או מקבל שכר. אליהם נוספו האלמנות האמיצות שנותרו לאסוף את השברים, היתומים הקטנטנים, ועוד כהנה וכהנה נספחים שהתאהבו בעשיה והצטרפו.
להביא קצת מרוחו הטובה של אבא
בכל מלחמה, חמ"ל חדש נפתח, הקרן פרשה ידיה ככל יכולתה וחיבקה בחיבוק אמיץ עוד כמה עשרות משפחות. הקרן ליוותה את חטיבות הצנחנים לאורך כל מלחמות ישראל, הם תמיד היו שם להציע את הכתף, התמיכה, להביא קצת מרוחו הטובה של אבא.
לאחר אסון צור, ונפילתם של לוחמי שב"כ רבים בלבנון, הסתבר שאין לשירות הביטחון הכללי כל גוף המטפל במשפחות שכולות, ולכן החליטו בקרן שיש מספיק אהבה לכולם ופרשו זרועות גם למשפחות השירות.
כשהייתי בן שנתיים וחצי, ב-1984 אבי נהרג בלבנון במהלך פעילות מבצעית במסגרת שירותו בשירות הביטחון הכללי. דרכי שלי עם הקרן התחילה, כפי שיספרו רבים כמותי, מבין ידיו העבות של ראש הקבוצה שלי, חקלאי מחוספס ולוחם אמיץ, האיש שיטפטף לי לאט לאט, לאורך שנותיי, אהבה עמוקה לארץ הנפלאה הזו, למדינה שהיא נס לאדמה המוריקה, לנופים, להיסטוריה ולעם המדהים היושב בה.
צוות קבוע של מתנדבים ליווה את המפגשים לאורך כל ילדותי, אותם מדריכים שלוש פעמים בשנה, בכל פעם לכמה ימים וכמה לילות. בלתי נתפס בעיניי כמה מפגשים כאלה נתרמו לאורך השנים. קשה לתאר את האווירה המתקיימת בכל מפגש כזה. כינוס משפחתי של מאות בני משפחה אחת, החולקים מטען עצום של כאב, אך נוגעים בו בכלים של אהבה ורעות.
בורכנו שאלו הבנים אשר בקרבינו
מרגע שפרקו האוטובוסים, המון אדם צוהל שוצף החוצה, בין האימהות שמנסות להשחיל עוד מילה אחת לילד רגע לפני שהוא רץ לידיים הפרושות של אחד המדריכים, לבין האסופה הכי מרשימה של רס"פים במזרח התיכון. אלו כבר עסוקים במנהלות, תסמכו עליהם שאם צריך לדאוג לילדים לארטיקים באמצע המדבר, מישהו ידאג להצניח אותם שם, גם אם צריך לגייס חצי מדינה לשם כך.
בין הילדים הצוהלים, האלמנות המחוייכות והמתנדבים הטרודים, האווירה מנטרלת כליל את השורש המדובר, ומשאירה המון מקום, לאושר, נקי, טהור, נטול דאגות.
אף אחד מאחיי לקבוצה לא בחר גורלו, אין אלמנה ששלחה יקירה לקרב בידיעה שלא ישוב, זו מדינה מורכבת, מציאות המלחמה היא חלק בלתי נפרד ממרקם חייה, והמחיר אותו אנו משלמים כדי לחיות בה, יקר הוא. כשאני מביט באנשים הטובים הללו, בעשייתם הבלתי נגמרת, בם אני רואה יפעת עמי, בהם הרעות מתבטאת באופן הנקי ביותר.
בשוך הקרבות, נותרים בשטח פצועים בלתי נראים, אותם לא יפנו לבית חולים, אף חופ"ל לא ייגש לדרוש בשלומם, הם המשפחות, אלו הנותרות ברקע כשהתותחים רועמים.
קרן הצנחנים, היא זו שתחבק אותן בשם העם כולו. היא עושה זאת כבר עשרות שנים, מתרומות ומתנדבים, פעילותה תוססת וחיה, משפחות לא מניחות את השכול בצד בין מערכה למערכה, כך גם חברי הקרן, תוך תפילה לחלל האחרון, בורכנו שאלו הבנים אשר בקרבינו.
רק מקום קטן למילה החסרה, מכל לבי, תודה.
- קרן הצנחנים ממשיכה ופועלת ברוח זו כבר חמישים שנה וביום ראשון ה-27.10 היא עורכת ערב להרחבת מעגל התומכים והתורמים.
- באירוע בהנחיית דליק ווליניץ ובהשתתפות עינת שרוף, תתקיים ארוחת טעימות של 14 שפים מובילים. לרכישת כרטיסים לחצו כאן
.
לפנייה לכתב/ת 
