חיידק ההליקובקטר פילורי: לנטרל את החיידק, אבל לא לגמרי!

וכאן, הגיעו גם כמה מסקנות מטרידות למדי, אותן נחלוק איתכם.

הליקובקטר פילורי מאוד לא נעים להכיר!

על מנת לשרוד בסביבה החומצית של הקיבה, פיתח החיידק שתי אסטרטגיות התנהלות המאפשרות לו להתמודד מצוין עם סביבה עוינת שכזאת.

• ראשית, תוצרי חילוף החומרים שלו הם בסיסיים כל כך, שהם יכולים לנטרל כל חומצה שבסביבתו באופן מיידי.

• שנית, הוא מתחפר מתחת לקרום הרירית המגן על הקיבה כדי שהמיצים החומציים שבתוכה לא יעכלו אותה-עצמה. בתנאים רגילים, הקרום הרירית של הקיבה נמצא במצב דמוי ג'לי, אבל החיידק הליקובקטר מסוגל להפוך אותו לנוזלי, וכך הוא יכול לשוט ביתר חופשיות בשכבת המגן הרירית של הקיבה, כשהוא מצויד בחוטי חלבון ארוכים המשמשים אותו כשוטונים.

(צילום: יח"צ)

עד לפני מספר שנים, החזיקו חוקרים בדעה כי בעיות הקיבה (כמו דלקות קיבה ואולקוס) נובעות מבעיות שהן פסיכוסומאטיות במקורן, או שהן מגיעות כתוצאה מהפרשת יתר של חומצת הקיבה. דעה זו התבססה על ההנחה (המוטעית, בדיעבד) כי יצור חי (גם חיידק שנחשב ככזה) אינו יכול לשרוד בסביבה החומצית של הקיבה.

למעשה, עד לשנות ה-90, הדעה המדעית הרווחת ייחסה לחיידקים "רק" יכולת זיהום פצעים וגרימת חום והצטננויות. משנות ה-90, חלה ההתפתחות המדעית שהוכיחה את הקשר הישיר בין מחלות ומצבים מסוימים, לבין החיידק הליקובקטר.

מסתבר, כי חיידקי הליקובקטר מלווים את יצורי האנוש יותר מ-50,000 שנה, והם התפתחו במקביל לגזע האנושי. עד כה, זוהו ששה זנים של החיידק, חלקם, מסוכנים יותר מאחרים. כך, למשל, גילו החוקרים כי ישנם שני גנים חיידקיים האחראים ליצירת הטיפוס האלים יותר של הליקובקטר. אחד מהם נקרא CagA והוא מאפשר לחיידק להזריק רעלן מסוים לתאים שלנו. הגן השני נקרא VacA והוא דוקר ומחורר את תאי הקיבה וגורם להם נזק, אשר, בסופו של דבר, מביא למותם של תאי הקיבה. ההסתברות להופעתן של בעיות בקיבה גבוהה הרבה יותר, כאשר מדובר בחיידקי הליקובקטר מהזן האחרון.

בהיעדרם של הגנים הללו, החיידק ההליקובקטר מזיק הרבה פחות בעת שהותו בקיבה.

האם חיידק הליקובקטר טוב או רע?

כאשר החיידק הליקובקטר מסתנן אל הקרום הרירית של הקיבה שלנו, הוא מחליש את שכבת המגן הזאת, כתוצאה מכך, מיצי הקיבה החומציים מעכלים לא רק את המזון המצוי בקיבה, אלא אף חושפים את הקיבה עצמה לרמת חומציות גבוהה. כאשר חיידקי הליקובקטר מצוידים, בנוסף ליכולת ההרס הטבעית שלהם, גם בגן ההזרקה או בגן הרס התאים, לא נותר לתאי הקיבה סיכוי רב להתמודד נגדם.

