13 מסרים כפולים של הורים
אומרים להם להסתדר לבד אבל מתערבים במהלך ריב, מציינים שאתם סומכים עליהם אבל לא באמת משחררים ומבקשים לא להיות כל הזמן מול מסכים, בזמן שאתם לא עוזבים את הטלפון. מסרים כפולים של הורים שכדאי לשים לב ולהימנע מהם
אתם רוצים ילדים עצמאיים שבטוחים בעצמם ושידעו להתנהג כמו שצריך בסיטואציות שונות בחיים, אבל לא תמיד מצליחים לשחרר ולאפשר להם ללמוד ולהתפתח. קיבצנו 13 מסרים כפולים שעדיף להימנע מהם.
טל רחמים בירן, מנהל היחידה לטיפול בגיל הרך במרכז ד"ר טל:
1. תנסה, זה לא מפחיד - תיזהר! זה מסוכן
אחד מתפקידיו המרכזיים של ההורה הוא ללמד את ילדו להתמודד עם קשיים ופחדים ולהתגבר עליהם. מתוך עמדה זו, הורים רבים מעודדים את ילדיהם להתנסות ולחוות, אך כאשר הילד מעז ופורס כנפיים מתחזקים החששות של ההורה. לא פעם הורים מעודדים את ילדיהם לפעול (למשל לטפס על מתקן גבוה בגן המשחקים או לרכב על אופניים). ברגע שהילדים עושים זאת ההורים משחררים צעקת אזהרה מבהילה. מנקודת מבטו של הילד הוא מתקשה להבין האם המצב בטוח או מסוכן. במקרים כאלה חשוב להתריע על סכנה באופן ספציפי, בטון בוטח אך לא מבוהל, ולתת חלופה בטוחה יותר, למשל: במקום לומר: "זה מסוכן! אל תטפס ככה, אתה תיפול", אפשר לומר: "זה מסוכן לטפס כל כך מהר, תטפס לאט יותר ותחזיק בשתי ידיים".
2. כסף לא צומח על העצים, ולאחר מכן נהנים מבילויים פזרניים
באופן טבעי אנו כהורים רוצים להקנות לילדינו יכולת להתנהלות כלכלית נבונה ונאלצים או בוחרים לסרב לשצף בקשותיהם, בקשות שבצידן עלויות. יחד עם זאת הורים רבים מתקשים בעצמם להתנהל באופן נבון מבחינה כלכלית.
כאשר אמירותינו אינן תואמות את פעולותינו אנחנו מעבירים מסר כפול, דבר שמוביל לבלבול אצל הילדים ואף לכעס. אם אתם יודעים שלא תממשו בעצמכם את הגישה אותה אתם שואפים להנחיל, עדיף לדבר עם הילד בגלוי ובאמפיה על הקושי. שוחחו על הקושי לא לקנות משהו כשמאוד רוצים בו, נסו לדבר על חשיבות הדבר ואף לרתום את הילד לעזרת ההורה, למשל להקצות מראש תקציב לבילוי ולשאת באחריות משותפת לעמידה בתקציב.
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
3. תכין שיעורים לבד - לא מכינים ככה שיעורי בית
אנחנו מכינים איתם שיעורי בית, עד שבמוקדם או במאוחר מצפים מהם שיסתדרו לבד, אלא שהביקורת לא מאחרת להגיע - "למה אתה מכין שיעורים מול הטלוויזיה?", "למה על המיטה?", "למה מאוחר בלילה?", "למה התשובות שלך הן באורך של מילה?". זו המשימה שלהם והם יעשו אותה בדרכם. חשוב שנישאר מעורבים, ננחה ונגדיר קווים מנחים, אבל אם כבר שחררנו, אז הגיע הזמן להמיר את הביקורת במילות עידוד על העצמאות, ההשתדלות והבגרות שהם מפגינים, ונזכור שהביקורת לא תניב שיפור, העידוד כן.
4. תסתדרו ביניכם לבד - אבל למה אתה מציק לו?
אנחנו מנסים לאמץ את המלצת המומחים ולהפסיק להתערב ביניהם, שומרים על איפוק מקסימלי, אוטמים אוזניים כשהם צורחים אחד על השני במרכז הסלון ומבהירים שהגיע הזמן שיסתדרו לבד. הם אחים, הם אמורים להתגבר על המחלוקות, לחלוק את הרכוש המשותף ולהפסיק לערב אותנו.
