40 שנה ל"אוטובוס הדמים": פרק חדש בספרי לימוד להאדרת המחבלת
מנהיגת חוליית המחבלים בפיגוע הרצחני דלאל מוגרבי זוכה לאהדה רבה, ובספרי לימוד חדשים של הרשות הפלסטינית התווסף פרק לזכרה. "זכרה נצור לנצח בלבנו ושכלנו", כתוב שם, לצד תיאור רומנטי של יום האירוע. איריס, ששרדה את הפיגוע הרצחני: "תפיסה חינוכית שיש לעקור מהשורש"
"אוטובוס הדמים", הפיגוע הרצחני בכביש החוף ב-1978 שבמהלכו חוליית מחבלים רצחה 38 בני אדם, בהם 13 ילדים, השאיר צלקת עמוקה בחברה הישראלית - ובהתאמה החברה הפלסטינית ממשיכה לפאר את הרוצחים. דלאל מוגרבי, שהובילה והנהיגה את החוליה ונהרגה בקרב עם כוחות צה"ל, הפכה במרוצת השנים לאחת מסמלי המאבק הלאומי הפלסטיני.
בקרב הפלסטינים הפיגוע מוכר בשם "פעולת כמאל עדואן" והפעולה נחשבת אחת מאבני הדרך החשובות במאבק ובסכסוך. חוליית הפיגוע כונתה אז "דיר יאסין" ומוגרבי הפכה עם השנים ליחידה מבין חברי החוליה שזכתה להפוך לסמל לאומי. שאר חברי החוליה נותרו אלמונים יחסית. אין ספק שהיותה אישה ותפקידה כמנהיגת החוליה סייעו להאדרת שמה, וכן העובדה שהייתה שייכת לפת"ח ולא לפלג פלסטיני אחר - לאור שליטת פת"ח על הרשות הפלסטינית וממנה על מערכת החינוך, התרבות וההנצחה.
מאז שהוקמה הרשות הפלסטינית מונצחת מוגרבי בדרכים שונות - משמות של בתי ספר ועד מחנות קיץ ואירועים ספורטיביים. עם זאת, לעיתים הרשות הפלסטינית נכנעת ללחצים בינלאומיים שמופעלים עליה בעידודה של ישראל בכל הנוגע להנצחתה. כך למשל בוטל טקס רשמי לחניכת כיכר בעיר רמאללה על שמה. במקרה אחר עצרה ממשלת בלגיה סיוע כלכלי לבי ספר ברשות הפלסטינית, אחרי שהתגלה שבית ספר בחברון שנבנה באמצעות כספים בלגיים – נקרא על שמה של מוגרבי.
בתחילת שנת 2018 פרסמה הרשות הפלסטינית סט ספרי לימוד חדש לכיתות ה' עד י"א. צעד זה השלים רפורמה מקיפה של ספרי הלימוד הפלסטינים וכתיבתם מחדש. בסט התווסף לראשונה פרק שלם המוקדש למוגרבי.
עמודים מתוך הספר:
מכון המחקר IMPACT-SE היושב באוניברסיטה העברית ומנתח ספרי לימוד ברחבי העולם ניתח את הספרים, וגילה את הפרק שלא הופיע בעבר. מדובר בספר לכיתה ה'. גם בשלושה ספרים אחרים מואדרת דמותה של מוגרבי. כך נפתח הפרק: "ההיסטוריה הפלסטינית שלנו מלאה בהרבה שמות של שהידים שהקריבו את נשמותיהם למען המולדת, ביניהם השהידה דלאל מוגראבי שרשמה במאבקה את אחת מתמונות התגר והגבורה ועל כן זכרה נצור לנצח בלבנו ושכלנו".
בהמשך מתוארים קורות חייה של מוגרבי וכן יום הפיגוע, כשהסיפור מתחיל בהפלגה ובטביעת שניים מחברי החוליה כתוצאה מהתהפכות הסירה בים הסוער. הסיפור לא נצמד לעובדות. מתוארת נחיתת החוליה בחופי יפו (אגב כך, כינוייה של מוגרבי היה ''הכלה מיפו'') - זאת למרות שהם נחתו באזור מעגן מיכאל – שם הם רצחו את הצלמת גייל רובין.
