שתף קטע נבחר

רעבים בדרך לצפון

טוסקנה זה לא, ועדיין אפשר להתענג בחיפה, עכו ובגליל על בשר, גבינות ויין, תבשיל ערבי, קרפ צרפתי ואפילו על טקס אוכל יפני. חומוס? חסר שהיינו שוכחים אותו

אוכל חומוס יין גבינות 
עוד כל מיני 

אני לא יודע מה יהיה איתנו, לאן אנחנו הולכים ואנא אנו באים, אבל התחושה שטוב בקרוב לא יהיה כאן. מה שאני כן יודע זה שהסתיו כבר פה.

 

רבים יאמרו ודאי שהסתיו כאן הוא פיקציה. יש קיץ חם ומהביל, חורף פרווה בדרך-כלל ועונות המעבר טובות למשוררים. אני לא מסכים. כל מי שנוסע בכביש לחיפה יכול לראות את החצבים הפורחים. נכון שרובם פורחים מאחורי גדרות שקבלנים, יזמים ומועצות מקומיות בונים בשביל להפקיע מאיתנו את הים, אבל הם בכל זאת פורחים ומודיעים - הסתיו כאן. עלי הגפנים באזור זכרון מתחילים להצהיב והזיתים בגליל מושכים בכובדם את הענפים לאדמה. תוסיפו לזה שלפחות בצפון כבר צריך משהו יותר משמעותי מחולצת טי בערב, ושעננים נחמדים מכסים קצת מהשמש אחר-הצהריים, ואיך אפשר להגיד שאין כאן סתיו.

 

ולמה כל הפתיחה? כי הסתיו הוא הזמן להתחיל לטייל בגליל. באוטו, ולא פחות ראוי ברגל. אנשים רבים לא ממש עובדים בימים אלה, עם ובלי קשר לחגים, ונשאר רק להפיח תקווה שבצד הסתיו המרנין בעלי חדרי האירוח בצפון יבינו שאפשר לזמבר חלק מאנשים חלק מהזמן, אבל לא את כולם כל הזמן. שיירגעו שם קצת עם המחירים, וחשוב מזה, שינסו לתת תמורה אמיתית.

 

ועכשיו לאוכל.

 

מקובל אצלנו ללכת שבי אחרי שמות מוכרים לעייפה. אז ממש לא חשוב להתעקש לאכול דווקא ב'דג על הדן', מקום שמתמחים בו בטיגון אגרסיבי של דגי פורל שלא חטאו ובהגשת סלטים איומים, או לחילופין לעצור בצומת גולני אצל יונס, עם 700 הסלטים האיומים לפתיחה, ההודו-צ'יפס להמשך והעוגות הערביות שעושות שם רע למטבח הנפלא הזה לסיום. אפשר לנסות מקומות אחרים, קטנים וגדולים, מוכרים ולא.

 

אל תוותרו על הקסם של ביקור ביקב, ויש כאלה למכביר בצפון. צאו משם עם בקבוק יין, אספו בדרך גבינה ממחלבה ולחם ממאפיה, ותמצאו לכם מקום, לבד לבד, גבוה על הר או נמוך ליד המים, אבל רק אתם והרוח והשקט (את הסוף הזה גנבתי).

 

ולסיום. לפני הרשימות, קצת מים קרים על השמחה. אנשים, תושבי הגליל, יחצ"נים ודמויות בתחום האירוח מפמפמים לנו כבר הרבה זמן על פרובנס כאן וטוסקנה ממש ממול. לא יותר טוב או פחות, אבל כאן זה הגליל, ממש לא פרובנס ובטח שלא טוסקנה. קודם כל, לא דומה. פשוט, שם וכאן לא נראה אותו דבר ולו במעט. חוץ מזה כאן המקומות הטובים ספורים ושם יש אוכל נפלא בכל חור. וגם ההפך: בפרובנס יש אוכל צרפתי, בטוסקנה אוכל של צפון איטליה, וכאן עובד הקסם הגדול - אוכל מכל העולם. טברייני וערבי, צמחוני והמון בשר, כורדי ותימני, טוב ורע.

 

 

אוכל

 

שלוש דרכים לצפון

 

לא כל הדרכים מובילות צפונה, אבל 3 כן. מכביש החוף לוואדי ערא, לוואדי מילק. יקומו הדייקנים ויאמרו שגם כביש הבקעה נוסע צפונה, ממש עד הכנרת. לי אין ויכוח איתם, אבל לדרך הזו הייתי לוקח סנדוויץ'. אני לא מכיר שם שום מקום שבו כדאי לעצור ולאכול, וסנדוויצ'ים זו כבר כתבה אחרת.

