שחיתות ועוני בהודו: הצצה לכלכלה אחרת

אחד הפרטים הפחות נעימים לאוזניהם של אנשי הממשל ההודי הוא מיקומה של הודו במה שמכונה "מדד השחיתות העולמי" (CPI). זהו מדד שמחושב על ידי גוף בלתי תלוי שבודק פעם בשנה את מידת השחיתות במדינות השונות ומדרג אותן זו ביחס לזו.

כתבות נוספות מאת טל רשף :

• המזרח רוצה את הטכנולוגיה הישראלית
• ספורט וכלכלה: סין לא סתם זכתה בהרבה מדליות
• משלחות מאסיה מחפשות טכנולוגיה בישראל
  

ישראל, הניצבת במקום ה-25 ורואה בכך תעודת עניות, יכולה להוות מושא להערצה להודו הניצבת במקום ה-95, מאחורי מדינות דוגמת ג'מייקה, קולומביה וזמביה. להודו יש את הדרך שלה לעשות דברים וגם השחיתות לא יוצאת דופן בהקשר זה.

שוטרים הודים. שטר אחד וגמרנו(צילום: EPA)

השורשים לכך עמוקים. מי שרוצה יכול למצוא את המקורות בתרבות הקשרים האישיים המנהלת את הכלכלה ההודית, שגוברת על כל חוק והסכם, ושבה היכולת למצוא נתיבים אל ליבו של הצד שכנגד חשובה יותר מכל דבר אחר.

בסיס לכך ניתן גם למצוא עמוק עוד יותר בחשיבה ההודית שהיא עגולה וזורמת ומתפשרת ולא מכילה חוקים קשוחים המכתיבים את המציאות, חשיבה של "סמסרה" שבה כל דבר עולה ויורד ומשתנה תדיר, ובין השאר מנוגד להיצמדות חמורה אל מילוי חוקים ואיסורים. הדברים גם נובעים מתרבות הקאסטות והקארמה שבה העניים לא מורדים בשחיתות הנותנת יתרון לבעלי ההון, ורואים את הניצול והעוני שלהם כגורל שאין להתקומם נגדו.

מלמטה ועד הדרגות הגבוהות 

כך או כך השחיתות נמצאת בהודו בכל מקום, הדברים מתחילים מלמטה ומגיעים עד לדרגות הגבוהות ביותר. נהג הריקשה בכלכתה יודע כי שטר בידיו של השוטר המקומי יסייע יותר מאשר שמירה על חוקי התנועה. קבלן הבניין בבנגלור יודע כי כדי להשלים את הקמת בניין המשרדים יש להביא מעטפה לפגישה עם איש השלטון האחראי על מתן הרשיונות. גם הארזים נפלו בשלהבת, והחשיפות העיתונאיות והמשפטיות מהודו מלמדות כי שלמונים גם מגיעים לידיהם של מושלים ושרים וזאת על מנת להשיג רשיונות הפעלה סלולרית וכריית פחם. כולם משלמים לכולם בעיסקה סיבובית ענקית.

במערכת כזאת העשירים מתעשרים יותר ומותגי היוקרה פורחים כמובן, בעוד שהעניים נותרים במקומם בצרכנות של הכל ברופי. הדברים מושרשים עמוק כל כך בתודעה הודית שהם מגיעים אף לכלל אבסורדים של ממש. שיוופאל סינג ידאב, שר בממשלת מדינת אוטאר פראדש, הוקלט כשהוא אומר בכנס סגור כי לאנשי ממשל מותר לגנוב שכן הם עובדים קשה - "מגיע להם". הנקודה המעניינת במיוחד בכך היא שהדברים נאמרו בעת כינוס שנועד להילחם בשחיתות באותה מדינה. 

רק 27% מתקציבי הרווחה מגיעים אל העניים(צילום: איי פי)

השחיתות בהודו מגיעה לממדים שבהם היא כבר יותר מאשר קושי חברתי ומוסרי, היא מהווה מפגע כלכלי. רג'יב גאנדי, ראש הממשלה שהחל לפני למעלה מ-20 שנה את הרפורמות הכלכליות, ציין בשעתו כי מתקציביהם של פרוייקטים חברתיים רק 15% מגיעים אל אלה שאמורים ליהנות מכך. השנים חלפו והרבה לא השתנה. בשנת 2004 פירסמה ועדה התכנון הממשלתית של המדינה כי רק 27% מתקציבי הרווחה של הודו מגיעים אל העניים.

התקציבים נאכלים לאורך כל הדרך: עובדי כפיים מקבלים מהקבלנים 90 רופי ליום במקום 100 שהובטחו להם. עבודות מדווחות כאילו צרכו זמן עבודה כפול ממה שלמעשה התבצע, חומרים נקנים ביוקר בגלל שהספקים הם קרובי משפחה, והדיווח על הוצאות אדמיניסטרטיביות מנופח באחוזים רבים. חלק מהכסף הזה מגיע אל כיסם של הפקידים והקבלנים המעורבים, וחלקו מנוצל על מנת לשמן את המערכת ולקנות את הסיוע של נותני האישורים. ממפקד המשטרה ועד מחלקת המדידות של העירייה, לכולם יש משפחה להאכיל וכולם סבורים כי מגיע להם.

