למה ירדן ג'רבי תנצח ב"הישרדות"

"בוא הנה, אני אעשה לך איזה וואזרי"(צילום: אור דנון)

בילדותי אהבתי לצפות בגרסה האמריקאית של "הישרדות". התוכנית הייתה משודרת בשידורים חוזרים בכל אחר צהריים, וכך הייתי צופה בה אחרי בית הספר. ריתקו האופן שבו כל משתתף נאלץ להתנהג כנחש ערמומי לפחות פעם אחת במשחק ועולם התירוצים השלם ל"למה זה בסדר שהתנהגתי כמו חלאה". שיעור אמיתי באנתרופולוגיה, ואוהדי "האח הגדול" מוזמנים לריב איתי בטוויטר.

"הישרדות" היא פורמט טלוויזיוני מיוחד כי אין לה שום קשר למציאות. התנאים הקיצוניים - רעב, מחסור בשינה, קשיי מזג אוויר - בשילוב עם שעמום אטומי והמעורבות הלא ידועה של ההפקה, מקשים במיוחד לסמן פייבוריט מן השלבים המוקדמים של התוכנית.

עד עכשיו.

אישה הורסת

בשמונה השנים שהעברתי בנבחרת ישראל בג'ודו, תוך כדי הנסיעות התכופות למחנות אימונים ותחרויות, נהגנו להתבדח מי יהיה הזוג - שמורכב מכל השילובים האפשריים של אנשי צוות וספורטאים - שינצח ב"המירוץ למיליון". ירדן ג'רבי ושני הרשקו, מאמן נבחרת נשים - הייתי משלמת ממיטב כספי כדי לצפות בעונה כזאת.

אז ירדן ג'רבי ושני הרשקו עדיין לא נסעו להשתתף ב"המירוץ למיליון", אבל ג'רבי כן משתתפת בעונה הנוכחית של "הישרדות". בפוסטר הרשמי, ג'רבי עומדת במרכז, סמל להאדרה הציבורית של אישה שיודעת ללכת מכות. ירדן ג'רבי היא דמות אהודה בזכות ולמרות שקנתה את פרסומה באמצעות ההצלחה שלה בג'ודו. יש למישהו מושג כמה קשה זה להיות אישה שמייצגת ערכים שהם לא בדיוק "נשיים", במובן השמרני של המונח?

"מי הזמין אורז לבן בלי מלח?"(צילום: אור דנון)

בפרק הראשון, מיד עם ההגעה לאי, נדרשים המתמודדים לדרג אחד את השני מהאהוב ביותר ועד לאהוד פחות. ירדן ג'רבי מגיעה שנייה, ואכזבה עמוקה על פניה. למרות שג'רבי נראית פגועה, כדי לנצח ב"הישרדות" אסור לאדם למשוך את כל תשומת הלב כבר בהתחלה. מי שעושה זאת, עף הביתה מיד. המקום השני הוא מיקום מושלם.

משימת הפרס מתחילה והמתמודדים מתחילים ללכת מכות על כל מיני חפצים. ניכר שג'רבי תודרכה לא לחנוק אף אחד ולא לזרוק אף אחד על הגב. הוכחה לכך היא האקט המבריק של זהר שטראוס. הוא קופץ עליה ומחבק אותה מאחור (לעולם לא תקפצו על הגב של אדם עם חגורה שחורה בג'ודו). היא טופחת לו על הכתף בתנועה שאומרת "אחי, תוריד את היד זריז לפני שאתה מת".

ביחס לדמויות האחרות במשחק, שמבזות ומתבזות, נראה שג'רבי עומדת בצד ולא ששה להשתתף במלחמת הבוץ של "הישרדות". נראה ששני הדברים היחידים שמעניינים אותה הם לנצח במשימות, ועידן חביב.

דמעות על הפודיום

כאמור, ג'רבי היא אישה שהתפרסמה בזכות היכולת שלה ללכת מכות. למעשה, בזכות היכולת שלה בג'ודו, ספורט שאין לו יותר מדי קשר למכות. אבל הציבור הרחב לא ממש מבין את ההבדל בין להטיל אדם על הגב (אמנות) לבין לדפוק לו אגרוף (סוג אחר של אמנות).

