תעשיית ההלשנות: אוהבים להלשין לשלטונות
נכון, זה לא יפה להלשין, אבל מבחינת הרשויות מדובר בכלי יעיל מאוד. מסתבר שהישראלים אוהבים להלשין ומלשינים הרבה. כך נתפסים מדי שנה תחמנים ומתחזים למיניהם, מעלימי מס, עובדים זרים לא-חוקיים ומזהמים סביבתיים. בכנסת לא אוהבים אמנם את הרעיון, אבל בינתיים לא מצאו לו תחליף
תופעת המלשינון מעוררת מחלוקת: מצד אחד, אקט ההלשנה עצמו שנוי במחלוקת מבחינה אנושית וערכית. מצד שני, עבור הרשויות, הכלי הזה מוכיח את עצמו כיעיל מאוד. באילו משרדי ממשלה מופעלים מלשינונים, מה מידת יעילותם ומה חושבים על כך חברי כנסת ואישי ציבור?
המלשינון המפורסם ביותר והפעיל ביותר הוא מן הסתם זה של מס הכנסה, שהיה גם הראשון שהופעל עוד בשנות ה-60. אחרי האיחוד בין מס הכנסה, המכס ומע"מ. אוחד גם המלשינון שלהם. בשנה האחרונה נרשמו בו מעל ל-1,000 הלשנות. לפחות 100 מהן הביאו לגילוי מעלימי מס, חלקם כבדים, לפתיחת חקירה נגדם, העמדתם לדין או גביית כופר כסף מהם. המלשינים, בחלקם, קיבלו 10%-20% מהכספים שהיו רווחיה של קופת המדינה כתוצאה מההלשנה.
קופת המדינה התעשרה מאז שנת 2000, על-פי הערכות, לפחות בכ-50 מיליון שקלים, כתוצאה מהלשנות של אזרחים על מעלימי מס. בעבר כבר הביא המלשינון לפתיחת חקירות סמויות וגלויות נגד מעלימי מס כבדים, בהם קבלן ידוע ביותר, שאף נכלא בעקבות ההלשנה ואיש עסקים שהשיב כ-2.5 מיליון שקלים לקופת מס הכנסה. בעקבות זאת קיבל המלשין פרס של רבע מיליון שקלים (אז הפרס היה רק 10% מסכום הכסף שנגבה).
גורמים ברשות המיסים אמרו בסוף השבוע ל"ידיעות אחרונות", כי מעל 1,000 פריטי מידע מתקבלים ברשות בשנה על-ידי "מעבירי מידע" (מלשינים, בלשון העם) וכל מידע נבדק לגופו של עניין. הממוצע הוא שבכ-10% מכלל המידע, נמצא שיש מקום להמשך טיפול במישור הפלילי, באמצעות מחלקות החקירות. מידע נוסף מטופל בידי משרדי המס האזוריים ובתי המכס.
ברשות המסים פועלות מחלקות המודיעין של מס הכנסה ויחידות המודיעין של המכס ומע"מ, שאליהן מתנקזים הודעות ומידע של גופים ציבוריים ואנשים פרטיים בדבר חשד לעבירות מס או עבירות על חוקי המכס, הברחות סמים והלבנת הון. חלק מהמידעים מקורם במקורות גלויים, וחלקם ממקורות אנונימיים. העברת המידע נעשית בפנייה ישירה של מקורות או באמצעות "הקו האדום" – אתר האינטרנט של הרשות.
מרבית המידעים מתקבלים ממקורות אנונימיים, ורק אחוזים בודדים מהמידעים מתקבלים ממקורות גלויים. גמול כספי ניתן כמובן רק למי שזהותו כ"מלשין" ידועה ושמתנה את מסירת המידע בתשלום, מזדהה בצורה ברורה ובמידה והמידע עומד בקריטריונים שנקבעו – זוכה בתגמול הכספי המובטח, כיום 10%-20% מסכום הכספים שגבו רשויות המס עקב ההלשנה.
הגמול שניתן בשל מסירת מידע משתנה בהתאם לנסיבות, משיעור של עד ל-20% מהקנס הכספי שיוטל על-ידי בית המשפט, עד ל-20% מסכום הכופר שיוטל על החשוד, או עד 10% מגביית המס בפועל כתוצאה מהמידע. הגמול לא יעבור תקרה כספית, שנקבעת מראש עם קבלת המידע.
מתחמנים את ביטוח לאומי
גם המוסד לביטוח לאומי מקבל הלשנות רבות, נגד רמאים, תחמנים ומתחזים למיניהם. ברוב המקרים ההלשנה לא נעשית מתוך ציונות ואהבת המוסד לביטוח לאומי, אלא מתוך נקמנות וסגירת חשבונות עם יריבים מרים או שכנים מרגיזים.