על מנת לכמת את היקף הנזק הנוצר, הנה מעט נתונים:

כחמישית מהנושאים את חיידקי ההליקובקטר מפתחים פצעים קטנים בדופן הקיבה, וכשני שלישים מכיבי הקיבה וכמעט כל הכיבים במעי הדק נגרמים כתוצאה מזיהום בחיידק הזה. גירוי מתמשך, כמו זה שיוצר החיידק בקיבה, אף פעם אינו מסתיים בטוב (נסו להיזכר בגירוי בעור שיוצרת עקיצת יתוש, ותבינו). הגירוי המתמיד של תאי הקיבה גורם לדלקת כרונית בקיבה, על כל שלל התופעות המכאיבות והמציקות הכרוכות בה.

לכאורה, גם הקיבה, כשאר חלקי גופנו, מצוידת בתאים חדשים שמחליפים את התאים שאבדו. הבעיה מתחילה, כאשר העומס המופעל על התאים הללו גדול ממה שהם מסוגלים לשאת, הם עלולים לעשות "שגיאות", אותן אנחנו מכירים, לצערנו, תחת השם "תאים סרטניים". במבט ראשון, הנתון כי אחוז אחד מהאנשים הנושאים את החיידק יפתחו סרטן קיבה, אולי לא נראה חמור דיו, אבל ניזכר בנתון שיוצר ממחצית מהאוכלוסייה הינה נשאית של החיידק, היקף התופעה מטריד למדי בגלל הערך המספרי שלו.

ניתן לומר שחיידק הליקובקטר פילורי מסוגל להתחכם למחסומי ההגנה שלנו, הוא יכול לגרות את תאי הקיבה שלנו, להרוס אותם, ולייצר רעלנים (דמויי נוירו-טוקסינים) שגורמים נזקים לגוף כולו.

שתי השאלות ההגיוניות העולות הן – כיצד הצליח גוף האדם הפגיע לשרוד אלפי שנות זיהום בחיידק הזה? והשאלה החשובה יותר – מדוע משלימה מערכת החיסון שלנו עם הימצאותו של החיידק הזה בגוף שלנו זמן רב כל כך?

אם עד עכשיו, קיבלתם את הרושם שמדובר בחיידק שיש צורך להשמיד אותו, וכמה שיותר מהר, התשובה לשאלות האלה תסבכנה לכם את המצב עוד יותר.

מחקר נרחב שנערך בחיידקי הליקובקטר ובהשפעותיהם על הגוף האנושי, הגיע למסקנה הבאה: החיידק, ובעיקר הזן בעל הגן שמעניק לו את יכולת ההזרקה לתאים, מסוגל לפעול גם באופנים שיש בהם תועלת לאדם. לאחר שנים של תצפיות בנשאי הליקובקטר, הגיעו החוקרים למסקנה שנשאי הזן הספציפי הזה של הליקובקטר אכן חשופים יותר לסרטן הקיבה, אבל הסיכונים של מוות מסרטן הריאות או משבץ מוחי הוא קטן עבורם בהרבה!

חשוב לקחת בחשבון, שהרמה הבסיסית של החיידק נחוצה לנו לצורך פעילות תקינה של הריאות שלנו, כך שאסור להשמיד אותו לגמרי.

עוד לפני עריכת המחקרים, יצאו המדענים מההנחה כי חיידק שהגוף האנושי השלים עם קיומו במשך זמן רב כ"כ, אינו יכול להיות רק מזיק, ואכן, התגלו מספר מצבים בהם נשאי חיידק ההליקובקטר מתמודדים טוב יותר עם מצבים כמו אסתמה ואקזמה.

כיום, התיאוריה הרווחת כדי להסביר את התופעה, טענת כי חיידקי ההליקובקטר מלמדים את מערכת החיסון שלנו להישאר רגועה. החיידק נצמד לתאי הקיבה שלנו, ובכך הוא גורם ליצירת מספר גדול של תאי T מדכאים. תאים אלה תפקידם להרגיע את המערכת החיסונית כאשר היא יוצאת מגדרה ומשתוללת (ע"ע האסתמה שהזכרנו קודם).