אנחנו באמת משתדלים, אבל אז אחד מהם בוכה או שנדמה לנו שקלטנו משהו בזווית של העין, ובניגוד לכל ההצהרות, אנחנו שוב מוצאים עצמנו מתייצבים בעין הסערה, מפנים אצבע מאשימה ומעירים בתסכול: "אבל למה אתה מציק לו?". ואז התשובה הבלתי נמנעת - "אמרתם שלא תתערבו, נכון? אז למה אתם מתערבים?", והם צודקים. אנחנו חייבים להתגבר על הדחף ולזכור שצריך לאפשר להם לבד, אם אנחנו רוצים שהם יריבו פחות ויסתדרו יותר.
5. למה אתה צועק כל הזמן? אני לא צועקת בכלל (באמת?)
כשהוא כועס הוא צועק, כשהוא רב עם אחיו הוא צועק, כשהוא מתלהב מהמשחק הוא צועק, ויש לנו הרגשה שהוא כל הזמן צועק בבית. "אתה כל הזמן צועק", אנחנו מעירים לו בצעקה, כדי שישמע אותנו, והוא לא תמיד יודע על מה אנחנו מדברים, כי הוא לא צועק כל הזמן, בדיוק כמו שאנחנו לא כל הזמן בשקט. מה שלגיטימי לנו, לגיטימי גם לו. תחשבו כמה מתסכל לקבל הערה על עניין שכולם חוטאים בו. הפתרון הוא לא לדבר בהכללה, לזכור שלגיטימי לצעוק לפעמים ולהעיר פחות, כי ככל שנפסיק לעשות עניין מהדציבלים, הם יונמכו.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ליאת קרן, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת:
6. איך היה היום? אתה חופר
הורים רבים מתלוננים על כך שכשהם שואלים את ילדם "איך היה היום?" הם מקבלים תשובה תמציתית "כיף" שלא אומרת להם דבר. לעיתים הסיבה לכך נעוצה בתגובת ההורים בזמנים בהם הילד דווקא רוצה לשתף, אך בזמן לא מתאים, או שהוא מאריך בתאורים מפורטים ומתישים ותגובת ההורים חותכת "לא עכשיו!" או "כמה אתה מדבר, תגיע לעניין, אתה חופר". תגובות אלו חוסמות משיתוף עתידי. רוצים תשובה מפורטת יותר מ"כיף"? במקום "לא עכשיו" אמרו מתי כן, במקום לעצור את שטף הדברים התייחסו לנאמר או לאנרגיות בהן נאמרים הדברים. אין לכם סבלנות? עדיף לומר זאת מלחתוך את דבריו, למשל "אני רואה שאתה מאוד מתלהב ושיש לך עוד הרבה מה להוסיף, אך אני חייב... ואשמח לשמוע את ההמשך בזמן הארוחה".
7. ממה אתה צוחק? זה לא מצחיק
כשהילד מתגלגל מצחוק ואתם סקרנים לשמוע מה הצחיק אותו כל כך ואז מגלים שצוחק מתמונת ווטסאפ שנשלחה אליו. גם כאשר מספרים לו משהו חשוב או כשכועסים והוא צוחק, לומר "זה לא מצחיק!" מבלבל, ולא מועיל. הרי אותו זה דווקא מצחיק מאוד או שהצחוק שלו בא ממבוכה. קחו בחשבון שלפעמים צחוק הוא תגובה לגיטימית, גם אם זו תגובה לא צפויה או לא רצויה מבחינתכם. במקום להכריע "זה לא מצחיק!" דברו בשם עצמכם "אותי זה לא מצחיק" והסבירו למה. ועדיין ייתכן שאותו זה יצחיק. בסופו של דבר אתם שונים וגם התגובות שלכם עשויות להיות שונות.
דניאל צור, בעלת M.A בייעוץ משפחתי וזוגי ומנחת הורים בשיטת אדלר:
8. אסור להתנהג באלימות - טוב שהחזרת לו
הילד שוב חזר מהגן עם סימני נשיכה. אתם עומדים מולו ולא יודעים מה לעשות. איזה מסר להעביר לו ? להגיד לו שיחזיר? אבל אנחנו לא רוצים שהילד יהיה אלים. מצד שני, אנחנו גם לא רוצים לגדל ילד שנותן שידרכו עליו. אתם מלמדים את הילד שאסור להכות אך הילד שלכם החזיר לילד שהרביץ לו. מצד אחד אתם אומרים לו לא להרביץ, מצד שני אתם רוצים שילדים יילמדו לא לפגוע בו בעתיד. יש לשים לב איזה מסר אתם מעבירים מלכתחילה.