 

תיכננו לצאת עם שחר, אבל עד שזזנו כבר כמעט צהריים. על ארוחת הבוקר דילגנו בגלל האיחור, וצהריים מתחייבת עכשיו, בלי דיחוי.

 

בכביש המוביל לחיפה לא עוצרים עד חיפה. הנה כמה מקומות נחמדים שם, בקצרה, שבהם תחזקו, גוף ונפש, לקראת המשך הדרך.

 

אבו מרון (קיבוץ גלויות 1, חיפה): חומוסיה שכונתית לא רחוק משוק הפשפשים החיפאי, שהוא הרבה פחות מוכר מהתל אביבי ועדיין ניתן למצוא שם, לפעמים, מציאות אמיתיות. אבו מרון זה לא רק שם אלא האדם שבאמת עומד מהבוקר עד הצהריים ומועך את החומוס וקוצץ סלט ירקות דק, טרי ונהדר. מסבחה נפלאה, שמן זית ניחוחי וקולות של עיר שמוכיחה כל יום וכל דקה שאפשר לחיות יחד ושאם לא היינו, יהודים וערבים, כל כך מטומטמים, יכול היה להיות טוב.

 

צ'ימיצ'ורי (ההסתדרות 281, לא רחוק ממסוף אגד): כל מי שעובר את הדרך האיומה והמצחינה, עם הריחות והעשן של בתי הזיקוק ושאר מפעלים שאיכות הסביבה בתחת שלהם, מגיע לו פרס, וצ'ימיצ'ורי זה המקום.

 

אין לנו בארץ מסעדות דרום-אמריקאיות רבות וטובות. שני הבלבתים כאן, אנריקה ונורברטו, הראשון מסביב והשני בעיקר על הגריל, מכינים בשר נהדר. אם מדברים בקר, אולי הכי טוב. נכון שהוא מיובא (השניים לא מתפעלים מהתוצרת המקומית), נכון גם שמסתובב אצל כתבי מזון בורים הסיפור על יישון נוסף לאחר ההפשרה (הסיפור הזה אפילו אצל פרה מיובאת וקפואה מעורר גיחוך, כי בשר שקפא לא מתיישן לאחר ההפשרה), אבל הידע, הגריל, התיבול המינימלי ובעיקר האהבה - עושים עבודה מצוינת. אנטרקוט, סינטה ואסדו ללועסים המתמידים. האמפנדס טובים מאוד והצ'וריסו לא.

 

ורק אזהרה קטנה. לא אכלתי ב'צ'ימיצ'ורי' לאחר שנפתחו עוד שני סניפים שלה ואני לא ממש יודע אם עדיין טוב כאן שהיה.

 

נדימה (יוחנן הקדוש 37, ואדי ניסנס): כל מי שעוברים בחיפה ויכולים להרשות לעצמם לבזבז קצת זמן על דברים לא כל כך חשובים, ואדי-ניסנס שווה את הזמן. יפה שם ושקט, עם הרבה ירקות בלאדי, פירות עם טעם, ומהסתיו עד האביב גם עשבי בר שנמכרים טריים, זיתים בקערות אמייל, שמן זית, קצבים, כלי בית נחמדים בזול, ועוד מעט כל הצעצועים והבובות לקראת הכריסמס.

 

בתוך כל אלה יושבת 'נדימה', עם מטבחון זעיר וחדרון שפתוח משתי פאותיו לשוק ולכיכר, והשלישית לנדימה עצמה, שמכינה קסמים קטנים בעיקר מירקות. לכאן אני בא לא בשביל החומוס הבינוני ולא בשביל הלימונדה שנדימה ממליצה עליה, שלטעמי לא נולדה על עץ לימון, אלא לכבוד התבשילים: במיה ולוביה, חצילונים קטנים מבושלים בעגבניות או מלוחיה. ואחרי האוכל טיול קטן לבשם את הנפש ולמלא את הסל להמשך הדרך.

 

ואדי-ערא משובץ בשלטי מסעדות אבל כאן אין שום סיבה להיכנס למקום שאינו אל-באבור, בצומת עין איברהים ליד אום אל-פחם. אין לי מה לחדש כאן, כבר אמרתי וכתבתי שזו ו'דיאנה' מנצרת הן הערביות הטובות בארץ. תגלו כאן סלטים נפלאים וגם מה שאין ברוב המקומות - תבשילים של המטבח הערבי: טלה ממולא, מסחאן, מנסך עם לבן חם. והכל מגיע עם אנשים טובים ושירות משובח.