עם הכנסתה של האנטיביוטיקה לשימוש, במקביל לירידה שחלה בשנים האחרונות בשכיחותם של חיידקי ההליקובקטר, חלה עלייה במחלות האסתמה, הסוכרת, בעיות אוטואימוניות והדלקות הכרוניות, מה שיכול לרמוז, כי אולי, תרופה שמשמידה כליל את החיידק, איננה רעיון כל כך מוצלח, מאחר והיא, בד בבד, עם סילוק החסרונות, מסלקת גם את ההגנה על הגוף, שהם היתרון שגרם לגוף האנושי שלא להשמיד את החיידק במשך עשרות אלפי שנים.

המזל שלנו הוא שהחיידקים הם יצורים חכמים ועם הזמן פיתחו חסינות בפני האנטיביוטיקה, ולכן עדיין מקבלים את הטוב מהחיידק הליקובקטר וגם את הרע שהוא מביא איתו בכמויות לא מאוזנות.

אם כך, כיצד מתמודדים עם החיידק?

הרפואה הקונבנציונאלית המסורתית, הרפואה המשלימה, הרפואה האלטרנטיבית ואסכולות שונות נוספות של רפואה ודרך חיים מנסות להתמודד עם החיידק הזה בדרך שלא תשפוך את התינוק עם המים. כלומר, לנטרל את ההשפעות הרעות, הסימפטומים והסיכונים שמביא איתו החיידק, בעוד היא משמרת את היתרונות שלו.

ניתן לומר, כי הטיפולים הקונבנציונאליים, אשר, לרוב, כוללים טיפול ראשוני משולש הכולל PPI‏(סותר חומצה), תכשיר אשר מהותו לגרום לשינוי ברמת החומציות של הקיבה, מה שבעצם יוצר תנאים נוחים יותר להתרבות החיידק בתוך הקיבה.

מכלול הטיפול, כגון זה, לכאורה, אמור, לחסל את החיידק, על חסרונותיו וגם יתרונותיו.

דיווחים על תופעות לוואי המגיעות מאנשים הנוטלים את המכלול של הטיפול הנ"ל כתוצאה של "הפגזה" כזו של כימיקלים והפיכתו של החיידק לחסין מפני סוגים שונים של אנטיביוטיקה.

(צילום: יח"צ)

לעומתם, התכשירים הטבעיים, הצמחיים, עושים את העבודה בדרך מתוחכמת ועדינה יותר, כשהם מצליחים לנטרל לגמרי את חסרונותיו של החיידק, כמעט מבלי לפגוע ביתרונותיו לגוף, וזאת תוך כדי שמירת רמות תקינות של החיידק, מה שבעצם הגוף זקוק לו, ללא תופעות הלוואי שטמון בחובו של הטיפול האנטיביוטי.

לאנשים שסובלים מצרבות, ריפלוקס, אולקוס וכדומה, הם ברי מזל, כי בגלל תופעות אלה, הם נאלצים לגשת לרופא ולהיבדק.

הבעיה נמצאת אצל אותם אחוזים גבוהים של אנשים שנושאים את החיידק הליקובקטר ואינם מרגישים באף אחד מהתסמינים שהוזכרו, ההשפעה המצטברת עם השנים של החיידק מתבטאת בתופעות שידועות לכלל החברה המודרנית, כגון: חסימת כלי דם, פרקינסון, אלצהיימר, גלוקומה, יובש בעיניים והרשימה עוד ארוכה…

אם אובחנתם כנשאים של החיידק או אם אתם סובלים מצרבת, ריפלוקס, אולקוס, דלקות קיבה חוזרות ונשנות, או מאחד התסמינים הקשורים לחיידק השאירו פרטים כאן: http://bit.ly/2MITSwp

זהו, עשיתם את הצעד הראשון שלכם לבריאות טובה יותר!