כמו להתנדב בחו"ל - מסע להתנדבות, גרעין הראל

את רועי לוי פגשתי דווקא בהקשר אחר, בסדנת יוגה שהעביר במדבר. רועי מורה מנוסה שחי בעברו ארבע שנים בהודו ולמד שם, ומאז עוסק בעיקר ביוגה וטיפול בתנועה. גם אני חובב הודו מושבע ומצאנו הרבה על מה לדבר. בשיחה שיתפתי שאני עוסק בעיתונות והוא אמר לי שאני חייב לבוא ולעשות סיפור על תוכנית המתנדבים של גרעין הראל. לא כל כך הצלחתי להשתכנע, אבל סיכמנו שאבוא לביקור, ואם ייראה מעניין נשקול את הנושא. (מילים אחרות להגיד "תודה, לא נשמע כל כך מעניין, אני לא עושה כתבה")

הגעתי ליישוב לקראת אחר הצהריים, קיבלו את פני שני בחורים יחפים עם שיער ארוך, ברקע כיפה גאודזית לבנה ואוהל טיפי, ונראה לי שכבר שם הרגשתי שאולי בכל זאת יש איזה עניין...

(צילום: באדיבות גרעין הראל)

פגשתי את רועי בבית המתנדבים - כמו רוב בתי הישוב, גם בית המתנדבים הוא בעצם קרוואן גדול, שאפשר לפרק ולהרים על משאית בשתיים-שלוש חתיכות. בפנים מרגיש ממש בית. ישבנו קצת בחוץ ורועי התחיל ישר לספר. "אם היית מגיע לכאן לפני הקורונה, ההרכב היה שונה לגמרי. היו פה מתנדבים מכל העולם, כל הזמן, מעט ישראלים. בעיקר מאירופה, אבל גם הרבה מארצות הברית, מאמריקה הלטינית, אוסטרליה, ניו-זילנד, וגם פה ושם מאסיה. עכשיו כשאין טיסות, יש כאן רק ישראלים, גם כאלו שממש לאחרונה עשו עלייה."

מה החלק שלך בתכנית המתנדבים? איך אתם מפעילים את זה?

"באופן כללי המודל בגרעין הראל, הוא שכל אחד מתנהל עצמאי, עובד לפרנסתו וכן הלאה, ובנוסף כל אחד גם עושה למען הקהילה ומתנדב בתוך היישוב. אחד אחראי על הגינון, אחר על לוגיסטיקה, על קליטה של אנשים חדשים, הפקת אירועים וכן הלאה. לקחתי על עצמי יחד את תכנית המתנדבים וזו העשייה שלי כאן בשש השנים האחרונות", מספר רועי.

"רצינו ליצור משהו שייתן לאנשים שילוב של התנדבות ועשייה בתוך הקהילה, ועזרה במה שצריך, יחד עם תכני-עומק של רוחניות וגילוי עצמי. באנגלית קראנו לזה 'Volunteering and Self-Discovery'. אין מה לעשות", רועי צוחק, "זה נשמע יותר טוב באנגלית".

"במסגרת התכנית חלק מהזמן המתנדבים עובדים בכל מיני דברים שצריך לעשות ביישוב - בין אם זה גינון, קומפוסט, בנייה וכן הלאה, ובחלק מהזמן הם עוברים תכנים של מודעות עצמית, תנועה, מדיטציה ועוד. הרעיון שמלווה את התוכנית הוא לשלב בין השניים, ללמוד לעשות, כל סוג של עשייה, ומתוכה להתפתח באופן אישי".

(צילום: באדיבות גרעין הראל)

תוכל להסביר קצת יותר?

"רק בתור דוגמא, להיבט אחד של למידה מתוך עשייה - אתה כותב עכשיו כתבה, אתה עסוק במשהו וקורים לך הרבה דברים במקביל. אתה מקשיב לי ומנסה להבין מה שאני מספר ורושם תוך כדי, עולות בך שאלות, עולה בך רגש, יכולה לעלות בך סקרנות, או סתם חוסר ריכוז והסחת דעת. להיות קשוב לדברים האלו זה מעין מדיטציה תוך כדי עשייה. ככל שאתה מפתח את זה, אתה מגיע למצב שאתה מעצים את הדברים בתוכך שאתה רוצה להעצים, ולומד לנטרל את אלו שלא מועילים לך".

"הדוגמא של לכתוב כתבה היא קצת מופשטת להבנה, אבל כשרואים בן אדם שעובד כאן עם מגרפה באופן מונוטוני יחסית, ומצליח פתאום להשתחרר מרעיונות כמו 'משעמם לי' או 'מה זה מועיל', מצליח להתגבר ולהביא את עצמו להתמסר לעשייה, זה דבר מדהים ואנשים חווים התעלות ומספרים אחר כך על שינוי ממשי לטובה בחיים בכל התחומים", מספר רועי.