 

ואדי מילק יפה ונעים, האוכל לא ממש. אפשר לעצור בכניסה לבת-שלמה הישנה, כי לפעמים יש שם סוכה עם גברת שמכינה פיתות דרוזיות על סאז' ואדון שמורח עליהן לבנה וזעתר, וזה טעים וזול. או שאפשר להיכנס לישוב בשביל גבינות סבירות, בדיחות משומשות ומחירים מופקעים. מחפשים קצת יותר? ממשיכים עד טבעון, ושם, במרכז המסחרי, מוצאים את 'ביגה', שהיא מאפיה קטנה ומומלצת עד מאוד, עם לחם לקחת וסנדוויצ'ים לאכול, והקפה של ג'ו לסגור עניין. צמוד לביגה המקום של קטי ועפרה, שמוכרות לחם מהחנות אבל הסנדוויצ'ים מושקעים עד מאוד, העוגות טובות וגם הקפה.

 

מי שכל אלה זוטות בשבילם, מומלץ להגיע ללימוזין (אזור התעשייה רמת-ישי), שהיא מסעדת בשר עם אטליז בילט-אין. לא הראשונות ולא הסלטים, לא הירקות ולא הקינוחים - אז מי נשאר? בשר. בשר מעולה, מטופל טוב לכל אורך הדרך.

 

זהו, נגמר העל-הדרך, אתם בגליל, קצת לפני הצימר או איפה שלא תניחו את הראש הלילה. ועכשיו רשימה קטנה של מקומות מומלצים לא בכפוף לתכתיבי המפה או המסלול, אלא סקירת רוחב נושאית. קצת חומוס, קצת יין, אוכל אתני, וסתם דברים טובים.

 

 

חזור למעלה
חומוס

 

לא אחרי הצהריים

 

חומוס הכי טעים לפני הצהריים, ובמקומות שמכבדים את עצמם באמת אין חומוס אחר הצהריים. בלילה מבשלים, במשך הבוקר מכינים וכנגמר אוכלים שווארמה או סושי.

 

אבו אדהם (כפר יסיף, בסמוך לתחנת המוניות לנהריה): חומוסיה קטנה במרכז הכפר ששיגרה לאחרונה שלוחה לתל-אביב. כל האינוונטר המוכר וכולו טוב, ובמיוחד המשוואשה שהתל-אביבים קוראים לה מסבחה. זו מוגשת בשלולית ירקרקה ומבושמת של שמן זית טוב.

 

אם איחרתם לחומוס, כמעט ממול יש שווארמה טובה מבשר עגל, של מוראד כראם, וקצת דרומית משם קונדיטוריה שבכל מה שקשור למתוק מזרח-תיכוני, אין לאל-ואליד מתחרים. כאן לא מטביעים את המאפים במי-סוכר - מה שמקדם מאוד את עסקי הקונדיטור, כי מי-סוכר שוקלים הרבה ועולים מעט - ולא פוגעים באינטרס המובהק שלכם, שהוא פריכות. למתיקות מתלווה ערך מוסף של טעם. הכנאפה אולטימטיבית, עם או בלי צבע מאכל. לאכול במקום או לקחת (היות שכאן מוסיפים את הסירופ על המנה, בקשו רק מעט).

 

א-שייח (רחוב אכסל, בניין עפיפי, נצרת): יש שמועות שזה כבר לא מספר 1. השתכנזו, טוענים המלינים. מחירים של יהודים, צועקים אחרים. אבל מבחינתי זה בכל זאת החומוס המושלם: עדין, חלק, סופלה-חומוס. חוץ מחומוס מכינים כאן צ'יפס טרי וטעים, ממש מתפוחי אדמה, שזה עניין לא מקובל בארצנו. פה למדתי לאכול אותו עם מעט מיץ לימון. נהדר. לשילובי החומוס החדשים, עם שווארמה למשל, אל תתפתו, וגם לא לשווארמה בפיתה שבחדר הסמוך - באותה בעלות אבל בלי היד.

 

עכו היא עיר של חומוס. חוץ מ'אורי-בורי', שנמלט לכאן מנהריה ועשה קרוב לים מסעדה טובה, אין בעכו שום אוכל חוץ מחומוס שמצדיק ולו קלוריה אחת. ואת זה עושים שם בגדול.

 

סעיד (שוק העיר העתיקה): ותיק מאוד, מפורסם לא פחות ונהדר. מקום גדול יחסים לאחרים ומלא תמיד. מצד אחד נכנסים ובשני יש חלון לקחת בפיתה או בקופסה. לפי סעיד, החומוס שלו הוא שילוב של האסכולה הגלילית עם זו של יפו. פיוז'ן.

