שתף קטע נבחר
 
צילום: AP

כישלון ההגנה הגרמנית, והתמרונים שנשארו בגדר חלום | פרשנות

22,000 אלף מוצבים פרסה גרמניה לאורך הגבול המערבי, אך בעלות הברית הצליחו לחדור ליבשה. מובילי קו ההגנה טענו "רק משוגעים יחלמו להסתער". המשוגעים חלמו, הסתערו והצליחו. וגם: התרגולת הנאצית שתישאר כבדיחה

הנאצים נהגו ללעוג רבות לצרפתים שהסתתרו מאחורי "קו מז'ינו" וסמכו עליו בפני כל התקפה מבחוץ. כמה לעגו הנאצים ל"פסיכוזה של קו מז'ינו", עד היום. כי בסוף הם עצמם נאלצו לסמוך על קו מבוצר, על "החומה האטלנטית" שלהם, למרות שעד לפני זמן קצר הם אמרו, וחזרו ואמרו, כי "שגעון הוא לסמוך על ביצורים במלחמה מודרנית".

קו מז'ינו בצרפת (צילום: AP)
מוצב בקו מז'ינו. הנאצים לעגו לצרפתים ובסוף נסמכו על כך בעצמם(צילום: AP)

עתה הם הכריזו בכל נאומיהם ותיארו בכל עיתוניהם שאין ביטחון מפני פלישת בנות הברית אלא ב"חומה המבוצרת". הם הזמינו מאות עיתונאים מכל הארצות לבקר בחומה ולהיווכח במו עיניהם שאין לשבור אותה.

 

הפלישה לחופי צרפת - הידיעות האחרונות:

בעלות הברית נחתו בחופי צרפת

ההודעה למדינות הכבושות: "שעת שחרורכם מתקרבת"

 

כל העדכונים על הפלישה לאירופה במקום אחד - לחצו כאן

 

קו זיגפריד וקו יעקוב

הנקודה המעניינת ביותר היא שהאיש שמנצח על מקהלת התעמולה הזאת הוא האיש שהקים בעצמו את הקו הזה. כמה ימים אחרי שנתמנה רונדשטש למפקד חזית הפלישה באירופה המערבית, הוא סייר בחומה האטלנטית יחד עם מפקד האס.אס. דיטריך, משומרי ראשו של היטלר. מי שהוביל אותם בסיורים לאורך הביצורים שהוקמו מהגבול הספרדי ועד לקצה הולנד – הוא הגנרל יעקוב.

 

יעקוב הוא שבנה את כל "החומה האטלנטית" והוא מתפאר מאוד במעשה ידיו. רק דבר אחד אינו יודע – איזה שם לקרוא ליציר כפיו זה. במיניסטריון ההגנה קראו לחלק זה של החומה האטלנטית "קו יעקוב", אבל מיניסטר התחמושת לא הסכים לכך שהמפעל ייקרא בשם יהודי, ובמיוחד לא על שמו של הגנרל המתחרה.

 

אך יש לשער שהמריבה הזו באה לקיצה היום. שוב איש לא ירצה לקבל על עצמו את האחריות לקו, ולקשור בו את שמו.

קו זיגפריד, גרמניה (צילום: AP)
קו זיגפריד בימים טובים יותר(צילום: AP)

 

המשוגעים חלמו והצליחו

הגנרל יעקוב, "המפקד הכללי של שירותי המהנדסים, הרכבות והמבצרים", הוא מקשישי המצביאים בצבא הגרמני. הוא זה שהפך לפני כן את קו מז'ינו, כלומר שינה את כיוון התותחים הצרפתיים כך שיוכלו מעתה להגן על גרמניה מפני התקפה ממערב במקום להגן על צרפת מפני תקיפה גרמנית.

 

הוא תכנן את אזור ההגנה של החומה האטלנטית ברוחב של 50 קילומטרים לאורך החופים הצרפתיים. היטלר, שהשתתף בעיבוד התוכניות, הציע להתקין בהם 17 אלף עמדות מבוצרות, אך יעקוב הגדיל את המספר לכ-22 אלף, וכך ביצע. במשך שנתיים ימים, מאז "הקרב על בריטניה", הקים יעקוב את הקו שכולל 22 אלף עמדות מבוצרות שפזורות על פני אלפי קילומטרים.

