נגד נשר, בעד האבטיח

"סוף העולם שמאלה" רווי בסטריאוטיפים גזעניים

המבקרים שיבחו, לאבי נשר יש זכויות גדולות בדברי ימי הקולנוע שלנו, צריך לעודד את הסרט הישראלי, קיץ עכשיו והמוח רוצה קומדיה קלילה – כל הסיבות הנכונות שלחו אותי ל"סוף העולם שמאלה" בנכונות גדולה ליהנות. ואז זה התחיל.

"סוף העולם שמאלה" הוא סרט רווי בכוונות טובות – ובסטריאוטיפים גזעניים מביכים. במרכזו עיירת עולים קטנטנה ומנומנמת בלב המדבר שמתעוררת לחיים כשמגיעים "ההודים" ומתעמתים עם "המרוקאים", מלמדים אותם לשחק קריקט ומפיחים איזו תקווה עמומה לקידמה ולשינוי. התקווה לא מתממשת.

זה סיפור קטן שהיה צריך להחזיק לכל היותר חצי שעה של וינייטה קולנועית חביבה, אבל הוא נמתח לפיצ'ר בזכות שימוש פזרני, בוטה ואפילו אלים בכל הכללה של סרטי הבורקס, בכל דעה קדומה אפשרית שהתפתחה כאן במשך השנים.

נתחיל כמובן במרוקאים. כל אחת מהדמויות יושבת על סטראוטיפ טעון: האמא המרוקאית השתלטנית שמחזיקה את הבית בצפורניה – רובי פורת שובל. המטומטמת הגמורה שרק רוצה להתחתן – רותם אבוהב, בתפקיד בכייני ומביך. הפרחה הסקסית – נטע גרטי – לא מצליחה אפילו בזכות משחקה המצויין להתעלות על מגבלות התסריט. וכמובן, אבי המשפחה – רך לבב ואימפוטנט גמור, כאילו היה בנו האובד של סלאח שבתי (ז'אן בן גיגי).

שובו של האבטיח

אכן, מדובר בקאמבק. הפיל של עולם הפרי לא רק מחכה לנו בכל בסטה על אם הדרך, הוא הפך השנה לכוכב הגדול והזול של רשתות השיווק, וחזר בגאווה אל מקומו כמרענן הכי ישראלי שיש.

מעל לתחכום הקולינארי שפיתחנו בשנים האחרונות, מעבר לשפעת הקינוחים הלועזיים שמפוצצים את מרכולינו בשמותיהם המופרכים ובמחיריהם המופרכים לא פחות, הוא שוכב בערימה פטריוטית לגמרי בפתחי החנויות ומחכה שנבחר אותו בזהירות ראוייה מתוך ידע היסטורי ואזוטרי במעלותיו (בינינו – מישהו באמת יודע אם הוא יהיה מתוק? סומכים על המזל, כמו בכל דבר אחר בארץ המופלאה הזאת), נגרור אותו הביתה וניאנח על כובדו המיותר, נפנה לו חצי מקרר בטרונייה צפויה, ונעלה אותו על שולחננו בתחושה של נחמה קטנה ושותפות, וגם נזמין חברים וניזכר באבטיחים של ילדותנו.

אם נהיה הוגנים באמת ולא סנטימנטליים – נודה שזה הפרי היחיד שלא הצליחו לסלק מתוכו את הטעם הנעים והפשוט של ערב קיץ, של מרפסת, של בריזה, של מגע רצפה קרה, או חול ים מצטנן, ברגלים יחפות. והטירמיסו, הקרם ברולה, מוס הפסיפלורה וסורבה המנגו – אלה יכולים להצטנע קצת בפינה, עד יעבור קיץ.