ג'רבי לא מגיעה ממורשת של אלימות, אלא בדיוק להפך. הפילוסופיה של הג'ודו, כספורט שהחל בתור אמנות לחימה יפנית, אכן דומה לפילוסופיה של אמנויות לחימה אחרות. אבל ג'ודו היא אמנות לחימה מודרנית. היא לא הומצאה במטרה להרוג, אלא על מנת להוות אלטרנטיבה בטוחה יותר לג'יו-ג'יטסו של אותם ימים, שחלק מהקרבות בו אכן הסתיימו במוות. מלכתחילה, היה מדובר באמנות לחימה למטרות בידור. מתוך המקום הזה, השליטה העצמית של לוחם ג'ודו היא עניין יסודי.

כספורטאית אולימפית, ג'רבי לא היססה להפגין את הרגשות שלה - אבל רק בתנאי שהם אסתטיים. באליפות העולם ב-2013 היא דמעה בהתרגשות על הפודיום. התמונה הזאת התפרסמה על שערי כל העיתונים בישראל - אישה שהולכת מכות אבל גם מרגישה רגשות. אפילו ב"הישרדות" מוציאים ממנה דמעות.

"חסר קצת כורכום"(צילום: רויטרס)

אבל גם אם היא מרגישה רגשות, היא עדיין אישה שהולכת מכות. באחד הפרקים, ליטל סמדג'ה מנסה לשדך בינה ובין עידן חביב, ומכנה אותה "בחורילה". אסור להשתמש בביטויים כאלו בשנת 2020, והרשת גועשת. שבוע לאחר מכן, ג'רבי מעוררת סערה בעצמה כשהיא אומרת על נאוה בוקר: "מאוד הפתיעה אותי רמת האינטליגנציה שלה. מאוד הפתיע אותי שהיא הייתה חברת כנסת".

בדיחה ושמה "הישרדות"

יש מאמץ מטורף לייצר סביב ג'רבי לכלוך. שוב ושוב נדחפים ציטוטים של חברי השבט, שאומרים עליה שהיא מתנשאת, שהיא לא מתחברת לחברים האחרים, ורוטנים על החבורה שהיא מסתובבת איתה - עידו קוז'יקרו ועידן חביב - שהם סנובים קרירים שלא מדברים עם אף אחד. במבחני הפופולריות התכופים, פעם בשני פרקים, שוב ושוב מתבקשים המתמודדים לדרג את חברי השבט.

היא מגיעה למקומות נמוכים, שישית מתוך שמונה, שישית מתוך שבעה. אבל כשהמאבק הוא עדיין מאבק בין שני שבטים, אף אחד לא מעז להעיף הביתה את החזקים. במיוחד אם הם לא נרקיסיסטים אלימים (מי זה לעזאזל ישראל אוגלבו ואיך אף אחד עוד לא בעט אותו משם?)

כשג'רבי נשאלת מה היא רוצה להשיג בחיים אחרי מדליה אולימפית, שזה בעצם לשאול מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה, היא עונה שהיא לא יודעת. אחרי קריירה מקצוענית שנמשכה כל חייה הבוגרים, מגיל 16 עד 28 - חיים שלמים שסבבו סביב נצחונות והפסדים - קל להבין מדוע השתתפות ב"הישרדות" קורצת לה. זו גיחה קצרה הביתה, לעולם של שחור-לבן, מלחמות, מאבקים, אגו משתולל - ומעל הכל, רצון היסטרי להיות הכי טובה.

"אחותי, יש לך משהו בעין או שאת סתם שמחה לראות אותי?"(צילום: אורן אהרוני)

"הישרדות" זו בדיחה בשביל ירדן ג'רבי. כל החיים שלה הכינו אותה למשחק המטופש הזה, אבל מה יהיה אחר כך? מה אחת הספורטאיות הכי מצליחות בישראל בעשור האחרון אמורה לעשות ביום שאחרי?

המבנה הנוקשה של החיים של ספורטאים מקצוענים לא מאפשר להם לצבור ניסיון כבני אדם בוגרים, ואולי אפילו לא מאפשר להם לפתח כישורי חיים הכרחיים. וזה שובר לב, בכנות. האתגר היחיד של ג'רבי ב"הישרדות" הוא לוותר על הפרטיות ועל המגננות שלה כדי שתוכל להתחבר לחברי השבט או אולי אפילו לקהל הצופים.

אבל אני לא חושבת שהיא תעשה את זה, כי יחד עם הדחף להיות אהובה, אני חושבת שג'רבי נהנית מתשומת הלב אבל לא מוכנה לעשות הכל בשבילה. וזו בדיוק הסיבה שהיא תנצח.