סיפור חטיפת האוטובוס מתואר בצורה רומנטית ולפיו מוגרבי עלתה לאוטובוס והודיעה לחטופים כי אין בכוונת החוליה להרוג אותם אלא רק לשחרר את הפלסטינים שכלואים בישראל וכי הם דורשים את זכותם במולדתם. לאחר מכן מתואר קרב החילוץ של החטופים בידי כוחות הביטחון כמאבק לא שיוויוני מבחינת כמות הכוחות שנלחמה בהם. עוד מודגש כי צה"ל גרם להריגה ופציעה של אנשים רבים - הכוונה לאזרחים הישראלים החטופים, תוך התעלמות מעדויות ולפיהן חוליית המחבלים טבחה גם היא בישראלים, בנוסף לכאלה שנפגעו על פי ההערכות מאש צה"ל בעת ניסיון החילוץ.
לאחר מכן נדרשים התלמידים לענות על שאלות שונות על החומר הנלמד ובאחת מהן הם נשאלים מדוע אמרה מוגרבי "אנחנו לא רוצים להרוג אתכם"?. ככל הנראה ישנה כוונה למתן את מציאות הטבח והחטיפה של אזרחים חפים ולייפות אותה באמצעים שונים ולפיהם לפלסטינים לא הייתה ברירה אחרת אלא לחטוף ישראלים כדי לשחרר את האסירים הפלסטינים.
בספר אחר שמיועד לתלמידי כיתה ט' מתוארת מוגרבי כמי שהרגה יותר מ-30 "חיילים ישראלים", למרות שבפועל בפיגוע נרצחו אזרחים ובהם 13 ילדים. עובדות אלה נמחקו מחומר הלימוד. בספר היסטוריה לכיתה י"א מוצגים תמונות ובהן תמונת מוגרבי, והתלמיד מתבקש לדון ו"להסיק מסקנות מהשלבים אשר עברה ההתנגדות הפלסטינית מאז שנת 1948, עד השגתה של פלסטין חברות באו"ם ב-2012".
מנכ"ל מכון IMPACT-SE, מרכוס שף, אמר כי נראה ששר החינוך הפלסטיני, סברי סיידם, נחוש להציע תוכנית לימודים קיצונית יותר ויותר - למרות הבטחותיו כי רפורמה משמעותית תביא לשיפור תכני ספרי הלימוד הפלסטיניים. בינתיים, מזעזע לחשוב שתוכנית הלימודים החדשה מעודדת צעירים פלסטינים למות כשהידים, הופכת את חייהם לזולים ומאדירה מחבלים רוצחי ילדים כמו דלאל מוגרבי.
איריס חן, מניצולי הפיגוע, הייתה אז בת 15. "הייתי נערה שכל חייה לפניה ומצאתי את עצמי באוטובוס בסרט של החיים שלא ממש ידעתי איך להתמודד איתו", סיפרה ל-ynet. "בחלק גדול מהנסיעה התחבאתי מתחת לספסל שמאחורי הדלת האחורית. הדלת שאח"כ רצינו לברוח ממנה לא נפתחה. אני זוכרת את כל 11 המחבלים שהיו באוטובוס - 10 מחבלים ומחבלת, שאח"כ הבנתי שהיא זו שבעצם פיקדה על האירוע. הם היו מבוהלים כמעט כמוני, הם היו ממש ילדים. אני זוכרת את הפרצופים שלהם".
"באיזשהו שלב אותה מחבלת, שלימים הפכה לגיבורה, הקרבה אליי והציעה לי סיגריה. היא התחילה לדבר איתי והיה מן משא ומתן כזה קטן. הצלחתי לענות לה בערבית. זה היה מפחיד, תמונה שהולכת איתי במשך שנים". הוסיפה. "כשהגענו לצומת גלילות התחיל הקרב הגדול, מלחמת היריות. ירו עלינו מבחוץ כדי לעצור את האוטובוס. אנחנו נפצענו והמחבלים בעצמם חלקם נפצעו. שלושה מהם הצליחו לברוח. זה אירוע שהשאיר בכולנו חותם לכל החיים".
על לימוד פועלה של מוגרבי במערכת החינוך הפלסטינית, אמרה חן: "כל התפיסה החינוכית הזו היא משהו שצריך לעקור מהשורש. זה שייך לפיגוע שלנו ולפיגועים רבים אחרים".
לפנייה לכתב/ת 
