דו"ח ה-OECD: ישראל משקיעה יותר בחינוך - אבל כל תלמיד עדיין מקבל פחות

לצד הגידול שנרשם בהשקעה בחינוך בעשור האחרון - התלמיד הישראלי עדיין מקבל הרבה פחות בממוצע מאשר מקביליו. כך עולה מהדו"ח השנתי בנושא חינוך של ארגון המדינות המפותחות (OECD) שמתפרסם היום (ג'), עוד מראה הדו"ח, בדומה לדו"חות קודמים בנושא, כי ההשקעה בחינוך הגיל הרך בישראל היא עדיין מהנמוכות במדינות העולם המערבי וכי הכיתות בישראל צפופות יותר.

אילוסטרציה

בנוסף, על אף העלייה המשמעותית בשכרם של המורים בעשור האחרון, מורה ישראלי בחטיבה העליונה עדיין מרוויח פחות מעמיתיו במדינות ה-OECD. מנגד, הדו"ח מצביע על כך שבישראל אחוז גבוה מהממוצע של בעלי תארים אקדמיים וגידול מואץ יותר בתקצוב שירותי החינוך לעומת ממוצע ה-OECD.

על פי הדו"ח, ישראל משקיעה בכל תלמיד בממוצע 8,891 דולרים בשנה, זאת לעומת ממוצע ה-OECD שעומד על 10,502 דולרים. הדו"ח מצביע על כך שבין 2010 ל-2016 גדלה ההשקעה בחינוך בבתי הספר (ללא הגיל הרך ומוסדות להשכלה גבוהה) ב-42% בהשוואה לגידול ממוצע של 5% ביתר המדינות. ההשקעה עבור תלמיד, בעקבות זאת, גדלה בהתאם: 25% בישראל לעומת 5% בלבד בממוצע במדינות ה-OECD.

.

.

ב-2016 הייתה ההוצאה הלאומית לחינוך במוסדות חינוך בישראל 6.9% מהתמ"ג, בהשוואה ל-5.7% במדינות ה-OECD. כאמור, למרות הגידול המשמעותי בתקצוב שירותי החינוך, התלמיד הישראלי עדיין מקבל פחות. הסיבה לפערים המשמעותיים בתקצוב לו זוכים בסופו של דבר התלמידים הישראלים לעומת תלמידים מרוב מדינות ה-OECD האחרות נעוצה בגידול הטבעי ובמספר התלמידים במערכת החינוך.

בעוד שבשנים אלו מספר התלמידים בישראל צמח ב-14%, נותר ממוצע הגידול במספר התלמידים יציב ביתר מדינות ה-OECD. ישראל בשנים אלו דורגה במקום הראשון בקצב הגידול בהוצאות עבור חינוך, ובמקום השני בגידול במספר התלמידים (אחרי טורקיה).

בהשכלה הגבוהה הפערים משמעותיים עוד יותר: בישראל מקבל סטודנט ישראלי תקצוב ממוצע בגובה 11,153 דולרים בשנה, לעומת ממוצע ה-OECD שעומד על 15,556 דולרים. כך גם בשלבי הקדם יסודי (הגיל הרך): ילד ישראלי מקבל 5,466 דולרים בשנה והוא במקום ה-29 מתוך 31 המדינות שמסרו מידע ל-OECD בנושא. עוד עולה מהנתונים כי במקביל לגידול המשמעותי בהוצאות המדינה על חינוך, גם ההוצאות הפרטיות עלו, ו-19% מההוצאות על חינוך הן פרטיות, לעומת הממוצע שעומד על 17%. בהשכלה הגבוהה הפער גדול עוד יותר, כאשר 44% מההוצאות הן פרטיות לעומת הממוצע שעומד על 32%.

.

.

שכר המורים: הצעירים עדיין מרוויחים פחות

על פי הדו"ח, שכר המורים עלה באופן משמעותי בישראל בשנים האחרונות: מ-2012 שכר המורים בפועל עלה ב-18.3% בחינוך היסודי, ב-23.5% בקדם יסודי, ב-25.7% בחטיבות העליונות וב31.8% בחטיבות הביניים. הסיבה לכך היא קביעת הסכמי השכר הקיבוציים "אופק חדש" של הסתדרות המורים ו"עוז לתמורה" של ארגון המורים.

בישראל גם הבדלים משמעותיים יותר בין שכר המורים החדשים לשכר המורים הותיקים בכל שלבי החינוך. ב-2017 השכר בפועל של מורים בני 34-25 בישראל היה נמוך מזה של עמיתיהם ב-OECD. לעומת זאת, השכר בפועל של המורים בני 64-55 גבוה יותר בישראל.

בנוסף, הגיל הממוצע של מורים בחינוך הקדם יסודי בישראל דומה לזה של ה-OECD. בכל שלבי החינוך האחרים המורים בישראל צעירים יותר מאשר במדינות ה-OECD, כאשר ההפרש בין גיל ממוצע של מורה בישראל וב-OECD יורד עם שלב החינוך: מורה בחינוך היסודי בישראל צעיר יותר בכמעט שנתיים וחצי, בשנתייים בחטיבות הביניים ובשנה וחצי בחטיבה העליונה.

גודל הכיתות: שינוי חיובי, אך עדיין צפוף

צפיפות התלמידים בכיתה גדולה יותר בישראל בכ-25% בחינוך היסודי: 26.5 תלמידים בממוצע בכיתה לעומת 21.2 תלמידים בממוצע ה-OECD. בחטיבות הביניים מספר התלמידים בכיתה ירד ב-9.4% משנת 2005 ל-28.1 תלמידים בשנת 2017, אך ממוצע ה-OECD עומד על 22.9 תלמידים בכיתה, פער של כ-23%.

בחינוך היסודי בישראל היחס בין תלמידים ומורים זהה לממוצע ב-OECD. אמנם בעקבות יישום הרפורמות, מספר שעות ההוראה של המורים גדל מדי שנה וצפיפות התלמידים בכיתה קטנה, אך בעקבות הגידול הטבעי מספר התלמידים למורה נותר כשהיה.