לרצף את הים בשמורות טבע / דעה
אנחנו צריכים "לרצף" את הים בשמורות טבע ימיות, שיהוו מוקדים של תקווה ושל שיקום, שבהם יאסרו דיג והנחת תשתיות, ובהם תינתן הזדמנות לטבע לעמוד בפני פגעי שינוי האקלים
כשלמדתי ערבית בבית הספר, שיננתי משפט יפה - "רוח באלט אל בחר". כלומר - לך, "רצף" את הים. זה משפט שאומרים למישהו כדי שיפסיק לבלבל לך את המוח, וילך לעשות משהו חסר תוחלת. בדיעבד, אני מבין שלא הבנתי את המשמעות עד הסוף. אבל על כך, בהמשך.
סוף סוף חוזרים לים אחרי סגר הקורונה, ומכיוון שלאוקיאנוסים יש יום משלהם בכל שנה - 8 ביוני, התעניינתי קצת מה שלומם לקראת יום החג הזה. במילה? טוב. בשתי מילים? לא טוב. חשבתם ששינוי האקלים זה רק תמונות עצובות של דב קוטב על קרחון מצטמק? של יערות גשם עמוסים בחי וצומח נשרפים? של ערי חוף מפורסמות שהוצפו? תחשבו שוב, שינוי האקלים משפיע על הים שלנו, כאן, בישראל.
מחקר שפורסם לאחרונה (Cheng et al, ADVANCES IN ATMOSPHERIC SCIENCES, 2020) חשף ששנת 2019 היתה השנה החמה ביותר מאז שהחלו המדידות באוקיינוסים. התוצאה של ההתחממות עבור הטבע בים שלנו היא תמותה של מינים רגישים, כמו קיפוד הים הסגול, שלא שורד כשטמפרטורת הים מגיעה ל-30 מעלות בקיץ. בנוסף, כמות החמצן במים יורדת וחלק מבעלי החיים מנסים למצוא מפלט בעומק. כמו כן, יצורים שבונים לעצמם שלד גירני מפחמן מומס, מתקשים לבנות שלד בגלל העלייה בחומציות הים.
מודאגים ממה שיקרה לצדפות? יש סיבה לדאגה בעיקר עבור אצות מיקרוסקופיות עם שלד גירני, שאחראיות לייצר חמצן ולקלוט פחמן דו חמצני, וכך למתן את שינויי האקלים. בלי שלד גירני, האצות האלה יתקשו לעזור לנו להפחית את כמות גזי החממה באטמוסיפרה.
אבל יש מי שנהנה מהמצב החדש: מינים חובבי חום כמו מהגרים שמגיעים אלינו מים סוף, דרך תעלת סואץ, מוצאים כאן בית חם, תרתי משמע, ומשתלטים על חלק מבתי הגידול, תוך פגיעה בטבע המקומי ובדגה.
מה ישראל יכולה לעשות?
האם האנושות תצליח למתן את שינוי האקלים, ואפילו להחזיר את מצב גזי החממה לקדמותו? בכלל לא בטוח. מה שבטוח, שלמדינת ישראל יש כמה דברים מוכחים שהיא יכולה לעשות כדי לאפשר לטבע הימי שלנו סיכוי לשרוד ואף לשמור עלינו - שמורות טבע ימיות הן הכלי המוכח ביותר לשמירה על הטבע בים, וגם להתמודדות עם בעיות גלובליות שאנחנו כמדינה לא יודעים לפתור.
למשל, במקסיקו, בשנה חמה במיוחד אחוז החמצן במים ירד מאוד, ופגע בחלזונות מסוג "אוזן הים". אבל, בתוך שמורת הטבע Isla Natividad - פחות חלזונות מתו מאשר מחוץ לשמורה, והתרבו מהר יותר וכך הצליחו לשקם את האוכלוסיה. בשמורת איי ונקובר בקנדה, ובשמורת לוס רוקוס בונצואלה, שמורות טבע ימיות שהדיג נאסר בהן מנעו את ההתבססות של מינים פולשים, כמו הזהרון ההדור, בשטחן. וגם אצלנו, בשמורת הטבע הימית אכזיב ראש הנקרה, עדיין ניתן לראות משטחי אצות משגשגים, ועליהן "רועים" דגים שכמעט נעלמו כמו סלפית צהובת פס.
הפלא הזה קורה, מכיוון שבשמורה מארג המזון התקין נשמר וכל המרכיבים של המבנה האקולוגי נמצאים במקומם – הטבע יציב ועמיד יותר לשינויים כמו התחממות, ירידה בחמצן, ופלישה ביולוגית. כשהדגים הטורפים, כמו הדקר (לוקוס), נמצאים במספרים גדולים בשטח – הם מצמצמים את ההשפעה הרעה של דגים פולשים כמו הסיכן (אראס), ולכן גם משטחי האצות - היער של הים - משגשגים.
ולמה זה חשוב שיהיו לנו משטחי אצות? כי הם קולטים גזי חממה, פולטים חמצן, ושומרים לנו על האקלים. האצות הן גם הפעוטון של מרבית חיות השונית הסלעית שלנו - כשהחיות נמצאות בדרגה הכי צעירה שלהן (לארווה) הן מסתתרות ביער האצות עד שיתבגרו. הדיג הוא האיום החמור ביותר על הטבע הימי, והוא מגביר את ההשפעה המזיקה של שינוי האקלים, התשתיות הימיות והזיהום.
היום, אני מבין שהמשפט שלמדתי בבית הספר קולע בדיוק לנקודה - אנחנו צריכים "לרצף" את הים בשמורות טבע ימיות, שיהוו מוקדים של תקווה ושל שיקום, שבהם יאסרו דיג והנחת תשתיות, ובהם תינתן הזדמנות לטבע לעמוד בפני פגעי שינוי האקלים. ההתפוצצות של דגה בשמורות תעשיר את הים המדלדל מחוץ להן, תספק מוקד של קיבוע גזי חממה וייצור חמצן, ותהווה אבן שואבת לפעילות צלילה וספורט ימי. החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים מקדמות תכנית שאפתנית להגנה על חמישית משטח הים התיכון כשמורות ללא דיג: משמורת החולות הימיים "ים אבטח" בדרום, דרך שוניות הספוגים של ים פולג במרכז ועד לנווה ים, ראש כרמל ורכסי הכורכר התת ימיים של "שבי ציון" בצפון, ואפילו גני אלמוגים מרהיבים בים העמוק, מול חופי תל אביב.
באו"ם, במסגרת ההכנות לפסגת האוקיינוסים העולמית, כבר מדברים על 30% שמורות כיעד להגנה על האוקיאנוסים, במסגרת קמפיין 30x30 (30% עד שנת 2030). אצלנו יש פחות מ-2.5%. נראה לכם מספיק? גם לי לא.
בואו נרצף את הים ברשת שמורות ימיות. אלה העוגנים שבהם הטבע ידע לשמור עלינו ועל עצמו בעידן מטלטל ומשתנה.
אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי ו"החצי הכחול", החברה להגנת הטבע
לפנייה לכתב/ת 
