הסטודנטיות של היום שמהנדסות את המחר
הן מגיעות בלי אגו ועם המון סקרנות, מוטיבציה ונחישות להצליח: הכירו את הסטודנטיות שעובדות היום על הפיתוחים שיעשו את העתיד של כולנו הרבה יותר מבטיח
בשיתוף אוניברסיטת אריאל
תשכחו את כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים על תחום ההנדסה: יותר ויותר סטודנטיות בוחרות בתחומים שנחשבו עד לא מזמן לגבריים באופן מובהק - הנדסת מכונות, רובוטיקה וחדשנות. המספרים עדיין נמוכים בפקולטות להנדסה ברחבי הארץ, אבל מגמת השינוי מורגשת - בעיקר כשמגיעים ליישורת האחרונה של התואר, שלב הפרויקטים המעשיים.
כשחושבים על סדנה מיוחדת לבנייה ופיתוח של רכבים אוטונומיים או טרקטורים היברידיים, קשה לדמיין שבין השורות נמצאת אישה. קשה עוד יותר לדמיין שאישה היא זו שמובילה את הפרויקטים הללו, בייחוד עבור אנשים שעוד שבויים במיתוס שלפיו נשים ומכוניות זה לא הולך ביחד. אבל המיתוסים השגויים האלה הולכים ונשברים מהר.
גל חדד (27), סטודנטית שנה רביעית להנדסת מכונות באוניברסיטת אריאל, מובילה את צוות ההיגוי בפרויקט פיתוח של רכב אוטונומי המיועד לבני הגיל השלישי. "זה רכב שיש עליו כל מיני סוגים של חיישנים", מספרת חדד, "והוא יודע לתכנן את הדרך שלו לבד. החידוש האמיתי הוא בכך שהמושב נשלף ומסייע לאדם שיושב להיכנס ולצאת מהרכב, והדלת נפתחת כלפי מעלה. אנחנו בונים מערכת היגוי שלא קיימת היום בשוק, זה משהו חדש לגמרי".
הרעיון מאחורי הפיתוח הזה, הוא להקל על חייהם של בני הגיל השלישי, באמצעות רכב שיוכל להסיע אותם ממקום למקום בצורה אוטונומית ושיהיה פשוט יותר להיכנס ולצאת ממנו. חדד מובילה את צוות ההיגוי ולדבריה היא מסתדרת מצוין עם חבריה לספסל הלימודים. "כסטודנטית את חייבת לעבוד מאוד קשה, כי תמיד שמים לב אליך. אין הרבה ברירות - את חייבת להוכיח את עצמך, אבל בסוף מקבלים את זה כמובן מאליו", היא אומרת.
חיה מוריס (26), גם היא סטודנטית שנה רביעית להנדסת מכונות באוניברסיטת אריאל, עוסקת בפיתוח חדשני של טרקטור חשמלי היברידי. הצוות כולו נסע לייצג את האוניברסיטה בתחרות בינלאומית של איגוד ASABE - להנדסה חקלאית וביולוגית, הנערכת במרכז העולמי של Caterpillar באילינוי, ארצות הברית.
הסטודנטים צריכים לעמוד בתקנים המחמירים של התחרות ולבנות דגם בגודל של כרבע מטרקטור אמיתי, שיצליח לעמוד במבחני ביצוע מוגדרים מראש. "אני הייתי אחראית על בניית תת-שלדה, שעליה יושב מנוע בנזין שמחובר לגנרטור חשמלי", מסבירה מוריס. הפרויקט כולו מיועד לשימוש כטרקטור הצלה, שמאחוריו נוסעים עוד שלושה טרקטורי העמסה בצורה אוטונומית - ללא נהג. היתרון המשמעותי הוא בדרישה לנהג אחד בלבד במצבי חירום, וכן - יש אפילו כבר קונה פוטנציאלי לפיתוח הזה, לא אחר מפיקוד העורף, שהגיע עם סט דרישות משלו.
המעורבות של סטודנטיות בפרויקטים מהסוג הזה היא לא עניין מובן מאליו. למעשה, למרות היותן מיעוט מספרי מובהק בין כותלי הכיתות והמעבדות, הן מצליחות להוביל את חבריהן ומוכיחות יכולות גבוהות במיוחד. מי שמלווה כבר שנים את פרויקטי החדשנות באוניברסיטת אריאל הוא ראש המחלקה להנדסת מכונות ומכטרוניקה, פרופסור צבי שילר, ויש לו הסבר לתופעה.
"מה שאני אומר זה לא מדעי כמובן, אלא מבוסס על הניסיון שלי, אבל אפשר לראות בבירור שבין הסטודנטים הכי טובים במחלקה לאורך השנים נמצאות הסטודנטיות. הן תמיד מובילות את הקבוצות שעובדות על פיתוחים, הן מותירות רושם מאוד גדול".
לטענת שילר, הסטודנטיות במחלקה ניחנות בתכונות שמהן עשויים מהנדסים: "אני מזהה בהן סקרנות, פתיחות, תפיסה מהירה והיכולת שלא להתייאש מהר. הן הרבה יותר פתוחות לביקורת ולשינויים מאשר כמה מהסטודנטים, גם בשלבים הקריטיים של הפרויקט. יש להן הרבה פחות אגו מאשר לסטודנטים, ואלה תכונות נהדרות לכל מהנדס".
בשיתוף אוניברסיטת אריאל
לפנייה לכתב/ת 