מנסים להילחם 

מאמצים רבים נעשים על מנת למגר את התופעות הללו, חלקם כנים יותר וחלקם פחות. במדינות שונות ברחבי הודו הוכרז על תוכניות להילחם בגניבה מהתשלומים המגיעים לעובדים, על ידי עידודם של פשוטי העם להכיר בזכויותיהם ולדווח על מקרים כאלה. לעתים זה עזר, לעתים זה גרם לקבלנים להפעיל חבורות בריונים שהתנקמו במדווחים, בחלק מהמקרים אף התבצעו מקרי רצח. במקרים אחרים הוקמו מערכת של פיקוח מלמעלה, מטעם הרשויות, על אופן הניהול בשטח. לעתים זה גרם לעליית היעילות בעשרות אחוזים, לעתים זה העמיס על הקבלנים שיכבה נוספת של פקידים שיש לשחד.

המשלחת ההודית לאולימפיאדת לונדון. שאיפות מרחיקות לכת(צילום: רויטרס)

להודו שאיפות כלכליות וטכנולוגיות מרחיקות לכת והשחיתות מאיימת לפגוע בהן. מרטין רבליון, הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, מציין כי הכישלון של תוכניות הקידום של המעמדות הנמוכים בהודו עוצר את התפתחותם הכלכלית של מאות מיליוני אנשים. בסין, לשם השוואה, חיו ב-1980 75% מהתושבים על דולר אחד ליום לכל היותר, כאשר בהודו זה היה רק המצב של רבע מהאוכלוסיה. היום, לאחר 30 שנות תוכניות פיתוח סיניות, רק 7% מתושבי סין חיים על תקציב עוני שכזה, בעוד שבהודו העניים המרודים מהווים עדיין חמישית מתושביה. עוד קרב במסגרת המערכה בין הפיל ההודי לדרקון הסיני בו יד הדרקון על העליונה.

תוכניות טובות לא חסרות להודו והגורם העיקרי שבולם אותן הוא השחיתות. מכה זאת מונעת מהמוני כפריים ועירוניים להרוויח יותר, מותירה אותם במאבק הישרדות יומ-יומי, ומוציאה אותם ממעגל התורמים להתפתחות הכלכלית של המדינה. אנשים אלה, שכספי הסיוע לא מגיעים אליהם, מנועים מלהשקיע בחינוך של ילדיהם, להתקדם כלכלית ולהצטרף אל מעמד הביניים מבחינת רמת הוצאה ורמת השכלה. עקב השחיתות מואט קצב ההתקדמות המדעית והטכנולוגית של הודו ונעצרת גדילת השוק הפנימי.

חנות בגדים בדלהי. הודו מהכלכלות המשפיעות על כל העולם(צילום: AFP)

מודעות עצומה, אך פעילות רדומה 

הבעיה ידועה לכל אך הפתרון אינו פשוט. בשנתיים האחרונות ידעה הודו התפרצויות עממיות שנועדו לשנות זאת מהיסוד. מהשטח צצו מנהיגים חברתיים דוגמת גורו היוגה הצעיר באבא רמדב, שמטיף לניקוי השחיתות כחלק משיבה לערכים הינדים פונדמנטליסטיים. לצידו הופיע אנה הזארה, הפעיל החברתי הפועל ברוחו של מהטמה גאנדי, שהתנחל מול בניין הפרלמנט בדרישה להקים גוף בלתי תלוי שיטפל בשחיתות, שבת רעב, הביא להצטרפותם של עשרות אלפי מפגינים, הוכה ונעצר על יד המשטרה.

שני אלה יצרו מודעות עצומה לנושא זה ומאיימים להיכנס לפוליטיקה על מנת לקחת את המושכות מידיהם של הכוחות הישנים והנגועים לדבריהם בשחיתות. בשנה הקודמת, השנה בה הוקמו אצלנו אוהלים בשדרות רוטשילד, יצאו אלפים רבים ברחבי הודו להפגין למען ביעור השחיתות. השנה, אולי בגלל עייפות, התרגלות ויאוש, שכחה ההתלהבות, הכיכרות ריקות, המנהיגים מתקשים לגייס תמיכה למישנה שלהם, והפוליטיקאים ישנים בשקט. נשמע מוכר?

קשה להתנבא מה יקרה בהמשך הדרך, כי בהתמודדות בין מסורות ארוכות שנים לבין מגמות חדשות אין תוצאה ברורה מראש. פעילות נחרצת של הממשל היא בדרך כלל מה שיכול לשנות את התמונה, אך נראה שהממשל ההודי לא ממהר לעשות זאת, אולי בגלל חשש מהשפעתם של אלה שיפסידו אם תמוגר השחיתות.

השפעה עולמית

השנה האחרונה ראתה את הגדילה המסחררת של כלכלת הודו נבלמת, וזאת במידה לא מבוטלת עקב פגעי השחיתות. גם זה מפעיל לחץ על מנמוהן סינג, ראש הממשלה הכלכלן במקצועו. הרבה מהעתיד של הודו תלוי בכך, ולנוכח מקומה העתידי של כלכלת הודו בכלכלת העולם נראה שיש לכך משמעות ביחס לעולם כולו.

יש כאן מערכת ששורשיה בתרבות ההינדית ותוצאותיה משפיעות על כלכלת העולם כולו. גם כאן הדרך להבין כלכלה ועסקים באסיה עוברת דרך ההבנה הבין-תרבותית.

טל רשף מנהל את פורום אסיה-ישראל לעסקים, יועץ לפיתוח עסקי ועסקים בהודו , מחבר הספר המדריך הישראלי לעסקים בסין. מרצה לתרבויות ולעסקים במזרח אסיה