לגעת בעושר

"די, עזבי 'רמת אביב ג''", אמרה לי גלית אנקורי, מנחת "מבתים" שעולה בערוץ ה"חיים הטובים" (יום א', 21.30). "זה כבר שנים לא באוויר. נמאס". אבל איך אפשר בלי? מה, כל כך מהר שכחתם את הגברת עידית לינוביץ', הביצ'ית הראשונה באופרת הסבון הישראלית הראשונה? בתוך מבול הטלנובלות/אופרות סבון שצנח עלינו, היה רק טבעי לראות שם את גילת אנקורי, כמו שחקנים אחרים, חוזרת על אותה גברת בשינוי אדרת. לא?

ואת חתכת לגמרי. בכוונה?

"בוודאי. תראי, הדמות של עידית לינוביץ' נחרתה עמוק בתודעה של הקהל הישראלי, והרגשתי שזה לא טוב לי. זו אומנם מחמאה מאוד גדולה לדרך בה שיחקתי אותה, אבל הרגשתי שבתור שחקנית זה מפריע לי. דבר ראשון שעשיתי, אחרי שהבנתי שהסדרה לא חוזרת, זה להסתפר, כדי להימלט אפילו מהדרך בה עידית לינוביץ' נראתה. אומנם בפרסומות לדיוטי פרי אני משחקת את אותה דמות מרושעת, אבל אני עושה אותה קומית. התנתקתי לגמרי. כשהציעו לי כל מיני תפקידים בתוכניות טלוויזיה חדשות, שנראו לי דומות מדי ל 'רמת אביב ג'', סירבתי. וסירבתי די הרבה פעמים. אשמח מאוד להשתלב בעוד סדרה, ולא משנה לי איזו, העיקר שתהיה שונה, כי אני לא רוצה להתקבע בדמות הזאת ובסוג כזה של תוכנית. הייתי שחקנית 18 שנה לפני עידית לינוביץ', וכשחקנית מעניין אותי לעשות דברים אחרים.

אז מצאת את עצמך ב"מבתים"?

"כן, וזו היתה שמחה גדולה. זה מאוד עניין אותי. כאן זו לא בדיוק הנחיה. כשאת מנחה בתוכנית יש לך דברים כתובים, אוזניה באוזן והעורך אומר לך מה לשאול אם את לא יודעת. כאן זה לגמרי אימפרוביזציה, למרות שיש תחקיר. אני באה לבית, ופוגשת אנשים שאת רובם לא הכרתי קודם, ומפתחת שיחה ספונטנית תוך כדי סיבוב בבית. בפעם הראשונה שהייתי צריכה ללכת לבית ולזוג שלא הכרתי, באתי אליהם יומיים קודם כדי להכיר אותם קצת, כי לא ידעתי איך זה יהיה פעם ראשונה מול המצלמות. אבל התרגלתי, והיום חלק מהכיף זה להכיר אדם חדש ובית חדש. בפועל אני נורא מתיידדת עם האנשים. הייתי בבית של ריקי קסטיאל, שיש לה דירת גג מרהיבה, צילמנו ביום חמישי, ובשבת כבר הייתי אצלה בצהריים לצ'ולנט. הזוג פלטשר, שהוא כתב NBC בארץ, כבר חברים שלי. אני ישר נקשרת לאנשים וזה נורא כיף.

נורא קל שיהיה לך בית יפה כשאתה עשיר.

"נכון, אבל תדעי לך שדווקא בתים כאלה בדרך כלל פחות מעניינים אותי. בבתים של סתם עשירים, את הטעם קבעו הארכיטקט ומעצב הפנים, ואת לא רואה נגיעה אישית של האנשים. מה שאנחנו משתדלים לעשות זה להביא בתים שמשקפים את האדם. אצל יובל כספין למשל, חבר קרוב שלי, הכל טעם אישי. הוא סיפר לי איך הוא וריקי גל כתשו מרצפות טרקוטה ועירבבו אותן עד שהגיעו בדיוק לגוון הכתום בו רצו לצבוע קיר בבית. הגר פלטשר מציירת על כל הקירות והרהיטים בבית. כשקיר במטבח מתלכלך מהידיים של הילדים, היא פשוט לוקחת סמרטוט, טובלת אותו בצבע וצובעת את הקיר במקום לנקות אותו. שוקי קסטיאל הוא בן אדם עם המון כסף, אבל הכל הוא, אשתו והילדים עושים לבד. מזיזים קירות, צובעים. זה הכי נפלא והכי מעניין בעיני".

