אני בא לקראתך

בשיתוף מובילאיי

רבע מיליון בדואים חיים כיום בנגב, מתוכם 100 אלף מתגוררים ב-45 כפרים שאינם מוכרים על ידי המדינה. כן, השנה היא שנת 2020 אך 100 אלף איש בדרום הארץ גרים בתנאים פרימיטיביים המזכירים מדינות עולם שלישי ללא תשתיות ביוב, חיבור לרשת החשמל הארצית, חיבור רציף למים ושירותי פינוי אשפה מסודרים. הדבר היחיד שכן קיים בצורה מוגבלת בכפרים האלו הם מוסדות חינוך ורווחה, אך גם אלו נסגרו במשבר הקורונה תוך הפקרת האנשים לגורלם. אך על כך בהמשך.

מצב המחייב שינוי(צילום: AFP)

מנכ"לים שותפים: אריאל דלומי וסלימאן אלעמור(צילום: באדיבות אג'יק מכון הנגב)

"באגי'ק מכון הנגב מועסקים כ-250 עובדים ופועלים בו מעל ל- 1000 מתנדבים באופן קבוע", מספר דלומי. "הארגון פועל במספר מישורים למען האוכלוסייה הבדואית והערבית בנגב : במישור הפיתוח כלכלי אנחנו יוצרים מקומות תעסוקה תוך מתן דגש על יצירת הזדמנויות עבור נשים בדואיות שלא סיימו את לימודיהן התיכוניים.

(צילום: באדיבות אג'יק מכון הנגב)

"דוגמה טובה לכך היא קייטרינג שהקמנו שעובדות בו נשים נתמכות רווחה מהיישוב חורה. במישור הנוער והצעירים, הקמנו את ארגון הנוער אג'יק, ארגון הנוער הראשון בחברה הבדואית בנגב שחברים בו כ-5500 ילדים ובני נוער הנחשפים לערכים של מנהיגות, עשייה חברתית, אזרחות פעילה, סובלנות והתנדבות. פועל יוצא לפעילות היא למעלה מ-300 בוגרים שיוצאים מדי שנה לשנת התנדבות בקהילה.

"כמו כן, אנחנו משקיעים במישור החינוכי הצעיר יותר ומפעילים כ-20 מסגרות לגיל הרך בכפרים הלא מוכרים, ובמישור הבריאותי בו מושם דגש על מניעת תאונות ביתיות, כמו נפילת ילדים לבורות, שתיית חומרים רעילים והידרסות ילדים לד הבית.

(צילום: באדיבות אג'יק מכון הנגב)

"בנוסף, אנחנו משקיעים רבות גם בנושא המוכנות לחירום ולשם כך הקמנו 15 15 מרכזי צח"י (צוות חירום יישובי) בכפרים הלא מוכרים. צוותים אלו היה לנו לעזר רב בימי הקורונה כי הם עזרו לנו למפות את הצרכים של אוכלוסיית הכפרים."

מהם האתגרים העיקריים העומדים כיום בפני החברה הבדואית?

"ראשית, מיגור העוני ושנית, פיתוח התשתיות בכפרים הלא מוכרים. החברה הבדואית היא החברה הענייה בישראל והיא ממוקמת באשכול אקונומי 1. מעל 70 אחוז מהמשפחות הבדואיות נתמכות על ידי קצבאות.

"גם רמת התשתיות בכפרים הלא מוכרים דורשת טיפול דחוף וקריטי ואנחנו פועלים בשתי החזיתות הללו, בין השאר במסגרת הסדרת מעמדם של הכפרים."

כיצד עברתם בארגון את משבר הקורונה?

"על אף מורכבותה של תקופת הקורונה חווינו אותה כתקופה של התפתחות מאוד מעניינת בחברה הבדואית. הייתה תחושה של שותפות גורל עם החברה הישראלית וגם פתיחות מצדם לקבל עזרה ממשרדים ממשלתיים ומפיקוד העורף בשונה מהעבר.

נתוני תחלואה נמוכים יחסית לחברה הישראלית(צילום: באדיבות אג'יק מכון הנגב)

"בעיני הציון שהחברה הבדואית והערבית בנגב מקבלת הוא ציון מעולה, שכן נתוני התחלואה היו נמוכים יחסית לחברה הישראלית, עם חמישה מתים בלבד מקרב מגזרים אלו. כך שהנתונים מדברים בעד עצמם.

"מבחינתנו כארגון, עם פרוץ המגפה וקריאות העזרה והסיוע מתוך הקהילה הקמנו חדר מצב והתחלנו למפות ולספק את כל הצרכים יחד עם ארגונים שותפים לדרך. הצרכים היו מגוונים, בין אם מדובר על ציוד מגן וסלי מזון ובין אם בעזרה נפשית לילדים ומבוגרים, עזרה בשימוש אפליקציית זום למבוגרים ועזרה בלימוד מרחוק לילדים."