 

ממש קרוב אליו נמצא 'חומוס שמסייה' - חומוס טוב, גס מעט ולימוני. בצד השני של השוק חומוס אבו-סוהייל, שגם עליו אין מה להכביר מלים חוץ מלציין שהוא עושה חומוס טוב.

 

 

חזור למעלה
יין

 

יש גם יקבים קטנים ונחמדים

 

בתחום היין יש כמובן את הגדולים והמוכרים. יקבי רמת הגולן למשל, עם מרכז מבקרים משוכלל עד מאוד שהביקור בו בהחלט מומלץ. חוץ ממנו - נזכיר עוד שניים קטנים ונחמדים.

 

יקב בזלת הגולן: (מושב קדמת צבי, טל' 601857 - 055, 6827223 - 04, יואב לוי; 261272- 050, אסף קדם): לאחרונה זוכה יקב הבוטיק הזה ברמת הגולן למחמאות רבות. בציר ראשון נרשם בשנת 1998 - 1880 בקבוקים מענבי קברנה סוביניון מקומיים. מאז גדלה בהתמדה הכמות ומשתפרת האיכות. במקום מכירת יינות וטעימות.

 

ביקורים: שישי-שבת וחגים, 18:00-9:00. בתיאום מראש, ללא תשלום.

 

יקב דלתון (פארק תעשייה דלתון, טל' 6987683 - 04): היקב שוכן באזור בו נטועים מהטובים שבכרמים - גבוה, קרקע וולקנית עשירה במינרלים, הרבה גשם בחורף וחם מאוד בקיץ. הוא משווק את יינותיו בשלוש סדרות: רזרב, מהענבים הטובים ביותר, סדרת דלתון, עם יינות אדומים ולבנים זניים בדרך-כלל, ולבסוף סדרת כנען, ואני לא מכיר עוד יין מקומי טעים ובמחיר שפוי כמו הסובניון בלאן שלהם. במקום נמכרים כל היינות, וכן ריבות, תבלינים ושמן זית תוצרת בית. האירוח כולל הדרכה, ביקור בחדר החביות וטעימה.

 

ביקורים: א-ה 16:00-10:00, שישי 13:00-10:00. קבוצות בתיאום מראש בלבד. בתשלום.

 

חזור למעלה
גבינות

 

בארץ עושים גבינות נפלאות

 

אני לא הולך לטרחן לכם שוב על מהפכת הגבינות, רק להזכיר שבארץ, מהדרום ועד קצה הצפון, עושים גם גבינות נפלאות.

 

מחלבת קדוש (רחוב י"א 34, לפני הכניסה לבית העלמין הצבאי, צפת. טל' 6920326 - 04): זה הדבר האמיתי. לא תנובשטראוס ולא אף אחד אחר. רק כאן, אצל קדוש בצפת, תפגשו את הגבינה אליה התכוון המשורר. חוץ מזה מייצרים ומוכרים במקום קשקוואל טובה מאוד בסגנון טורקי, ופייסה, שהיא בעצם חריצי ענק של גבינה צפתית שיושנה והבשילה תקופה ארוכה, עם טעם חריף. לא תחליף לפרמז'ן כמו שיש שמנסים למכור אותה, אבל גבינה מצוינת.

 

פתיחה: א-ה, מהבוקר עד אחה"צ, שישי עד כניסת השבת.

 

מחלבת הנוקד (מצפה גילון, טל' 9881071 - 04, 705229 - 050, 785746 - 050): פעם ייצר דני ברזילי שתי גבינות בחנייה שליד ביתו, לא רחוק מהדיר. שתיהן, צפתית ופטה, היו טובות ונשמר בהן הריח האופייני לחלב צאן. עכשיו התקרבה המחלבה לדיר והייצור עלה כיתה. יש מבחר לא קטן ומוצלח של גבינות בשלות שאותן אפשר לאכול במקום מול הנוף, או לקחת. בתיאום - השתתפות בסדנאות לייצור גבינות.

 

פתיחה: א-ו 17:00-8:00. רצוי לתאם מראש (בשבת בתיאום מראש בלבד).

