יחד, כל הדרך
11 תחנות בהיסטוריה המקומית שמוכיחות עד כמה הישראלים אוהבים עוד ישראלים בחיים שלהם
1. קיבוצים: מתנדבים ומתנדבות מרחבי העולם כולו הגיעו לחזות בפלא הישראלי שכלל קהילות שלמות של אנשים שחולקים מרצונם החופשי חדרי אוכל, חדרי ילדים, מקלחות, מכבסות, משכורות ומה לא. הרעיון היה לתת מה שאתה יכול ולקחת מה שאתה צריך, וגם אם לפעמים ניסו החברים לעשות ההפך, הקסם החזיק מעמד שנים ארוכות. עובדה, גם היום זה עדיין נחשב סמל סטטוס להגיד שאתה קיבוצניק.
2. חצי כוס סוכר: נכון, יש מצב שהמכולת עוד פתוחה, אבל יש לי משהו על האש וברור שהשכנים יתנו בכיף. חצי כוס סוכר, שתי ביצים, מפתח שוודי, אקמול לילד, חוות דעת משפטית או "תשגיחו לי רגע על התינוק". ההיסטוריה הישראלית מוכיחה שיש מעט מאוד דברים שהשכן שלך לא ייתן לך ברגע האמת. אולי בגלל שבשבוע שעבר הוא בא לבקש בעצמו.
3. גיוסים: יחסית לאומה של אנשים שמפחדים לצאת פראיירים, אנחנו אלופים בלפתוח את הלב. לא משנה אם מדובר בילד חולה, משפחה שאיבדה בית או חייל בודד - רק תגידו וכולם שם, רוצים להיות שותפים. גם אנשים שחסר להם, גם אנשים מהקצה השני של המפה. גיוסים של סכומי ענק נסגרים בשעתיים, סדר פסח לאנשים ללא משפחה הופך לארוע המוני. כי סליחה אבל בשביל מה הקמנו מדינה אם לא להרגיש קצת משפחה?
4. קארפולים: הלוך לחוג כדורגל, חזור מחוג אורגן, בדרך לעבודה, לבית ספר, לקונצרט. העובדה שאנחנו עשירים בפקקים וקצרים בחניה הביאה לתופעה שיתופית שעושה לנו טוב כבני אדם וכתושבים של הכוכב הזה: נסיעות בצוותא. חוץ מהקטע החסכוני בדלק, זו באמת הזדמנות נחמדה למדי לראות פנים אל פנים ולהחליף כמה מלים לא וירטואליות עם החברים של הילדים, הקולגות והשכנים.
5. קייטנת אמהות: יולי אוגוסט מביאים איתם את אחת התופעות השיתופיות המוצלחות בסביבה: קייטנות הורים. המצוקה הקולקטיבית מהחום, הלחות והפער המטורף בין ימי החופש בעבודה ובבתי הספר, הופכים את ההורים ליזמים שיתופיים שמפעילים קייטנות שלמות שעולות כלום, או כמעט כלום. העסק הוא כזה: תרום יומיים חופשה לטובת הקייטנה וקבל שבועיים-שלושה שקט, פלוס הזדמנות יוצאת דופן להיות שותף עם עוד אנשים במצוקה וגם בפתרון, שזה אמנם לא נטול-קיטורים אבל ממלא סיפוק ושמחה באופן מפתיע ברגע האמת.
6. חתונות: רגע לפני שנפתחו כאן אולמי בונבון, ושני רגעים לפני שאלה הפכו לגני אירועים עם בר אקטיבי, התחתנו כאן לא מעט זוגות במתכונת שכונתית ועם קייטרינג שכולו הום-מייד - של האורחים ושל השכנים. חופה, קצת יין פטישים והרבה שמח עם הסירים והמגשים של כולם בחוץ. אם זה נשמע לכם מוכר, ולא בגלל שאתם בני שמונים, אולי זה בגלל שהטרנד הזה חזר. והוא הביא איתו גל חתונות חברתיות שבהן האורחים פטורים מצ'קים וצריכים להביא – בדיוק כמו שאמר לכם המורה לשל"ח – ארוחת ערב ומצב רוח טוב.
7. מחאת הקוטג': פה ושם המצוקות הספציפיות שלנו מתלכדות לכדי תנועה רחבה של אנשים שחולקים, בסופו של דבר, את אותה מציאות ואת אותם חיים. כבר ראינו – זה יכול להתחיל בפוסט בפייסבוק ולהיגמר בשכונת אוהלים ברוטשילד, ולפעמים זה מצליח לכופף קצת את הידיים גם לממשלות ולתאגידי ענק. וכשלא, פורחות להן יוזמות מקומיות כמו חנויות שיתופיות שמאפשרות מסחר במחירים הוגנים לחברי הקהילה או השכונה.
8. קבוצות ווטסאפ: הקבוצה של המשפחה, הקבוצה של החבר'ה, הקבוצה של המילואים, הקבוצה של הגן, הקבוצה של הזמנת הירקות האורגניים והקבוצה של הבניין. בעידן שבו פייסבוק, אינסטגרם, סמסים ומיילים פולשים לנו לחיים בלי הפסקה עם פרסום גלוי וסמוי, הישראלי שומר על קבוצות החברים שלו קרוב קרוב – בטריטוריה היחידה כמעט שעדיין סגורה רק למי שאמור להיות שם. גם אם הוא מעלה לפעמים בטעות בדיחה גסה בקבוצה של ועד הורים. הכל נשאר במשפחה (או מקסימום עובר לקבוצת ווטסאפ אחרת בשביל הקטע).
9. מתחמי עבודה משותפים: פעם היינו הולכים לעבודה בגיל עשרים וחוזרים ממנה אחרי הפנסיה. כשהעסק הפך גמיש, נזיל ועצמאי יותר, התחלנו לנהל עסק מהבית או לשבת עם הלפטופ בבתי קפה. אבל עם כל הכבוד למלצרים, הישראלי מחפש גם שיחת מטבחון כשהוא הולך לעבודה. מקום לפגוש בו עוד אנשים ולברר איתם מי נשאר הלילה ער לראות את הסופרבול. בדיוק על המשבצת הזו קמו מתחמי עבודה משותפים – האבים ובנייני We work, מיינדספייס ודומיהם. כי אולי אנחנו רוצים ספייס, אבל לא מוותרים כל כך בקלות על לחלוק אותו עם עוד אנשים.
10. הקיבוצים: לא, זאת לא טעות. אחרי שפורקו, הופרטו, הושמצו והוספדו - קם לתחייה האידאל הקיבוצי ואלפי משפחות ישראליות מחפשות שוב את אותו הדבר שהיה כאן ולרגע כמעט נעלם – חיים משותפים, קהילה תומכת, ערבות הדדית ותחושה שהבית שלך הוא מעבר לסלון הזה שמוקף בבלוקים ומאכלס אתכם ואת הילדים. גלים של צעירים מבקשים להתקבל בחזרה לקיבוצים גם במחיר של איבוד הפרטיות המוחלטת וריחוק מהמרכז - העיקר לקחת קצת אוויר לנשימה מהתחרות שבחוץ ולהיות שוב חלק ממשהו.
11. קהילות עירוניות: כיוון שהקיבוצים הם בכל זאת משאב מוגבל, והקרבה לערים הגדולות גם היא שיקול שאי אפשר להמעיט בחשיבותו - נולד טרנד ישראלי חדש - קהילות משותפות בתוך העיר. בלי לינה משותפת ובלי תורנויות בחדר האוכל - אבל עם היתרונות הנלווים לאנשים שבוחרים לגור יחד ולחלוק יותר מאשר "שלום" בחדר המדרגות.
אפשר כבר להגיד שמדובר בתופעה חברתית - אנשים שרוצים לשים במרכז חייהם את הקשר שלהם עם אנשים אחרים וערכים של קרבה וחיבור. הם מעדיפים את הבניינים המשותפים על הבתים הפרטיים ויוזמים מפגשים בשעות הפנאי – בגינה, במכולת ובפעילויות חברתיות. חברות נדל"ן אחדות זיהו כבר את הצורך הזה והשקיעו מחשבה בתכנון פרויקטים שמתאימים בדיוק לביקוש: מתחמי מגורים שמציעים, מלבד מפרט הדירה, חללים משותפים לכל דיירי הבניין או הפרויקט – חדרי חוגים, מתחמי עבודה, מרכז מסחרי אינטימי ולפעמים אפילו מתחם גינון משותף. בשכונת "בצוותא" המוקמת בחריש, לדוגמא, היזמים אף הרחיקו לחשוב ותכננו אולם אירועים קטן, שיאפשר לדיירי המתחם לארגן ימי הולדת ואירועים קטנים בקרבת הבית והחברים. רק שלא ישכחו להזמין גם אותנו.
לפרטים נוספים על השכונה השיתופית בצוותא >>>
