לעקיבא וייס היתה עדנה

עקיבא וייס, אחד מייסדיה של העיר העברית הראשונה, היה גאה בה כל כך, שכשנולדה בת הזקונים שלו, כבת הראשונה של ת"א, החליט לקרוא לה "אחוזת-בית". אולם בהתייעצות נוספת בין ההורים, הוחלט לבסוף לקרוא לה "אחוזבת" על משקל אליזבת.
ואחוזבת, או אחוזה בפי בני משפחתה, גדלה באחד מבתיה הראשונים של ת"א, בפינת הרחובות הרצל ואחד העם ועוד המשיכה לגור בו אחרי מות הוריה, עד שנמכר. בימים אלו, כ-17 שנים לאחר מותה, מסתיים שיקום על פי תוכניתו של אדריכל השימור אמנון בר אור ובמימון הבעלים הנוכחיים - חברת אפריקה-ישראל להשקעות.

ויכוח על הפינה העגולה

נכדתו של וייס, עדנה יקותיאלי-כהן, מספרת, כי את הבית במתכונתו המקורית החל וייס, שלמד אדריכלות בהתכתבות עם הטכניקום של ברלין, לבנות 3 שנים אחרי עלייתו לארץ, בשנת 1909, מיד עם הקמת ת"א. כשנה אחר כך עברה משפחתו לבית, שהיה בשלב זה בן קומה אחת עם גג רעפי אבץ.
וייס, שהיה ציוני נלהב, החליט כי ביתו ייבנה אך ורק בעבודה עברית ובשיטה שונה מזו שבה השתמשו ערביי האזור. לא עוד אבני כורכר מסותתות, אלא לבני בטון לבנות ואדמדמות שייצר עבורו בית החרושת "ארבר" ביפו.
כיתר בתי אחוזת בית נבנה בית וייס על גבי פודיום מוגבה מעל מפלס הרחוב, עם גרם מדרגות ומעקי בטון שהובאו יצוקים למקום.
לבית היתה פינה עגולה במפגש הרחובות אחד העם והרצל, דבר שגרם בבוא היום לוויכוח בין וייס לבין שכנו מעבר לרחוב, מ. פולק, כשזה תכנן פינה ישרה (מתועד בספרו של נחום גוטמן "עיר קטנה ואנשים בה מעט").
בין השנים 1924-1923 הוסיף וייס קומה שנייה לבניין, אף היא על פי תכנונו. בין השאר בנה בקומה השניה מרפסת סגורה הידועה בשם "ארקר" (מקורה בתורכיה, שם היא נבנית מעץ). הקומה הראשונה הפכה לקומת מסחר.
בד בבד הרחיב וייס את החזית, על ידי הריסת רוב הקירות החיצוניים המקוריים ובניית קירות חדשים, שטויחו. עקב כך נעלמו כל העיטורים המקוריים וגם הפתחים הקשתיים של החלונות והדלתות הפכו לריבועיים. גם סימן ההיכר המפורסם של הבית הוסתר והפינה הפכה אלכסונית.

מבחן הקבלה של הקבלן

עיריית ת"א, על פי תוכנית בניין ערים 2198 ב', החליטה לשמר 3 בתים ברחוב אחד-העם 2 (וייס), 4 ו-6.
האדריכל אמנון בר אור נכנס לתמונה ב-92'. בינו לבין העירייה התעוררה מחלוקת מה לשמר. בסופו של דבר אומצה בסוף 93' תוכניתו של בר אור, לפיה ישוחזר הבית על שתי קומותיו בטרם הוזזו הקירות.
השטח הבנוי של הבית שישוחזר הוא כ-400 מ"ר, שטח המגרש - 560 מ"ר.
הבית גם עבר בעלות, עם מכירת אפריקה-ישראל ללב לבייב. בסמוך לו הולך ונשלם בניין משרדים בן 17 קומות שבונה אפריקה-ישראל.
הקבלן שנבחר הוא אבנר גלעד מנהריה. בר אור מספר, כי אחד הקריטריונים בבחירת הקבלן היה הדמיון בין הלבנים שייצר בניסוי, לבין הלבנים מתקופת וייס.
בשלב זה נשלמות עבודות התשתית. אמיר גלעד, מחברת אבנר גלעד מסר, כי העבודות לייצוב הבניין נמשכו זמן רב עקב בעיות שהתעוררו תוך כדי "קילוף" השכבות.
האדריכלית שירלי טוראל משרד טוראל-כהן מציינת, כי המתכננים "ביצעו שמיניות באוויר" כדי למצוא מיקום לתשתיות וכי זה נמצא במרתף של המגדל הסמוך שבונה אפריקה-ישראל. משרד המהנדסים של הפרוייקט הוא צבי המלי.

גם שיקולים היסטוריים

את הקומה השנייה בשטח של כ-190 מ"ר רכשה עו"ד רחל ברכה שמייצגת בין השאר את בנק המזרחי. לדבריה, המרכיב ההיסטורי של הבית היה אחד משיקוליה העיקריים בעסקה. לפני כמה חודשים פורסם בעיתונות כי ברכה שילמה עבור הקומה 500 אלף דולר. אולם בשיחה עם ynet, סרבה ברכה לאשר או להכחיש את הסכום. לדבריה, הקומה הראשונה נרכשה להשקעה בידי עורכת דין, וייתכן שבמקום תיפתח חנות לרהיטים עתיקים. זאת לעומת התוכניות הקודמות, לייעד את הקומה הראשונה למסעדה.