עשור ל"פסטיבל בסוודר" למען חסרי הבית
לאחר שהומלס מת מקור מתחת לביתו, יזם ליאור לוי, צעיר תל אביבי, את "פסטיבל בסוודר". היום, לאחר איסוף של כ-9 טון ציוד לדרי הרחוב, ורגע לפני ש"פסטיבל בסוודר 10" יוצא לדרך, לוי מספר בגוף ראשון על התפתחותה של יוזמה עם חמלה, ומתראיין באולפן ynet. צפו
חלפו 10 שנים מאז "פסטיבל בסוודר" הראשון. כל כך הרבה השתנה מאז, ובאותה הנשימה, נדמה שהכול נשאר אותו הדבר. העוני עדיין עשיר מאוד: קשישים מחטטים בפחי האשפה, יוקר המחיה שנהפך למחיה יקרה, הפערים בין עשירים לעניים גדלו בצורה מפחידה, חסרות וחסרי בית מתמודדות/ים עם חורף קר ורטוב.
צפו בליאור לוי "האבא של ההומלסים" בריאיון באולפן ynet:
חורף 2004
לפני 16 שנים, היה עוד חורף סטנדרטי. גרתי בדירת שותפים ברחוב גאולה, פינת רחוב הירקון בתל אביב. יצאתי לעבודה בבוקר קר וראיתי מתחת לבית שלי אמבולנס שלא מיהר לשום מקום. הפרמדיק הדליק סיגריה ואמר "הוא מת מקור, נרדם בתוך שלולית". לא ידעתי אז שבכל שנה מתים כ-50 בני אדם מקור בישראל. חשבתי שהיפותרמיה לא עשתה עלייה לארץ, שזה משהו שקורה רק בצפון אמריקה ואירופה. הפעם זה אצלי מחוץ לחדר המדרגות. הרגשתי אשמה וקצת בושה.
היפותרמיה
מכת קור הפוגעת במספר מערכות חיוניות בגוף האדם. פעילות הלב משתבשת, דבר שיכול לגרום להופעה של הפרעות קצב מסוכנות. בטמפרטורת גוף נמוכה ישנו דיכוי של מערכת העצבים המרכזית, הפרעה בפעילות המוחית וזרימת דם מופחתת בכלי הדם הפריפריים ובמיוחד בגפיים התחתונות.
את ההיפותרמיה מסווגים לפי מידת החומרה: חום גוף של 35-32 מעלות צלזיוס - מצב קל שמתבטא באפטיות, חוסר התמצאות וחולשה כללית. חום גוף של 32-28 מעלות צלזיוס - מצב בינוני שמתבטא בקישון שרירים, האטה בקצב הלב וערפול הכרה. חום גוף של מתחת ל-28 מעלות צלזיוס, מצב חמור שמתבטא בחוסר הכרה, הפרעות קצב קשות, דום לב, דום נשימה ועלול להביא למוות מידי.
הבנתי שבגלל שאוכלוסית חסרי הבית היא חסרת הגנה, חשוב מאוד לדאוג להם לבגדים ושמיכות מחממות, לשתיה חמה ומזון חם.
אנשים לאנשים
חורף 2009 לפני 10 שנים, התחלתי לתלות על לוחות מודעות בת״א את המניפסט הצנוע שלי: כמה נקודות כלליות על מצב חסרי הבית בת"א ודרכים לשיפור איכות חייהם. בסוף הוספתי את המייל שלי: "אם יש לכם בגדים חמים שלא בשימוש, צרו איתי קשר ואבוא לקחת ואחלק להומלסים".
חתמתי כ"אנשים לאנשים" והסברתי: "אנשים לאנשים איננה עמותה, או ארגון, אלא יוזמה פרטית, שמבקשת להזכיר לנו שכתושבי העיר יש לנו את היכולת והאחריות לייצר דפוס התנהגות חדש כלפי חסרי הבית הסובלים מתחת לחלון ביתנו.
במקביל לעבודות הצדקה שעושים ארגונים ועמותות, כל אחד מאיתנו ה"שכנים" יכול לעזור ולהקל, אם רק נזכר בחמלה האנושית הבסיסית שיש בכולנו. זה לא מספיק לומר שהעירייה והממשלה לא עושות את תפקידן, אלה לשאול מה אנחנו כן יכולים".
כן, הייתי קצת היפי, קצת נאיבי, קצת סופרמן לעניים... מידי ערב היו שולחים לי הודעה לבוא לקחת ביגוד חם והייתי עולה על האופניים לאסוף ולפזר באלנבי, גן החשמל והתחנה המרכזית הישנה והחדשה, שגם היא כבר ישנה... אני די בטוח שזמזמתי את המנגינה של סופרמן במסעותי על האופניים כשחילקתי בגדים באותו החורף.