 

הקו המבוצר מורכב מרשת מסועפת של גדרות תיל, שדות מוקשים, קני מכונות ירייה ובסיסים לתותחי אש ולתותחים גדולים. גנראל יעקוב הבטיח שלמעשה" אין לראות מבחוץ אך אחד מהביצורים האלה – לא מן האוויר, לא מן היבשה ולא מצד הים. הביצורים חזקים כל כך שרק משוגעים יכולים לחלום על הסתערות נגדם". המשוגעים חלמו, הסתערו ואף הצליחו.

 

הנאצים יצאו מהנמלים

כבר כמה חודשים שאין כמעט שום חילות פלישה בנמלים, שקסרקטיניהם (כמו בולון ולה-האבר) נפגעו פגיעות ישירות, תוך גרימת אבדות עצומות.

 

הנאצים הבינו מהר שההפצצות המתמידות של חיל התעופה הבריטי מערערות את רוח החיילים, שגם כך לא הייתה איתנה ביותר מחמת התמרונים המתמידים של "עלייה ליבשה", שהחיילים הגרמנים ממש מפחדים מפניהם.

ספינות טורפדו גרמניות, ארכיון (צילום: gettyimages)
ארכיון. כבר כמה חודשים שהספינות לא בנמלים(צילום: gettyimages)

החיילים מועברים מדי פעם מאזור אחד למשנהו, ולעולם אינם חונים במקום אחד יותר משני שבועות. כעם הם מפוזרים בכפרים, חוות איכרים ומחנות מיוחדים – כולם רחוקים מהחוף. כל צורכי המלחמה הוצאו מהנמלים והושמו במחסנים סודיים שמורים היטב בפנים המדינה.

 

מצד שני, רוכזו ספינות רבות על נהר הסן, מלה-האבר ועד לרואן. בעיני ראיתי אותן לפני חודש – כמה אלפים מהם. רבים מחילות הפלישה הוצאו זה לא מכבר בחבל ברטאן ושמעתי שחלק מהם הועברו מצרפת לבלקן.

 

ההלצה הקשה ביותר

אולם עד שהוצאו, עדיין היו מתאמנים בתמרוני פלישה לאנגליה. שהרי מכאן רצו הגרמנים לחצות את התעלה ולכבוש את לונדון. מן הסתם, תמרונים אלה יישארו בין ההלצות הקשות של מלחמה זו.

 

פעמיים ביום היו החיילים יורדים עם מלוא תחמושתם ויוצאים למקום עזוב על החוף, במרחק מה מהנמל, כדי לערוך תמרוני "עלייה ליבשה".

 

האימון, שהיה בדרך כלל תרגיל הסתערות על צוק או סלע חוף, או כיבוד עמדה במרחק מה מהחוף על חולות שפת הים, היה מעין סיוט לילה לכל החיילים הגרמנים. ראיתי מהם שופכים דמעות מחמת המחשבה שלמחרת היום יצטרכו לצאת שוב לתמרון כזה.

 

תמיד נצטוו החיילים, שרובם חלו במחלת ים, לקפוץ המימה במרחק מה מהחוף עד שהמים היו מגיעים להם למותניים. לעתים קרובות טעו הקצינים ביחס לעומק המים במקום העלייה ליבשה.

 

היו מקרים רבים שחיילים טבעו או שנבהלו וסירבו לקפוץ לתוך "מרחץ האימים", כפי שכינו את התמרונים, והקצינים נאלצו לשלוף את אקדחיהם כדי להשלים את התרגיל.

בחבל ברטאן, ששימש מרכז לתמרונים אלו, נפוצו שמועות רבות על אודות חיילים גרמנים שהוצאו להורג, ועל נידונים שנידונו למאסר לאחר תמרונים "מוצלחים" של עלייה ליבשה. כי כל התמרונים הללו היו "מוצלחים".

 

ובשוב החיילים למחנותיהם, רטובים, חיוורים כסיד, ורועדים מקור חודשי החורף, היו פולשי הפיהרר מחויבים בכוח לצעוד בסך ולזמר פזמונים פטריוטיים בעבר בעיר או בכפר. הצרפתים נהנו מאוד ממחזות אלו.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: AP
קו זיגפריד בגרמניה
צילום: AP
מומלצים