9. אני סומך עליך, ולא משחררים
אחד הכלים הכי חזקים לגדל ילד אחראי הוא לסמוך עליו וגם להיות שם לעזור לו כשמשהו לא הולך כמו שצריך. הורים האומרים לילד שהם סומכים עליו ובפועל לא נותנים לו להתנסות ולקבל שום אחריות, אפילו על הרעב שלו כי הוא קטן, מעבירים מסר כפול.
תפקידכם כהורים הוא לאפשר לילד להתנסות בפעולות עצמאיות וחדשות, והן אלה שיגרמו לו לחוש ערך עצמי, סיפוק ואושר. רק ילד עצמאי, בעל ביטחון וערך עצמי גבוה מסוגל להרגיש באמת מאושר ולדאוג לאושרו בעתיד, יש להעביר מסר ברור לילד שאתם סומכים ולעמוד מאחורי זה.
10. איפה למדת להתנהג ככה? ההורים רבים ומדברים לא יפה בבית
אמירה "אתה מתנהג בדיוק כמו אבא/אימא שלך" מתארת בדיוק את הדבר. אכן הילדים מיטיבים לחקות את הוריהם, והתשובה לשאלה "מאיפה למדת להתנהג כך?" נמצאת לעיתים בתוך הבית - ביחסים בין ההורים לבין עצמם, בין ההורים להוריהם, לחבריהם וכמובן בין ההורים לילדיהם. הכול מתחיל במשפחה.
שימו לב כמה מההתנהגויות שלכם הם בדיוק ההתנהגויות שראיתם, חוויתם או לקחתם מבית ההורים. הורים אומרים פעמים רבות "אני רואה את עצמי עושה בדיוק כמו אימא שלי, למרות שהבטחתי לעצמי שלא אעשה זאת".
לאה שטרן, מוסמכת מכון אדלר, מרצה בארגונים ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים:
11. זו פעם אחרונה שאני אומר לך (ושנינו יודעים שתיכף אומר זאת שוב)
אנחנו, ההורים, לא מאמינים בעצמנו למשפט זה. הרי תיכף נאמר שוב את מה שאמרנו כרגע ולא זכה לתגובה מצד הילד. המשפט הזה נאמר על ידנו פעמים רבות, כולל השאלה - "למה צריך להגיד כל דבר אלף פעם?". אנחנו מתישים את עצמנו בחזרות האלה ומתוסכלים שהילד שלנו לא מתייחס. לכן, עלינו לכבד את עצמנו ולהתנהג בהתאם להצהרותינו. אם אנחנו אומרים את המשפט "בפעם האחרונה", חייבת להיות לנו תוכנית ברורה מה קורה אם הילד עדיין לא יעשה את מה שאנחנו מבקשים. התגובה שלנו תתבטא במעשים ולא באמירות אינסופיות.
12. איזו יצירה יפה - אולי תיתן אותה מתנה לסבתא, אין לנו כבר מקום בבית
הילד חוזר מהגן עם ערימת ציורים ושלל עבודות הדבקה ויצירה. התגובה האוטומטית היא לומר לו: "איזה יופי, מקסים" אבל בלב מתגנבת המחשבה "איזו כמות, מה אני אעשה עם זה עכשיו?". בהחלט צריך להתייחס בצורה מעודדת להשקעה וליכולת של הילד, אבל זה לא אומר שצריך לשמור כל עבודה שלו. נשב עם הילד ונמיין את היצירות. את מיעוטן נשמור, את חלקן נתלה על המקרר "לתערוכה מתחלפת", כמה יצירות יוענקו למשפחה הקרובה ואת חלקן הגדול פשוט נשליך למיכל המחזור.
13. למה אתם כל היום מול המסך? שימו לב לזמן שלכם במסכים
הורים רבים מתרעמים על כך שהילדים דבוקים כל היום למסכים. אבל, עם יד על הלב, זה גם די נוח לנו. זה מאפשר לנו לשתות רגע קפה ללא הפרעות, לגלוש בפייסבוק או לתקתק את מטלות הבית (במקום בערב). עם זאת, ברור שיש להגביל את זמני המסכים של ילדינו. הפתרון הטוב ביותר הוא לקבוע זמנים קבועים וידועים מראש לכל בני המשפחה. כך גם הילדים וגם אנחנו יודעים לתכנן את ניצול הזמן בצורה המיטבית, ויותר מכך - כך מובטח לכל בני הבית זמן משותף ללא הפרעות והסחות דיגיטליות.
לפנייה לכתב/ת 