 

גבינות עין כמונים (כביש 85, ממזרח לצומת חנניה, טלפקס 6989680 - 04): אחת הכי ותיקות והכי טובות. הגבינות מיוצרות מחלב עיזים של העדר המקומי ואפשר לקנות בחנות וללכת או להסב לארוחה מלאה של גבינות. אוכלים כמה שרוצים, כך שמי שיושב משלם מחיר קבוע ומקבל שפע גבינות, לחם וירקות טריים שמהם אפשר לחתוך סלט. מה שעוד מומלץ לרכוש כאן הוא שמן זית מקומי - טוב עד מאוד.

 

פתיחה: א-ה ושבת 20:00-11:00.

 

חלב עם הרוח (הר שאבי, יודפת, טל' 327387 - 050): במסגרת הטרנד הרווח של מה היית לוקח איתך לאי בודד, אני הייתי לוקח, אם היה ניתן, את 'חלב עם הרוח'. ואם זה גדול מדי, לפחות אספקה שוטפת של הריקוטה שלהם, טריה טריה, עם ניחוח עדין של כבשים. לא רחוק מקיבוץ יודפת, על הר השאבי, מגדלים אמנון ודליה וחבורת מעריצים עדר עיזים ומכינים גבינות נפלאות. המרעה טבעי, הגבינות אורגניות ובמבחר לא גדול. חוץ מזה, בתיאום מראש - ארוחת מקסימות.

 

גבינות נמרוד (נח"ל נמרוד, רמת הגולן, טל' 6870049 - 04): תמיד יפה כאן, עם ברכת-רם מצד אחד, החרמון מעבר וקלעת-נמרוד ממערב. פעם היתה כאן היאחזות נחל, אחר כך לפרק זמן שממה, ועכשיו משפחת גולן ועיזים. אין כאן חדשנות וגבינות יצירתיות, וטוב שכך, אבל יש פטה מצוינת ולבנה ומבחר לא גדול של גבינות קשות ובשלות. גם כאן האופציות הן להצטייד ולהמשיך, או, בתיאום מראש, להסב לארוחה סובבת גבינות. שלווה עכשיו.

 

חזור למעלה
עוד כל מיני

 

אוכל יפני עם השולחן שלכם

 

צ'יזורו (כליל, טל' 9966171 - 04): חריג אמיתי. לא מסעדה, כי את המקום והשולחן אתם צריכים להביא. צ'יזורו ובן-זוגה אלון יגיעו אליכם לצימר (או לכל מקום אחר בארץ, ל-10אנשים ומעלה) ויבשלו לכם אוכל של בית יפני. לא שאין שם סושי וסשימי, ואפילו טובים, אבל לא בשביל זה הטרחתם אותם. כן בשביל מיני מנות קטנות: מרקים, טמפורה מושלמת של דגים, פירות ים וירקות, סלטים שהם יפים לא פחות משהם טעימים, והכל מתנהל בנעימות רבה מאוד, בשלווה וברוגע.

 

לה קרפ ז'קוב (ויצמן 66, נהריה, טל' 9924621 - 04): לא שחסרות מסעדות 'צרפתיות' או 'איטלקיות', או 'סיניות' ועוד כל מיני כאילו כאלה, אבל הקרפרי בנהריה משדר תחושת אמינות, תחושה של הדבר האמיתי. מבחר לא קטן של קרפים דקיקים כנייר, עם תוספות מלוחות ומתוקות, וכאן, שלא כמו בקרפ ישי - פשרות רבות עם חומרי הגלם המקומיים. מה יותר פשוט מה יותר טעים, ולי ערב זה עם מעט סוכר וליקר תפוזים.

 

טאיקו (מכמנים, טל' 9884989 - 04): אצל טאיקו זה לא רק אוכל יפני, זו תרבות יפן בקפסולה שלוקחים מהר עם מים ובולעים. המקום יפה מאין כמותו: במבוק, הדפסי נייר משי, חיים בתוך תמונה. באים לארוחה ו/או לטקס תה. הארוחה, כמו כל דבר ביפן, מורכבת משני חלקים, התחלה וסוף. ההתחלה טובה, נעימה ויפה לעין - מרק, ואחר כך צלחת עם סדרת מנות מיניאטוריות. אחר כך עיקרית. לנו היה סוקיאקי, שאם להתבטא בעדינות הראויה למקום כל כך יפה, לא היה מוצלח והפורל השתדך אליו מצוין.

 

טיאקו היא אשה מתוקה עד מאוד ועונג רב תגרמו לה אם תאכלו תוך קולות שליקלוק ומציצה. כך מקובל שם ביפן הרחוקה. בן-זוגה, לא יפני בכלל, מקפיד ללוות את הארוחה בהסברים מדויקים על כל אטריה וגרגיר שומשום. קצת מעיק, לטעמי.

 

 

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים