"בקיץ ארעיל את הצמחים שלי"
הרכב מורחב של בג"ץ דן בעתירות נגד חוק פינוי-פיצוי, אך רונית בלבן, מנהלת משתלה בגני טל, מהגדולות בארץ, מיואשת ("אקבל 40% מהערך ותביעות מלקוחות מכל העולם"). בשיחה עם כתב ynet היא מספרת על מפעל חיים שיורד לטימיון, על חוסר הוודאות ("לאן אלך עם המכונות והטרקטורים?") ומשתוממת: "איך שרון לא מבין את זה? הרי יש לו דיר"
"במשך חמישה חודשים אני מתחננת, ממש יורדת על הברכיים למנכ"ל משרד החקלאות בבקשה - תעביר לי את העסק למקום אחר. אני מפחדת שעכשיו זה כבר מאוחר מדי. אם לא יימצא פתרון - אשמיד וארעיל את כל הצמחים שלי. לא אשאיר זאת לאיש".
הרכב מורחב של שופטי בג"ץ דן היום (ג') בחוק פינוי-פיצוי, אך רונית בלבן, חקלאית בת 49 מגני טל, נואשת ואומרת ל-ynet: "בכסף שאקבל לא ניתן להקים את המשתלה מחדש. כל מפעל החיים שלי יורד לטמיון".
נשים רבות מנהלות משקים בגוש קטיף ובהן גם רונית בלבן. לאחר 20 שנות גידול צמחי-ים תיכוניים ייחודיים בגני טל זוכה רונית למוניטין רב ברחבי העולם.
מזה שש שנים שהיא מנהלת בכוחות עצמה את המשתלה, מהגדולות בארץ, לאחר שבעלה נפצע קשה בפיגוע בחיפה.
במשק היפהפה, 35 דונם של צמחים, רבים מהם ייחודיים ונדירים. שווי המשתלה מגיע לשלושה מיליון דולר, ברווח נקי של כמעט חצי מליון יורו בשנה. בשיחה עם ynet מרגישה רונית נבגדת וקובעת: "חוק פינוי-פיצוי הוא שקר. חוץ מהמילה פינוי שום דבר לא נכון בו. החוכמה היא לא רק לגרש, החוכמה למצוא למשתלה פתרון. אני לא מפחדת מכלום ויודעת ליישר קרקע, אוכל להקים הכל מחדש. הבעיה היא שהממשלה לא מוכנה לשלם".
מה אעשה עם החוזים העתידיים והתביעות?
"אני לא מצליחה להבין את החוק ולכן פניתי לאנשי מקצוע שהסבירו לי בפשטות שנשארתי חסרת כל. לא מדובר פה בפיצויים של ממש אלא החזר של 40% משווי הקרן כמו בשיטת הקומוניזם. החוק גם לא נותן לי פתרון להסכמים וחוזים עתידיים שחתמתי עם לקוחות מאירופה ומשאיר אותי חשופה לתביעות".
לטענת רונית, שווי ה"ברזל" של המשתלה נאמד בשני מיליון דולר. המלאי בעוד מיליון דולר "והמדינה מפצה אותי בחצי מיליון דולר. בכסף הזה לא ניתן להקים את המשתלה מחדש, כל מפעל החיים שלי יורד לטמיון".
אחרי כל השנים שהיא מנהלת בכוחות עצמה את המשק, היא מסרבת לוותר: "עברתי מוועדה לוועדה ואמרתי להם - אני יושבת כאן על מלאי. מה אעשה אתו? תן לי שם של שר במדינה ותראה שכתבתי לו מכתב. מה יצא לי מזה? ערימה של ניירות ביד".
על פי רונית, "אף אישיות בכירה שיכולה לעזור לא מגיעה לדבר איתנו, לא רואים אותנו ממטר. שר החקלאות היה פה בביקור לפני שלושה שבועות. מדוע לא הגיע קודם?".
הפרחים שיורעלו (צילום: אילן מרסיאנו)
והיא משתוממת: "איך זה שראש הממשלה לא מבין זאת. הרי יש לו עדר של כבשים. אם הוא היה צריך להעביר אותם למקום אחר? היה עליו להכין דיר. הוא לא יוכל להעביר אותם סתם כך לרחוב. אם הפינוי הזה כל כך חשוב לו אז שיעביר אותנו כמו שצריך. לאן אלך עם שתי מכונות, טרקטורים, טרקטורונים, משאית וטנדרים. איפה אשים את כל זה? ברחוב? בעיר? לא ייתכן שלא מוצאים לנו פיסת אדמה במדינת ישראל. לפינוי חוות הדגים באילת נתנו שלוש שנים כך גם לפינוי ימית. לא יכולים לבוא הינה ולצעוק 'ראוס' (לצאת בגרמנית)".
"הצעות מספרד ואלבניה"
החממות של רונית מוכרות בעולם. "סיפרתי לאנשי עסקים מספרד שאיתם אני בקשר על הבעיה שלי. יומיים חלפו והם התקשרו בידיעת ממשלת ספרד, וביקשו לקלוט אותי בארצם, אך סירבתי. גם אנשי עסקים מאלבניה בדקו אפשרות שאעבור לשם, הסברתי להם שהתנאים באלבניה לא מתאימים לגידולים שלי", היא אומרת.
"אני צריכה להישאר באזור הים התיכון ולא יכולה לגור בירושלים, בגליל או במדבר. המדינה צריכה לצאת מגדרה כדי לעזור לי להקים מחדש משק בסדר גודל כזה. אנחנו ההיי-טק של החקלאות וכל מדינה אחרת היתה יוצאת מגדרה כדי לאמץ אותי".
רונית אומרת כי "מרבית החקלאים בגני טל, בני חמישים פלוס, אומרים לעצמם - מה נתחיל את כל העסק שלנו מחדש? לאנשים אין את הכוחות להתחיל את הכל מהתחלה, אבל אני רוצה להישאר חקלאית כי זה מה שאני יודעת לעשות".
מאז צצה יוזמת ניצנים, לפני כמה חודשים, היא נאחזת בתקווה שיתאפשר לה להישאר במקצוע.
אבל הבוקר היא כבר לא מאמינה שיקום יישוב חדש בניצנים: "נתנו לנו תקווה וקראו לה ניצנים, אמרו לנו שהם עובדים על זה. שמונה ועדות מטפלות בנושא ניצנים ומה בפועל? יישרו את השטח? בעוד חודשיים יש לי לאן ללכת? אני יכולה לעבור? לא אעבור לגור בעיר כי המהות שלי זה להיות חקלאית מאושרת בארץ ישראל".
ומה יהיה בקיץ? רונית פסימית מאוד. "הבית שלי יישאר ככה, לא אגע בכלום פשוט. אני לא מתכוונת לארוז. מצידי, שכל מה שיש לי בבית יישרף. את הצמחים אשמיד, אשאיר הכול ואלך עם החיילים".
לפנייה לכתב/ת 
