עם לב שקיבלה מנער בן 12 - יעל תרוץ במרתון תל אביב
סיבוך של שפעת גרם ליעל אלוני פגיעה בשריר הלב, והיא הייתה בסכנת חיים. בגופה הושתל לבו של עומרי גילור בן ה-12. בין שתי המשפחות נרקם קשר אמיץ. כעת יעל עומדת לכבוש יעד נוסף, ולרוץ במרתון
יעל אלוני הייתה רק בת שמונה וחצי כשסבלה מאי ספיקת לב והייתה בסכנת חיים. חייה ניצלו בזכות תרומת לב, שקיבלה מעומרי גידור, נער בן 12 שנפטר באופן טרגי. כעת, שמונה שנים לאחר השתלת הלב, מתכוננת יעל להשתתף במרתון סמסונג תל אביב במסגרת המרוץ העממי של חמישה קילומטר. "מבחינתי כבר ניצחתי", היא אומרת.
קראו עוד סיפורים על ספורטאים שניצחו את החיים:
הרופא אמר שהוא לא יוכל ללכת - אלון ירוץ במרתון ת"א
לקוית שמיעה בת 18 זכתה במקום הראשון בתחרות ישראמן
בלי רגליים: נכי צה"ל שסיימו את תחרות "איש הברזל"
היא רק בת 16 וחצי, אבל סיפור חייה יכול להוות השראה עבור כולנו על כוחה של התקווה. היא נולדה כתינוקת בריאה, אך בגיל שלושה חודשים חלתה בשפעת שהסתבכה ופגעה לה בשריר הלב. הפגיעה השפיעה על ילדותה, והיא נאלצה לגדול תחת מגבלות גופניות ואזהרות מפני מחלות שהיו עבורה מסכנות חיים, בשל חולשת המערכת החיסונית.
"המצב הבריאותי לא הפריע לי להיות ילדה שמחה", מבהירה יעל, "תמיד שמרתי על אופטימיות, היה לי כיף, אהבתי לשחק ולרקוד". אבל אז, בהיותה בת שמונה וחצי, לבה קרס והיא סבלה מאי ספיקת לב. בשלב זה אמרו הרופאים להוריה כי רק תרומת לב תוכל להציל את חייה.
חותמים עכשיו:
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
"מהתקופה הזו אני לא זוכרת הרבה. הייתי מוקפת בהרבה תמיכה מהמשפחה, מהחברים ומהצוות הרפואי", היא מוסיפה, "אני זוכרת שכל הסיפור הבהיל אותי, אבל למרות שהסבירו לי, לא הבנתי לגמרי מה קורה לגוף שלי ובפני מה אני עומדת. ידעתי שאני צריכה לב, אבל לא עסקתי בכלל בשאלה מאיפה הוא מגיע".
"ממשיכה את דרכו של עומרי"
בזמן שיעל המתינה ללב מתאים, משפחת גילור התמודדה עם טרגדיה איומה. עומרי, שהיה אז רק בן 12, חפר מערה יחד עם חבריו. למרבה הזעזוע, המערה התמוטטה ועומרי נקבר תחת ערימות של חול. הוא נפצע באורח אנוש, עד שאפסו הסיכויים להצילו והוא אובחן כסובל ממוות מוחי.
הוריו זכרו שכמה שבועות קודם לכן, אמר עומרי כי בעיניו תרומת אברים היא חשובה וברצונו לחתום על כרטיס אדי - והם החליטו לתרום את אבריו. לבו הושתל בהצלחה בגופה של יעל.
לאחר שהתאוששה מהניתוח, שמעה יעל לראשונה על עומרי ואף פגשה את בני משפחתו. "מאוד העציב אותי כששמעתי מה קרה לו", היא מודה בכאב, "אבל נפגשנו עם המשפחה שלו, והם דיברו בהרבה תקווה. היה לי מאוד נחמד לפגוש את אחיו התאום ואחותו הקטנה ושיחקנו יחד. התברר שלי ולעומרי יש הרבה תכונות משותפות, גם הוא כמוני היה ילד שמח ואהב חיות. זה עזר לי להרגיש יותר טוב".
משפחתה ומשפתחו של עומרי נשארו בקשר, והם אף ליוו אותה כשחגגה בת מצווה."אני חושבת על עומרי הרבה, ומרגישה כאילו אני ממשיכה את הדרך שלו", היא אומרת.
-אם יכולת לפגוש אותו, מה היית אומרת לעומרי?
"הייתי שואלת אותו איך הוא היה רוצה שאמשיך אותו. אני מאמינה שהוא היה רוצה שאמשיך בשמחה. להראות שגם ברע - ומה שקרה לו באמת נורא - יש צד חיובי".
"אני ניצחתי!"
אחרי ההשתלה מסלול חייה של יעל שב למסלולו. "סופסוף אני יכולה לעשות הכל כמעט כמו ילדה רגילה", היא מחייכת, "אני רק צריכה להיזהר מאוד ממחלות כי אני לוקחת תרופות המדכאות את המערכת החיסונית".
לריצה היא הגיעה בעקבות אמה, שעוסקת הרבה בספורט. "אמא שלי החליטה שהיא רוצה להצטרף לקבוצת ריצה כי היא שוחה ורוכבת על אופניים וריצה זה הצד החלש שלה. היא הודיעה לי שאני באה איתה", מתארת יעל, "אף פעם לא רצתי קודם, אבל לאט לאט השתפרתי. זה חדש לי ואני מאוד נהנית".
- את לא חוששת להעמיס על הלב?
"מבחינה רפואית אין לי שום מגבלה על הריצה. בשבילי זו התחושה הכי משמחת בעולם, עכשיו אני מבינה באמת שאחרי כל מה שעברתי - אני הצלחתי וניצחתי".
ליעל יש גם מסר להעביר לילדים חולים, או בכלל לילדים הנתקלים בקשיים: "אני רוצה להגיד לילדים שידעו שהכול אפשרי אם רק יאמינו בחלומות, בשבילי זה היה הדבר הכי חשוב שהציל אותי".