אתם שם בשבילנו

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים 

לפעמים זה נראה קל. כמעט מפתה. להיות מורה. לעמוד מול כיתה. להראות להם את היופי שבדבר שאתה מלמד. לכבוש את ליבם. לסקרן אותם. לסיים לעבוד בשתיים בצהריים. לצאת לחופשות ממושכות בחגים ובקיץ. מה רע.

ולפעמים - רוב הזמן - אתם מבינים כמה זה קשה. לעמוד מול כיתה גדולה מדי, רעשנית מדי, שקועה מדי בחיים שלא תמיד רלוונטיים עבורכם ובמסכי סמארטפונים שתמיד יהיו חזקים יותר מכל גירוי שתוכלו להציע.

ומול הורים תובעניים, דוחפים, מאיימים.

ומול הנהלה שרוצה רק שקט תעשייתי והישגים, וממוצעים גבוהים, וציונים שהם חזות הכל.

ומול מערכת שבראשה עומד שר שאתם, נו, לא בהכרח מסכימים איתו על כל דבר ועניין. ומול פוליטיקה שעלולה להגיע עד אליכם אם רק תגידו בכיתה את הדבר הלא נכון (או הנכון), כמו שקרה למורה ההוא לאזרחות. ומול תלוש משכורת שאינו מנסה בכלל להסב לכם גאווה ורק מנסח מדי חודש מחדש את אותה שאלה ישנה: זה שווה את זה? ומול חודשים שבהם התלוש עצמו מאחר להגיע.

ומול עצמכם, והאגו שלכם, והתקוות שלכם, והשאיפה הישנה שלכם לשנות משהו למישהו, וההבנה שזה מסובך וקשה. כל כך מסובך וקשה.

התמונה להמחשה בלבד(צילום: shutterstock)

לפעמים מורה בודד - או מורה בודדה - לא מסוגלים לכל זה. אבל לפעמים הם מסוגלים להרבה יותר מזה. ולפעמים הם מצליחים - כנגד כל הנסיבות האלה - לעשות את הדבר היחיד שאפשר וראוי לעשות בנסיבות האלה: ללמד. באמת ללמד. לא רק את חומר הלימוד; את החיים סביבו. את העקרונות. את הערכים והדרכים. את הצדדים. את יכולת הבחירה. את המחשבה החופשית.

אלה המורים שחיים לנצח בתודעת תלמידיהם. המורים שבאמת שינו משהו למישהו. שבאמת לקחו ילד - לפעמים מאות ילדים לאורך השנים - והניחו להם ביד מפתח כלשהו לחיים. המורים שנכנסו לראש, ללב, לתודעה, לזיכרון. המורים של המדינה.

והפרויקט השנתי הזה, המורה של המדינה, לוקח על עצמו משימה אחת צנועה והכרחית: להסתכל עליהם לרגע, לעצור עליהם לרגע, ולהגיד ראינו. הבחנו. ולהגיד שהעבודה הזאת חשובה לנו ולילדינו יותר מכפי שהמערכת, או התלוש, או הפוליטיקה, יודעים לספר.

המורים של המדינה הם מי שיודעים לשתול ולהנביט טוב יותר את זרעי עתידה ועתידנו. מי שמסוגלים לפרוח ולהפריח גם בתוך האדמה הקשה שהיא מערכת החינוך הישראלית. המורים של המדינה ראויים שפעם אחת נסתכל לעברם, נראה אותם כפי שהם ואולי גם נגיד: הצלצול החגיגי הזה הוא בשבילכם. מאיתנו. 

ממליצים על המורים של המדינה

תחרות "המורה של המדינה", הנערכת זו השנה ה-‭12‬, היא יוזמה של מפעל הפיס, הסתדרות המורים, "ידיעות אחרונות" ו-ynet ‬בשיתוף בנק מסד, ומהווה פרויקט חברתי שנועד לתת במה לעבודתם של אנשי חינוך מצטיינים ויוצאי דופן. מבין כ-160 ‬המורים שעלו עד היום לשלב הגמר, זכו 68 בתואר המכובד "המורה של המדינה".

בפעם הבאה זה יכול להיות אחד או אחת מהמורים האהובים שלכם. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להמליץ על המורה שראוי לדעתכם לתואר בעזרת טופס הרשמה .

הזוכים בתחרות "המורה של המדינה" לשנת 2019(צילום: שאול גולן)

וגם השנה: פרס מפעל הפיס למורה המבטיח. ניתן להגיש כמועמדים בקטגוריה זו מורים העוסקים במקצוע ההוראה שלוש שנים ומטה בלבד. בנוסף, ששת המורים הזוכים יקבלו כל אחד מלגה בסך 15 אלף שקל מתנת מפעל הפיס ואותה יוכלו לתרום לקהילה.

תהליך המיון וסינון המועמדים ייעשה בכמה שלבים בליווי ובפיקוח צמוד של חברת קינן שפי. לאחר שייבחרו ‭15‬ המועמדים הסופיים, תראיין אותם ועדה ציבורית המורכבת מאישים בכירים בתחומי החינוך, החברה, התעשייה והכלכלה ותבחר מביניהם את ששת המורים שיזכו בתחרות. תהליך הבחירה על כל שלביו ייעשה בכלים מקצועיים בלבד, ובשום מקרה לא לפי כמות הטפסים שיישלחו עבור מועמד מסוים.

הזוכים יוכרזו בטקס חגיגי במעמד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, שייערך בחודש מאי. כל 15 המועמדים שיגיעו לגמר יקבלו תעודת הוקרה ומחשב נייד אישי מתנת בנק מסד. ששת המורים הזוכים יזכו בנוסף גם בהשתלמות יוקרתית בארה"ב, מתנת תלמ"א (תוכנית לאומית למצוינות באנגלית), הממומנת על ידי קרן משפחת שטיינהרט בישראל וקרן שוסטרמן, וכאמור, במלגה מתנת מפעל הפיס, אותה יוכלו לתרום.

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים