"חוקרים פרטיים": ללמוד בלי להתכוון

למידה עצמית

כבר כנערה בתיכון הבנתי שלמידה לא מתרחשת רק בבית הספר. הבנתי שמה שאני לומדת בטיולים בטבע, בסרטים בקולנוע, בפעולות בתנועת הנוער, בהאזנה למוזיקה במיטה או סתם בשיחה בארוחת ערב עם המשפחה - כל אלה הופכים להיות חלק ממי שאני וממה שאני, לא פחות (ואולי יותר) ממה שאני לומדת בבית הספר ממיטב המורות (והיו לי מורות נהדרות!).

"חוקרים פרטיים" - לכל הכתבות

המחשבה שלמידה מתרחשת בכל מקום ליוותה אותי גם בהמשך חיי - כמורה חיילת המדריכה טיולים בבית ספר שדה, כסטודנטית המנחה חוגים בנוער שוחר-מדע וגם כמורה למדעים בבית ספר. כמורה, יישמתי את הרעיון הזה על יד כך שהרביתי לייצר עבור התלמידים והתלמידות שלי הזדמנויות ללמידה מחוץ לכיתה, אבל גם כלפי עצמי כשהבנתי שכמורה ומחנכת הלמידה הכי חשובה בשבילי מתרחשת בישיבות הצוות ובשיחות הארוכות לתוך הלילה שאני מנהלת עם החברות-העמיתות שלי.

כיום, כחוקרת במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן–גוריון בנגב, אני ממשיכה לעסוק בשאלות הקשורות בלמידה בסביבות בלתי פורמליות, גם של תלמידים ותלמידות וגם של מורים ומורות. באחד ממחקריי, למשל, אני מתמקדת באופן שבו ילדים לומדים מדע בחיי היום-יום בחיק המשפחה. במסגרת מחקר זה, בחנתי את טבעו של עיסוק במדע ללא תכנון מוקדם, בצורה מזדמנת וללא מטרה מוגדרת מראש. שהרי כל כך הרבה מהלמידה שלנו מתרחשת בצורה כזו ובכל זאת אנחנו יודעים עליה כל כך מעט!

ד''ר דנה ודר-וייס

חרקים ולמידה עצמית

כדי להעמיק את הידע שלנו בנושא עקבתי אחרי משפחה אחת במשך שנה שלמה והקלטתי מקרים רבים שבהם המשפחה עסקה בפעילויות או בשיחות שקשורות במדע. היו המון הזדמנויות ללמידה של מדע בחיי המשפחה! התמקדתי במקרה אחד שבו הילדים מצאו בחצר חרקים מוזרים שהם ואמא שלהם לא ראו אף פעם.

האירוע הלא מתוכנן הזה התפתח למשחק: חיפוש ומציאה (למשל: מי מוצא הכי הרבה חרקים), תעוזה (מי מעז לגעת בהם), טיפול (איסוף החרקים לתוך קופסה והאכלתם), פליאה (התרגשות והתלהבות כמטרה בפני עצמה) וחקר מדעי. האמא "שיחקה" במחקר מדעי ובהדרגה הילדים הצטרפו אליה כדי להבין תופעות שסקרנו אותם: מי החרקים האלה? למה הם עולים אחד על השני? למה הם נמצאים רק על עץ ההדר? למה חלק כתומים וחלק שחורים? מה החומר שהם מפרישים ולמה הם מסריחים? הם העלו השערות, אספו נתונים והסיקו מסקנות. הם למדו.

העובדה שלא הייתה לפעילות מטרה מוגדרת מראש, שכל המשחקים היו לגיטימיים באותה מידה, ושאף אחד לא ניסה לכפות "למידה" על אף אחד אחר, כמו שקורה בדרך כלל בכיתה - איפשרה למידה מיוחדת במינה, מלווה בהרבה הנאה והתלהבות, חדווה של גילוי וחקירה. ההתפתחות הזו התאפשרה גם תודות לכך שלא הייתה מגבלה של זמן ושהחקר היה אמיתי - הילדים שאלו שאלות שבאמת עניינו אותם, והאם שלא הכירה את החרקים, לא ידעה את התשובות ויכלה להפגין באופן כנה ואותנטי סקרנות, התלהבות ופליאה, שהם חלק מרכזי בעשייה המדעית.

המקרה הזה הוא דוגמה לאופן שבו מתרחשת למידה בחיי היומיום מחוץ לבית הספר, ליתרונות שלה (וגם לחסרונות). מחקרים כאלה עוזרים לי להבין באופן שלם יותר איך, איפה, מתי ולמה אנחנו לומדים. הם מדגישים את המגוון העצום של האפשרויות ללמידה, בהקשרים שונים של החיים, ומציעים איך לתמוך בהן. המחשבות על כך שאת רוב זמננו במהלך החיים אנחנו מבלים מחוץ לבית הספר, ועל הפוטנציאל העצום הזה של הלמידה - ממלאת אותי אופטימיות גדולה, אבל גם מעלה אצלי שאלות מטרידות לגבי התועלת והנזק באופן שבו לומדים בבתי הספר, הערך של הנושאים שלומדים ובכלל - התפקיד של בתי הספר בלמידה שלנו לאורך החיים.

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ הלימודים של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".