ואז הדברים קרו מהר
שלומית שרביט ברזילי ויהונתן צור מ-ynet, הצטרפו אלי לחלוקה בכמה לילות ועשו עלי כתבה ב-ynet מעורבות, חשיפה עצומה שהובילה לכך שהרבה אנשים תרמו ביגוד חם בבת אחת, ומיסטר X (תורם אנונימי) תרם מחסן לאחסון כל הבגדים הללו. במקביל, ארוחת צהריים ב"חומוס אכרם" עם יונתן קוטנר הפכה לתכנון "פסטיבל בסוודר" הראשון שנערך בלבונטין 7, ופגישה מקרית ברחוב עם נינט טייב ולהקת רוקפור הניבה את האומנים הראשונים שנכנסו לליין אפ.
צפו בכתבה המיתולוגית של שלומית שרביט ברזילי:
הקונספט של הפסטיבל פשוט - תרמו בכניסה סוודר, מעיל, שמיכה או בגד חם ותהנו מהופעות מעולות חינם. "פסטיבל בסוודר" הראשון עבר בשלום. המחסן היה מפוצץ בבגדים ולקח לי חודשיים וחצי לפזר את כל התרומות. ההשראה לפסטיבל היה Live Aid של בוב גלדוף, רק בגירסה המיניאטורית. וכמובן שפסטיבל Burning Man בו השתתפתי 4 פעמים, עשה את שלו מבחינת ה"אין כסף"/ "אנטי-קפיטליסטי" פסטיבל.
לימים התברר לי שעומרי אברמוביץ קרא את המניפסט שתליתי והתקשר לקבוע פגישה איתו ועם אורי שוהם, לפני שהבנתי מה קורה, התחלנו לתכנן ביחד את פסטיבל בסוודר 3. הפסטיבלים הבאים התקיימו בלבונטין 7 עד שהמקום נעשה צפוף מידי ועברנו לבארבי ת"א. צוות "בסוודר" השתנה משנה לשנה עם חברים נפלאים שהוסיפו מכישוריהם. תכנון של פסטיבל בסוודר מתחיל בשלהי הקיץ על ידי מפגשים בין חברי הצוות שעושים זאת במקביל לעבודותיהם במשרה מלאה, ובצוות הנוכחי, גם לגידול ילדים קטנים.
פיזור הבגדים
לאחר כל פסטיבל הועברו כמויות עצומות של בגדים אל עמותות או ארגונים כמו עמותת "לשובע", "גגונים" ברחבי העיר, פתחון לב, עמותת אספ לפליטים, דוד אגייב וכו', העברנו בעצמנו גם ביגוד חם למאהל ארלוזורוב (זוכרים שהיה פעם כזה?) ולחסרי הבית בדרום העיר.
מחישוב שעשינו לאחרונה, אנו מעריכים שנתרמו במהלך כל הפסטיבלים בסביבות 9 טון של ביגוד חם ומוצרים בסיסיים לחסרי הבית, פליטים ולנשים בזנות בתל אביב. זה אף פעם לא מספיק...
הומלס חסר בית, דר רחוב, מחוסר בית או מחוסר דיור
לחסרי הבית בתל אביב חסר לפעמים הצד הלירי או הרומנטי שיש לדמות הנווד המפורסמת של צ׳ארלי צ׳אפלין. הם לא מדברים שירה פואטית,כמו ההומלסים של צ׳כוב, והם לא מצטלמים טוב כמו ג׳וני, הדמות ההיא, מהסרט של מייק לי. הם פשוט שם ניצבים, דמויות דהויות של הכרך הגדול.
המונח "הומלס" איננו מבוסס רק על בעיית דיור, אלה מכיל בתוכו מרכיבים רגשיים, חברתיים ופסיכולוגיים. בדידות, ניכור, אשמה, בושה הם גם מרכיבים של אנשים נורמטיביים. אך להומלסים של תל אביב הן עוד תבלין במערכת רגשית סבוכה. גם לחסרי הבית, יש או היו, הורים שאהבו אותם, משפחות וילדים שמתגעגעים אליהם. לכל אחת ואחד מהם יש סיפור מרגש שהוביל אותם אל הטרגדיה בצד האכזרי של הרחוב.
השפעה
קצת קשה למדוד את האימפקט שעשה "פסטיבל בסוודר" בליבם של המשתתפים לאורך השנים, אבל אני בהחלט מרגיש שישנה מגמה חיובית לאורך השנים ביחס האנושי כלפי חסרי הבית.
"פסטיבל בסוודר" מזמין כל שנה משפחות עם ילדים שמגיעים לקחת חלק באירוע, מה שאומר שדור חדש לומד שחסרי בית הם בני אדם ושאנו כקהילה צריכים ויכולים לקחת עליהם אחריות ולתת להם חום והבנה במקום שיפוטיות וביקורת.
