חם, מתחמם, חם מאוד: הפן הכלכלי של שינוי האקלים
להתחממות כדור הארץ יש מחירים חברתיים וכלכליים כבדים, אך כך גם לבלימתה. מודל ממוחשב מצא כי יעד עליית הטמפרטורה הגלובלית המביא למחיר הכלכלי המשוקלל הנמוך ביותר הוא שתי מעלות צלזיוס, כפי שנקבע בהסכם פריז
הבחירה בעלייה של עד שתי מעלות עשויה להישמע שרירותית למדי, ואכן, באותו ההסכם הצהירו המדינות על ניסיון להגביל את העלייה בטמפרטורה הממוצעת למעלה וחצי בלבד. ברור שמבחינה פוליטית קשה מאוד להגביל את ההתחממות לערך נמוך, אך נשאלת גם השאלה, אם מבחינה כלכלית משתלם להגביל את ההתחממות לערך נמוך יותר.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :
התחממות כדור הארץ כרוכה במחיר כלכלי כבד, וככל שנאפשר לכדור הארץ להתחמם יותר, אנו צפויים לשלם מחיר גבוה יותר. עם זאת, גם להשקעת המשאבים הדרושה כדי להפחית את פליטות גזי החממה יש מחיר כלכלי, וככל שנרצה להגביל את ההתחממות לערך נמוך יותר, המחיר הזה יהיה גבוה יותר. אם כך, נראה כי קיים טרייד-אוף בין מחיר נזקי שינוי האקלים למחיר של הפחתת ההתחממות. בהינתן טרייד-אוף זה, קיים ערך מסוים של התחממות שיאזן בין המחירים האלה בצורה אופטימלית. אך מהו הערך הזה?
החיפוש אחר הרע במיעוטו
כדי לענות על שאלה זו, ערכה קבוצת חוקרים מגרמניה ומארצות הברית מחקר שפורסם בכתב העת Nature Communications. החוקרים השתמשו בשני מרכיבים מרכזיים, שהשילוב ביניהם מאפשר מבט מעמיק על השפעת שינויי האקלים על הכלכלה העולמית. המרכיב הראשון הוא כלי מידול משולב להערכה (Integrated Assessment Modeling, IAM). מדובר במסגרת חישובית שיוצרת מודל של מערכת האקלים והכלכלה האנושית יחדיו, ומביאה בחשבון את הקשרים ההדדיים ביניהן.
המערכת פותחה על ידי חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2018 ויליאם נורדהאוס (Nordhaus), ומשמשת לקבלת החלטות בנושאי אקלים. המערכת משלבת התייחסות לעלויות הכלכליות של הפחתת פליטות גזי החממה ולנזקים של שינויי האקלים, ולכן היא כלי מתאים לענות על השאלה שלפנינו: מה תהיה מידת ההתחממות שתאזן בצורה הטובה ביותר בין מחיר הפחתת הפליטות לבין נזקי ההתחממות. בעוד שמחיר הפחתת הפליטות של גזי החממה ידוע במידה רבה, ישנה אי-ודאות רבה לגבי משמעותם הכלכלית של נזקי ההתחממות הגלובלית.
כאן נכנס לתמונה המרכיב השני במחקר. החוקרים השתמשו בתצפית חדשה יחסית לגבי הקשר בין טמפרטורה לתוצרת כלכלית. מחקרים שניתחו נתונים כלכליים של מדינות רבות החל משנות ה-60 מצאו קשר בין הטמפרטורה באזור מסוים לבין התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). למעשה, המחקרים הצביעו על טמפרטורה שנתית ממוצעת האופטימלית בעבור הכלכלה, כ-13 מעלות צלזיוס, וטמפרטורות גבוהות או נמוכות יותר מקושרות לירידה בתמ"ג. מכך אפשר להסיק כי במדינות שהטמפרטורה הממוצעת בהן נמוכה מאוד, כמו רוסיה וקנדה, עלייה בטמפרטורה הממוצעת תוביל לעלייה בתמ"ג, בעוד שבמדינות חמות יותר, כמו הודו, סין או ארצות הברית, צפויים נזקים כלכליים בעקבות עלייה בטמפרטורות. החוקרים הזינו את הקשר הזה למודל ה-IAM ובדקו מה יהיה ערך ההתחממות הגלובלי, במעלות צלזיוס, שימזער את סך המחיר הכלכלי של ההשקעה במניעת פליטות ושל נזקי ההתחממות.
החוקרים מצאו כי היעד שנקבע בהסכם פריז, כלומר עלייה של עד שתי מעלות צלזיוס, הוא יעד אופטימלי מבחינה כלכלית. תוצאה זו חזרה ועלתה כאשר החוקרים הריצו את המודל תוך שימוש בהנחות שונות על המשתנים במערכת, כמו מידת הרגישות של האקלים לפליטות גזי החממה.
המחקר אמנם מספק תשתית מחקרית להסכם פריז, אך הוא מבוסס על הערכה שמרנית יחסית של העלות הסביבתית של ההתחממות הגלובלית, משום שהמודל אינו כולל אפשרות של שינויים דרמטיים באקלים בעקבות מעבר של נקודות אל-חזור כמו שינויים בזרמי הים, קריסה נרחבת של יערות וכדומה. נוסף על כך, מודלים כלכליים במהותם בודקים רק היבט אחד של איכות החיים – ההיבט הכלכלי. אך מלבד המחיר הכלכלי, יש למשבר האקלים מחירים נוספים, ובהם ההשפעות התרבותיות והחברתיות שלו – לדוגמה, בעקבות הגירה של אוכלוסיות מאזורים שיינזקו עקב שינויי האקלים.
לפנייה לכתב/ת 