הצרכים בתקופת משבר הקורונה היו מגוונים(צילום: רועי עידן)

מי שחוותה יותר מכולם את מורכבותו האדירה של המשבר אם במסגרת תפקידה באג'יק ואם כתושבת הכפר הלא מוכר "אום נמילה" הצפוני לרהט, היא עאישה זאיאדנה, מנהלת מכון המנהיגות "סאביל" בארגון.

"במסגרת תפקידי עבדתי במטה החירום של הארגון תוך ניהול וגיוס מתנדבים לצרכי חלוקת סלי מזון וערכות לילדים", היא מספרת. "בין השאר עשינו מיפוי של צרכי התושבים והתקשרנו לקשישים לוודא שהם מקבלים מה שצריך."

הייתה פניקה בכפרים?

"הייתה בהלה כמו כולם. בהתחלה כולם המעיטו מחשיבות האיום ולא ידעו מי בקבוצת סיכון ומי לא, כאשר חלק מכך נבע ממכשול השפה שכן עד שמשרד הבריאות התחיל להנגיש את ההנחיות לשפה הערבית, עבר חודש שלם מפרוץ המגפה.

"אבל זה לא נגמר רק בזה. בכפרים הלא מוכרים אין תשתיות סדירות של מים וביוב וכך ההנחיה הייתה לשטוף ידיים מספר פעמים ביום אבל לתושבים אין תמיד מים זורמים אז זה לא היה ישים.

(צילום: באדיבות אג'יק מכון הנגב)

"גם הנחיות שמירת המרחק לא התאימו לאוכלוסייה שכן התירו להיות קרובים לבית במרחקים של 100 מטר או 500 מטר לאחר מכן, אבל בכפרים האלו אין כלום בטווחים האלה. אין מגרשי משחקים לילדים או דברים כאלה וגם מסגרות החינוך היו מושבתות.

"אתגר נוסף נגע למשלוחים. בתקופת הקורונה המשק עבר למצב של משלוחים, בין אם מדובר על מזון, בגדים וכיו"ב. אך בכפרים הלא מוכרים אין כבישים סלולים, אין כתובות ואין מספרים על הבתים כך שהיה בלתי אפשרי לקבל משלוחים והאוכלוסייה הרגישה מופקרת."

"האוכלוסייה הרגישה מופקרת". עאישה זיאדנה

מה קרה עם הלמידה מרחוק, גולת הכותרת של משרד החינוך במשבר?

"בחברה הבדואית המשפחות הן הרבה פעמים מרובות ילדים עם 10 ילדים או יותר. כך שגם כשיש מחשב אחד בבית הוא לא יכול היה כמובן לשרת את כל הילדים, חלקם סטודנטים, וזה לא היה ישים."

מה את זוכרת במיוחד מהעבודה במטה החירום?

"לא אשכח את החיוך הרחב על פניהם של הילדים שחילקנו להם את ערכות הפעילות אחרי ימים ארוכים בהם היו סגורים ללא כל פעילות. גם מבטי התודה של אנשים שקיבלו סלי מזון, שהיו בשבילם הצלה של ממש, היו מאוד מרגשים.

"במקרים אחרים חילקנו מחשבים לצעירות שהיו לקראת מבחן פסיכומטרי או מבחן קבלה לאקדמיה ולא יכלו להרשות לעצמן לרכוש מחשב בעצמן. הבעת התודה שלהן אמרה הכל ואחת אפילו הכריזה בפני שהיא מרגישה 'ברת מזל'.

"מניסיוני אני יודעת שאותה נערה צעירה תרגיש עכשיו יותר מחויבת לקהילה וכשיבוא היום גם היא תתרום ותפעל למען הקהילה."

(צילום: באדיבות אג'יק מכון הנגב)

מי שהושיטה יד, גם בשיא משבר הקורונה, אל עבר ארגון אג'יק מכון הנגב, כמו גם ארגוני ועמותות סיוע נוספים אחרות היא חברת מובילאיי שעם תחילת משבר הקורונה הצהירה כי היא תקצה תרומה נכבדה בסך כולל של 10 מיליון שקלים עבור עמותות סיוע במגוון תחומים. אל הקרן הייעודית אותה הקימה החברה פנו כ-2000 גופים מכל רחבי הארץ ובסוף התהליך הזריז בחרה מובילאיי כ-100 עמותות אשר זכו בתרומה נכבדה אשר סייעה להן לצלוח את המשבר המורכב.

בשיתוף מובילאיי