הצד הפחות נעים הוא, שגורמים פוליטיים יוצרים אוירה של חשדנות ניכור וגזענות כלפי הפליטים שנכנסו לישראל בעשור האחרון ואנו, "אנשי הסוודר", נותנים קונטרה של חמלה כלפי שכנינו ברחוב.
הצד הנשי של הרחוב
לפני 6 שנים, אחרי פסטיבל בסוודר 4, רון, עמרי ואני הגענו לאזור התחנה המרכזית הישנה לחלק את הביגוד החם שנאסף בפסטיבל. היה לילה קר וגשום. נכנסנו ברגל לאזור ההרוס של מה שהיה פעם רציפי התחנה, ראינו קצת אוהלים, או יותר נכון לומר, קרטונים שבאוריגמי מלוכלך הפכו לאוהלים. פיזרנו קצת ממה שהיה לנו ליושבי המאהל.
ואז ראינו בחורה צעירה שהגיחה אלינו מחור בקיר התחנה. היא הייתה מחויכת ושמחה לקבל מאתנו קצת ביגוד. היא ביקשה פלאפל. הבאנו לה גם נרות, לחימום ותאורה. היא נפרדה מאיתנו ונעלמה בחזרה עם החיוך לתוך החור בקיר. לשלושתנו נשבר הלב באותו הרגע. משהו בחיוך שלה, גרם לנו לזעזוע במחשבה על התמודדות האכזרית של נשים ברחוב.
האירוע הזה הוביל בין השאר, למה שהפך לפסטיבל בסוודר 9, שהתמקד בנשים חסרות בית ונשים בזנות. היה לנו גם פסטיבל שהתמקד בפליטים והוזמנו נציגים של ארגונים ועמותות בנושא להשמיע את קולם. האמנים הם הדלק, המגנט שמביא קהל.
במהלך עשרה פסטיבלים הופיעו על בימות הבארבי ולבונטין המון אמנים מוכשרים וכולם בהתנדבות מלאה, בינהם: רמי פורטיס, נינט טייב, חמי רודנר, רוקפור, סגול 59, אפרת גוש, קורין אלאל, דן תורן, על דקלבאום, טיפקס, אמיר דדון, עלמה זוהר, הדג נחש, שלומי שבן, גלעד כהנא, דנה ברגר איה כורם ועוד ועוד, ואיזה יופי שהצטרפו ותודה ענקית לכולם.
עוף גוזל
"פסטיבל בסוודר 10" יהיה הפסטיבל האחרון בהובלתי. לאחריו אפרוש מניהול הפסטיבל ואעביר את השרביט לצוות חדש, לדור הבא, והחל מהחורף הבא אהיה מתנדב נלהב של "צוות בסוודר". אני כבר אב גאה מאוד לפסטיבל הזה שהתחיל גם ממניע אישי שלי, כיוזמה קטנה וגדל לאירוע תרבותי אליו מגיעים אלפי אנשים מדי שנה. הרבה מעבר לציפיותי.
הפסטיבל והרעיון שמאחוריו גדולים מהאדם שמנהל אותו, והוא ימשיך בזכותכם, הקהל שמגיע מדי שנה ופותח בפניו את הארון ואת הלב. פסטיבל בסוודר לא נועד לפתור את הבעיה של חסרי הבית, אלא לייצר תודעה וחמלה כלפי חסרי הבית,
אנחנו בסה"כ שמים פלסתר על הבעיה, ועל הדרך מנגישים מוזיקה ממיטב אמני ישראל, במחיר תרומה של סוודר. פסטיבל בסוודר זו לא עמותה או אגודה או ארגון בירוקרטי, אין לנו כוונות לרווח, אין לנו משרדים או מחסנים אין לנו חסויות מבעלי הון. יש לנו רק אתכם. נהיה מי שאנחנו באמת: בלי ציניות או פוליטיקה, בלי אשמה או שיפוטיות. נהיה נדיבים, סבלניים, רגישים והוגנים. נהיה ביחד, בואו להיות בסוודר.
- פסטיבל בסוודר העשירי יתקיים מחר, יום שישי, ה-10/1/20, החל מהשעה 12:00 במועדון הבארבי בתל אביב, בהנחייתה של לינוי בר גפן.
- מופיעים בהתנדבות מלאה: דודו טסה, אלון אולארצ'יק, סי היימן, מאור כהן, דנה ברגר, יהלי סובול, יהודה קיסר, דן תורן, גל דה פז, סגול 59, מירי אלוני, ירדנה ארזי, מיקי גבריאלוב ושירה גבריאלוב.
- עלות הכניסה לפסטיבל - בגד חם או שמיכה עבור דרי הרחוב
לפנייה לכתב/ת 