לדברי ראש יחידת חקירות ההונאה של המוסד לביטוח לאומי הלשינו בשנה האחרונה כ-6,000 אזרחים כנגד אחרים. "רק בשלושת החודשים האחרונים מסרו לנו כ-1,500 איש מידע אנונימי" הוא אומר. על מה מוסרים מידע? כמעט על הכל. הם מתלוננים על אחרים שמתחזים לנכים, מובטלים ונזקקים, שמתחמקים מתשלומים, שמעסיקים עובדים ב"שחור", מוציאים תלושי שכר פקטיביים, ועוד.
במוסד לביטוח לאומי מתייחסים ברצינות רבה לכל מידע שמגיע ובודקים אותו עד תומו. כ-90% מהמידע מתברר כמדוייק. "רק בשנה שעברה פתחנו כ-30 אלף תיקי חקירה נגד מתחזים בנושאי הבטחת הכנסה. 3,000 מהם נפתחו בעקבות מידע שקיבלנו".
המידע שנמסר בשנים האחרונות הביא לפתיחת חקירות רבות, בהן פרשיות גדולות שבמהלכן הונו אזרחים את המוסד במיליוני שקלים. כך למשל הביאו ההלשנות לחשיפת פרשייה גדולה בצפון הארץ של מעסיקים שהעסיקו עובדים ב"שחור" ושילמו להם באמצעות תלושי-שכר פקטיביים. במקרה אחר עלו החוקרים כל עקבותיו של אדם מצפון הארץ, שהציג את עצמו כעיוור וקיבל קצבאות נכות. בעקבות הלשנה התברר שהאיש לא רק שאינו עיוור אלא משמש כרועה צאן ונוהג על טרקטורון.
ומה מבקשים המלשינים בתמורה? במרבית המקרים הם אינם מבקשים דבר, למעט הרצון "להתחשבן" עם אחרים. ישנם מקרים שבהם הם מבקשים לסגור בתמורה תיקי חקירה נגדם במוסד לביטוח לאומי, אך בקשתם מועברת למחלקה המשפטית של המוסד. בחלק מהמקרים הם מבקשים כסף בתמורה. במוסד לא נוהגים לשלם כפי שנהוג במס ההכנסה ורק במקרים נדירים הם מקבלים תמורה של כמה מאות שקלים עבור המידע.
מידע רב במשטרת ההגירה
ב"תיבת הפניות" של משטרת ישראל, הנמצאת באתר האינטרנט שלה, מתקבלות מדי חודש כ-1,000 פניות בעניינים שונים, חלקן בקשות למידע ואחרות העברת מידע על דברים שקרו. למשטרה יש גם תיבת "ראיתי, שמעתי" באינטרנט, שבה המידע שנמסר אמור להיות קונקרטי יותר, אך את כמות המידע שמועבר אליה מסרבים לחשוף במשטרה.
גם משטרת ההגירה מפעילה מלשינון באתר האינטרנט שלה. אבל לאזרחים זה לא כל-כך משנה, הם מעדיפים פשוט לשלוח פקסים. במשטרת ההגירה אומרים שהם מקבלים המון פניות. מפני שהן מפוזרות, קשה לעקוב אחר מספרן, אבל רבות מהם הופכות למידע אמיתי. "אנשים מאוד אוהבים להלשין על אחרים, לפעמים אפילו על חברים שלהם, ואצלנו מתקבל הרבה מידע", אומר קצין במשטרת ההגירה.
משרד הפנים יוצא לשטח
במשרד הפנים לא קיים קו טלפון של מלשינון, אולם, המשרד מקבל עשרות הלשנות בשנה. מדובר בהלשנות על עובדים זרים לא חוקיים, אנשים שעלו ארצה במרמה ובמתחזים שקיבלו אזרחות שלא כדין.
במקרים אלה מזמן המשרד את החשודים ויחידת הפיקוח של משרד הפנים יוצאת לשטח לבדוק את המצב לאשורו מבחינת הטיפול בעובדים הזרים. רק בחודש האחרון נתפסו בעזרת הלשנות 37 זרים בלתי-חוקיים, שרבים מהם עברו השמה מחדש והוצבו אצל מעסיקים חוקיים.
אחוז ניכר מהפניות הם בעלים או נשים שהתחתנו עם זרים, חלקם נישואים אמיתיים וחלקם נישואים פיקטיביים כדי להשיג אשרות שהייה בישראל. במקרה של סכסוך בין בני הזוג – נוטה הצד הכועס "להלשין" על בן או בת זוגתו ולטעון שהנישואין אינם תקפים. כתוצאה מכך, מידי שנה מוציא משרד הפנים עשרות התראות לזרים ומתאזרחים כי הליך ההתאזרחות שלהם הופסק ועליהם לעזוב את הארץ.
