הילד בררן באוכל? אלו הדרכים היעילות ביותר להתמודדות - ופתרון מהנה במיוחד לחודשי הקיץ

"המטרה שלנו היא להכין את הקרקע לשלב בו יהיה לו יותר קל לטעום. השאיפה היא שהוא יגיע לשלב הזה עם הרבה מאכלים מוכרים מהמשפחה כדי שיהיה לו יותר קל להתנסות, לעומת מצב בו הוא נתקל במאכלים שמעולם לא ראה ולא התקרב אליהם, ואז יותר מפחיד לו לנסות".

הסיבות האפשרויות לנטייה לבררנות - החל מגנטיקה ועד מאבקי כוחות

אחת האפשרויות לבררנות היא נטייה גנטית ומולדת. "הרבה פעמים רואים הורה עם בררנות למזונות מסוימים, ואז מגלים שגם הילד נוטה לבררנות", אומרת שניר. יש ילדים עם רגישות חושית שהמרקם בעייתי להם, כמו למשל מרקם של עגבניה, ויש ילדים שהמצב אצלם הפוך – ילדים עם חושים חדים מאוד של טעם וריח, מה שמפריע להם באכילה והופך אותם לרגישים במיוחד לטעמים.

(צילום: תנובה)

"מלבד זאת, בררנות יכולה להיות חלק ממשחקי כוחות", מעידה שניר. "זה קורה בעיקר כשהורים עושים את כל הטעויות הנפוצות, כמו להפעיל לחץ משמעותי במהלך הארוחה, או לשדל בפרס. שתי הדרכים האלו משדרות מסר שגורם לאוכל להיות משהו שמרצה את ההורים, או משהו שצריך לעשות בתמורה למתנה – ולא משהו טעים ובריא".

מה אפשר לעשות בנידון?

"ראשית, כבר בשלב הטעימות של התינוק, חשוב להתחיל בירק ולא לתת משהו מתוק, כי הטעם המתוק הוא במילא ההעדפה המולדת של כל תינוק. "היום מקובל יותר להתחיל בירקות מרוסקים, וזה דבר מצוין", אומרת שניר. "ככה אפשר להרגיל לילד את החך". בהמשך, כשהילד מתחיל לאכול מוצק, "כדאי לצרף אותו כמה שיותר מהר לארוחה המשפחתית, ולא להכין דברים מיוחדים לילד כמו פסטה ושניצל., "היום הגישה היא לחשוף את הילד לכמה שיותר מאכלים מסורתיים של הבית, וגם לגיוון וטעמים שונים. כשיושבים לשולחן מומלץ לשים על השולחן תמיד ירקות כדי שתהיה אפשרות להציע אותם לילד. כדאי להציע באופן אובייקטיבי. לשאול אותו אם הוא רוצה לטעום, ואם הוא מתחבר, מצוין. אם לא – לא להפעיל לחץ". עם זאת, חשוב לחזור להציע ולא לנסות פעם אחת ואז להפסיק לנצח בעקבות תיוג 'הילד לא אוהב' על אותו אוכל.

"

בכל מקרה, חשוב מאוד לתת דוגמה אישית ולאכול נכון ליד הילדים", אומרת שניר. "כשהילד רואה את ההורים אוכלים הוא יכול לחקות אותם, גם אם זה לא קורה באותו רגע", היא מסבירה. הרבה פעמים בשלב ראשון נראה שהדוגמה האישית לא עובדת, "אבל זה לא אומר שהעניין לא נספג. זה נטמע, הילד חשוף ומכיר את המאכלים האלו, ויש יותר סיכוי שהוא יחקה את ההורים יום אחד, גם אם היום הזה רחוק מאוד".

בכל מקרה, אומרת שניר, הורים לא צריכים לדאוג אם הילד לא אוכל כל יום את מנת הירקות או החלבון המומלצת. "צריך להסתכל על ילדים כאלו בראיה שבועית, ולא לספור להם כמויות בכל יום. עדיף להסתכל על תמונה רחבה יותר, ולנסות להבין עד כמה המצב באמת חמור".

לחבר את הילד לשורשים - ולספר לו מאיפה בא האוכל

את החיבור למזון חדש אפשר לנסות לעשות בחיבור פיזי לתהליך- למשל, לקחת את הילד לקניות וללמד אותו על קניית מצרכים למתכונים ותבשילים בבית, לתת לו לבחור ירקות בשוק או בסופר, ולעודד אותו לאכול את מה שבחר בעצמו.

"אפשר אפילו לגדל ירקות ופירות כמו תותים ועגבניות שרי בגינה או בעציץ", אומרת שניר. "העובדה שהילד גידל בעצמו את הירק או הפרי, מגדילה את הסיכוי לכך שינסה לטעום ממנו".

בישול משותף עם הילדים - דרך נפלאה לחשיפה לטעמים חדשים

עבור כל הילדים, אך במיוחד עבור ילדים בררנים באוכל, עבודה משותפת במטבח היא חלון הזדמנויות לחשיפה של סוגי מזונות שלא טעמו מעולם. העובדה שהם חלק מהתהליך, גורמת להם לגעת ולעבוד עם ירקות, פירות, מוצרי חלב, קטניות ותבלינים, מה שמגדיל את הסיכוי שהם יאכלו בסופו של התהליך את המזון שעזרו להכין. באופן כללי, העיסוק הפיזי במזון עצמו יכול לפתח גישה חיובית יותר כלפי אוכל.

על פי ההערכות, לילדים שמבשלים מגיל צעיר יש פחות נטייה לבררנות באוכל בהמשך הדרך. מהרגע שהם יכולים להעביר בלילה לקערה או לערבב, התחילו לשתף אותם, רצוי עם דגש על מרכיבי מזון שהם נמנעים מהם ביום-יום.

עבור הבררנים הקשים, המפתח הוא לגרום להם לשלב בעצמם מאכלים אהובים עליהם יחד עם תוספת חדשה או טוויסט מעניין למנה. למשל, לחתוך רצועות גזר או מלפפון ולתת לילד לטבול בתוך גבינה שמוכרת ואהובה על ידו או לשלב פרי חתוך בתוך יוגורט או להכין פירה לא רק מתפוחי אדמה אלא גם עם תוספת בפנים של אפונה או בטטה. בצורה זו גם מקבלים טעם ומראה חדש ומעניין.

"אם רואים שברמת השבועית הילד לא אוכל מספיק מרכיבי מזון החיוניים לגוף, אפשר ורצוי ללכת לאיש מקצוע, כדי לבדוק שאין חוסרים ובמידת הצורך גם לעשות בדיקות דם", אומרת שניר.. תפקידו של איש המקצוע הוא לאבחן את רמת הבררנות האמיתית, ללוות את התהליך ולכוון את ההורים (והילד) למצב טוב יותר".

עוד מתכונים וטיפים תוכלו למצוא במתחם "בית בריא">>