לשיחה מצטרפים יונתן, בן 22 מתל-אביב, ועדי, בת 25 מעמק הירדן, אשר משתתפים כרגע בתוכנית. יונתן היה אמור לנסוע להודו במרץ ועדי הייתה אמורה להתנדב באפריקה הקיץ. אם הייתי רואה אותם ככה סתם כאן ברחוב לא הייתי מבחין שהם לא חלק מהקהילה.

"כבר כמעט ויתרתי על המסע וחזרתי לעבוד", מספרת עדי "ואז חשבתי שאולי יש דברים מיוחדים לעשות כאן בישראל, ולעשות את המסע שלי כאן. אני מדברת כל כמה ימים עם המשפחה בטלפון וההרגשה היא ממש כמו שמתקשרים מחו"ל, ממקום רחוק, אפילו שבמרחק של שעתיים וחצי נסיעה אני שוב בבית בצפון".

(צילום: באדיבות גרעין הראל)

מעבר לתכנים שאתם לומדים כאן והעשייה בפועל, מה עוד קורה כאן בעצם?

"אני כאן כבר שבועיים... או בעצם שלושה?", פותח יונתן. "בטח כבר ראית, יש פה יישוב קצת אחר, האנשים כאן מנסים לעשות משהו מיוחד ביחד. מצד אחד אני פוגש כאן קהילה של אנשים מאוד מעשיים ופרקטיים, ומצד שני גם חוקרים מעבר לדברים - מהי התכלית, איך אנחנו חיים יחד בצורה בריאה, באהבה ואחווה בין אנשים. מהמעט שאני כאן נראה לי שגם מיישמים את זה בחיי היום יום".

"המתנדבים כמוני שמגיעים לכאן באים לחוות את זה, אנחנו לא מרגישים מופרדים מהקהילה אלא להפך, נראה לי שחלק מרכזי ברעיון של להתנדב כאן, זה שאנחנו נכנסים פנימה ונהיים לפרק זמן כלשהו חלק מהקהילה. בין אם זה לעשות ביחד, לשבת בערב סביב המדורה, או להגיע לקבלת שבת גדולה כל יום שישי בערב, של נגינה ושירים, וארוחה משותפת מתבשילים שכל אחד מביא".

"יש כאן בזמן נתון בין 7-10 מתנדבים יחד בבית הזה", מספרת עדי. "לפעמים קצת מלא מדי אז שניים הולכים לישון באוהל טיפי הגדול שממול, מי שחובב שינה בטבע כמוני… כשהגעתי לכאן בהתחלה הרגשתי את הזרות הטבעית הזו שיש כשמגיעים למקום חדש, אני לא חושבת שזה אי פעם השתחרר לי כל כך מהר כמו שקרה לי כאן. יש פה משהו שפותח לך את הלב. קשה לשים את האצבע למה. היום כשמגיע מתנדב או מתנדבת חדשים אני הראשונה לשחרר אותו מהזרות ולהכניס אותו לעניינים".

(צילום: באדיבות גרעין הראל)

מה ההבדל בין ההתנדבות של היום שהיא ברובה ישראלים לבין מה שהיה בעבר?

"גם בעבר היו מגיעים ישראלים, אבל בדרך כלל פחות", מספר רועי. "הרבה צעירים שמחפשים התנדבות העדיפו לטוס ולשלב את ההתנדבות בחוויה של תרבות אחרת וארץ אחרת. גם היה משהו קצת אחר כי כל השיח בבית המתנדבים היה באנגלית. בתקופה הזו לראשונה בית המתנדבים מדבר עברית. קשה להשוות, אבל נראה לי שהתכנית תפסה אווירה אולי קצת יותר אישית וביתית. בסופו של דבר כשאני יושב מול ישראלי ומדבר עברית יש בינינו איזושהי קרבה מיידית, ואין צורך לגשר על פערי תרבות".

"בתור מישהו שהיה הרבה שנים בהודו עם תרמיל, זה מדהים לראות את האווירה הזו של הודו שהמתנדבים הישראלים יוצרים כאן. שמעתי כבר מתנדב אומר שהוא מרגיש בגרעין הראל כמו בגסטהאוס בדרמסאלה. כשאני מגיע לבית המתנדבים יש הרגשה של חבורת אנשים שנמצאת בבועה מחוץ לזמן, לא משנה איזה יום היום ומה השעה, מתי מתחילים ומסיימים... העיקר הופך להיות החוויה, היחד... ממש כמו בהודו".

כאמור, באתי לביקור ולא לכתבה, אני לא יודע אם מה שכתבתי מעביר באמת את ההרגשה, אבל וואללה, שווה למי שמתאים לו, יש פה סיפור.