גם תלונות בריאותיות
במשרד הבריאות לא קיים מנגנון אחד לריכוז תלונות. לכל תחום, מנגנון בדיקה שונה וצינורות טיפול אחרים.
תלונות על רופאים וטיפול לקוי או רשלני בבתי חולים – נבדקות על-ידי נציב תלונות הציבור של משרד הבריאות, פרופ' שמעון גליק. הנציב מברר את התלונה ובמקרה הצורך מקים ועדת בדיקה. במקרה שהמסקנות מצדיקות את התלונה, תועבר על פי החלטת נציב התלונות קובלנה משמעתית לוועדת המשמעת של משרד הבריאות המתפקדת כבית דין פנימי של המשרד.
תלונות בנושא פעילות קופות החולים, כגון אי-קבלת תרופה הנמצאת בסל הבריאות, בעיות בזימון תורים וכדומה – יש להפנות לנציבת קבילות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי במשרד הבריאות, ד"ר קרני רובין. בסוף כל שנה מפורסם דו"ח המסכם את התלונות שהוגשו בשנה החולפת על קופות החולים וכמה מתוכן, נמצאו מוצדקות.
תלונות על תנאי תברואה לקויים במקומות ציבוריים, כגון ירידי מזון ומסעדות או במוצרי מזון וצריכה כגון תרופות – יש להפנות ללשכת הבריאות המחוזית על-פי מקום המגורים. אם מדובר במוצר מזון מקולקל, יש להביא את המוצר עצמו ללשכת הבריאות המחוזית וזו תפתח בבדיקת המוצר והמפעל המייצר.
משרד החינוך: אין הלשנות
במשרד החינוך לא פועל מלשינון והמעוניינים להתלונן ולדווח על מחדלים או מעשים של אחרים, נוהגים לפנות בדרכים המקובלות בכתב אל פניות הציבור או אל לשכת שרת החינוך, מנכ"לית המשרד או בעלי תפקידים בכירים אחרים.
במסגרת זו מתקבלים במשרד החינוך פניות ותלונות גם בעילום שם וכאן ככל הנראה מדובר במתלוננים שהם עובדי מערכת החינוך המדווחים על חבריהם. התלונות האנונימיות, בעיקר החמורות, עוברות בדיקה ראשונית.
אין פקחים לתשתיות
במשרד התשתיות לא קיים מלשינון רשמי. המשרד מעודד את הציבור להודיע לו על עבירות בתחום הדלקים והגז.
מינהל הדלק במשרד התשתיות קרא בעבר לציבור להודיע לו על חשד למהילת דלקים בתחנות הדלק (כאשר המנוע מקרטע לאחר תדלוק), או אם ספקי הגז פועלים בצורה לא אחראית (מנתקים מערכות גז, לא בודקים את המערכת בזמן ועוד).
המשרד גם מפרסם באתר האינטרנט את רשימת תחנות הדלק שנמצא כי נמכר בהן דלק לא תקין בשנה האחרונה. אולם, למרות הרצון הטוב, למשרד חסר כוח אדם לטפל בקריאות הציבור ומספר מועט מאוד של פקחים מסוגל לצאת לשטח ולבדוק את המצב לאשורו.
מנהלי המשרד הביעו בעבר אי-נוחות מהמצב שבו יחידות הפיקוח והאכיפה זוכות למשאבים מועטים מדי מהמדינה, ולכן אינם מסוגלים להיענות לפניות הציבור.
הכנסת: התנגדות מקיר אל קיר
בכנסת מתנגדים מימין ומשמאל לתופעת המלשינון. אהוד יתום (ליכוד), לשעבר מראשי השב"כ: "זו תופעה המצביעה על חוסר האונים של משרדי הממשלה לאכוף נהלים ובדיקות בשטח. זה פתרון זול וכושל שבא במקום פיקוח וניהול מערכות תקין. זה יכול להוביל לסכסוכים בין שכנים, חברים, ואפילו בני משפחה שרוצים לגרום רעה זה לזה ולפעמים ממניעים זרים שאין בינם לבין ההלשנה ותוכנה ולא כלום".
זהבה גלאון (יחד): "אני במובהק לא אוהבת את הפיכתם של אזרחים למלשינים. כך לא מחנכים לאזרחות טובה, בעיקר לא כאשר הדבר נעשה תמורת כסף. לחשוף שחיתויות זה צעד נכון, אך לא בדרך אנונימית כזאת, כאשר אדם מלשין על רעהו. מי שמתחיל להלשין על דבר פעוט יכול להמשיך להלשין בדרך המזכירה לנו משטרים אחרים".
בהכנת הכתבה השתתפו: גד ליאור, חיים שיבי, עמיר בן-דוד, דוד רגב, נורית פלתר, תמר טרבלסי-חדד ורבקה פרייליך
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