כלומר, רעיונות שאפשר אולי לאמץ?

"כן, כי הם יצירתיים. תראי, ברור שאלה בכל זאת בתים של אנשים עשירים, אבל קודם כל יש להם טעם יוצא מהכלל. כל אחד יכול לשאוב רעיון או שניים לבית שלו. האנשים האלה מראים לך שיש לך אולי דברים דומים, אבל לא חשבת לשים אותם בקומבינציות האלה. לא חשבת לתלות את הדבר הזה על קיר במקום לשים אותו על שולחן. לא חשבת לשים שטיח יפה במטבח ושאנדליר מקריסטל באמבטיה. וריקי קסטיאל אומרת, 'למה לא? במטבח ובאמבטיה אני מבלה הכי הרבה זמן. למה שלא יהיה לי יפה?' את מבינה? אני גם מגיע הלכל בית ביגואר מפואר, שזה נורא מצחיק".

אני רואה שאי אפשר לנתק אותך מעידית.

"כן. בפעם הראשונה פחדתי לנהוג ביגואר. זה היה ביפו, הלכנו לאילנה גור, ופחדתי לנסוע שם בסמטאות. היום את צריכה לראות אותי. מביאים לי יגואר, אני מתלוננת על הצבע ונוסעת כמו נהגת שודים. זה נורא כיף".

טוב, כיף להתחכך בעשירים ובזוהרים.

"זה לאו דווקא עשירים, זה אנשים מעניינים עם בתים יפים. בדרך כלל, אם הבן אדם מעניין, אז גם הבית מעניין. הבית של מעצב האופנה רונן חן זו דירה פיצפונת בסגנון יפני. אנחנו הולכים לעשות ספיישל של דירות רווקים.

מה עם הפריפריות?

"גם שם. זה באמת המקום לבקש ממי שקורא ומכיר בית מעניין ושונה, שיודיע לי דרככם, כי אנחנו מחפשים וכמה שיותר מחוץ לתל אביב".

יש דברים שהבאת מהתוכנית אליך הביתה?

"לא, אבל יש הרבה אנשים שהודעתי להם שאני באה לגור איתם. אני עצלנית. לא אכתוש אריחים ואני לא מספיק מוכשרת לצייר על הקירות. לכן הכי קל לי פשוט לעבור לגור איתם".

הם רק צריכים לדעת לבשל.

"זה מעניין, כי רוב האנשים היצירתיים בבית גם יודעים לבשל, והם תמיד מבשלים לי. זה גורם לי רגשי נחיתות איומים, כיוון שאני לא מבשלת. כשפגשתי מישהי שאמרה לי שמטבח לא קשור ליצירתיות, הודיתי לה. אנשים מארחים אותי נורא יפה. יובל כספין בישל ארוחת מלכים ל- 15 אנשי הצוות. בבית ברעות הזוג פתח לנו שולחן. יום צילום הוא ממש חגיגה.

בימים טרופים כאלה, כשהמצב הכלכלי קשה ואנשים מובטלים, זה לא קצת מושחת לנקר עיניים ככה?

"קודם כל, לא חושבת שהתוכנית מנקרת עיניים. אני חושבת שהיא מראה טעם טוב, ויש הבדל. אני, למשל, לא אוהבת בתים נובורישיים ומנקרי עיניים. מדובר באנשים בעלי טעם טוב, וחשוב לי שיידעו את ההבדל. אני חושבת שדווקא בימים קשים אלה מאוד נעים להירגע מקשיי היומיום על ידי דברים יפים בטלוויזיה".

ומה את עוד עושה, חוץ מ"מבתים"?

בפורים אנחנו שוב מעלים את המחזמר שלגייה. אני הייתי המלכה הרעה וזה נורא כיף. ב'מבתים' אני עצמי. חביבה. אז הצופים יכירו את גילת האמיתית, ואני מקווה שיאהבו אותי".