שבת בקניון

אינך צריך להיות דתי כדי לשאוף שיום אחד בשבוע יהיה יום של מנוחה, די שתהיה בן תרבות. פתיחת הקניון של הרצליה למסחר בשבת – הצעה הנתמכת על ידי ראש העירייה, גב' יעל גרמן – הוא מעשה המנוגד לא רק למסורת היהודית, אלא גם לאידאלים בסיסיים של תרבות חיים.
אפשר לכפור באקסיומה המפוקפקת ש"יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה היא עליהם", אבל אין ספק שהיה לה חלק גדול בהישרדותה של היהדות לאורך הדורות מאז גלה העם מארצו ועד ימינו. השבת, בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, נתפסת לא רק כתקנה מעשית לשביתה ממלאכה יום בשבוע, אלא כאידאה רוחנית. אין שיעור לכתרים של כבוד ושל חיבה ואהבה שקשרה המסורת היהודית ליום השבת, שהוא "מתנה" שנתן הבורא לישראל: השבת היא "מלכה", היא "כלה" ("בואי כלה, בואי כלה"), היא "חמדת ימים", היא "חדוות ימים", היא "אחד מששים של העולם הבא", ועוד ועוד. אבל גם אם נתעלם מן ההקשר היהודי מסורתי, המייחס לשבת קדושה מיסטית המעניקה לשומריה עליית נשמה – עצם הרעיון של חובת יום מנוחה אחד בשבוע לכל אדם באשר הוא, לרבות לעבד, ואפילו לבהמה, הוא התרומה המפוארת ביותר של תורת ישראל לעולם כולו. בעידן שהעולם היה שרוי בחשכת בערות, והעבדות היתה בו נורמה מקובלת על הכל, נקבע חוק סוציאלי, מתקדם גם יותר מחוק שמונה שעות העבודה של המאה התשע עשרה, שיש לאדם זכות לנוח יום בשבוע; ואת החוק הזה ירשו הדתות המונותאיסטיות האחרות, גם אם העתיקו את יום המנוחה ליום א' או ליום ו'.
האם ישראלי חילוני אין לו עניין בקיומו של יום אחד בשבוע שיהווה פסק זמן, הפוגה, מן המהומה וריצת האמוק של כל הימים האחרים אחר קניות ומכירות, כשהוא שרוי ב"מ"ט שערי טומאה" של חומרנות? האם אין לו כמיהה לרגיעה כלשהי מן הבולמוס הצרכני השוטף את כולנו?
מתן היתר לפתיחת הקניון בהרצליה למסחר בשבת, הוא עידוד נוסף ל"טרנד" הזה של הרדיפה הבלתי מרוסנת אחר קניות וקניות ללא שובע, כביכול אין די לנו בימות החול, הבו לנו גם את השבת! ושוב יתמלא החלל ברעש מחריש אזניים של מאות מכוניות המתגודדות סביב הקניון, צופרות ומייללות, מצטופפות ומשוטטות, בהולות למצוא חנייה, ואלפי הקונים יתרוצצו, הם וילדיהם, בין החנויות והדוכנים, צוהלים ונרגשים מתוך אופוריה של "מבצעים" והוזלות!
האם זו התרבות שאליה מייחל הישראלי-החילוני? הוא רשאי, ללא כל ספק, לדרוש שלא יכפו עליו מאסר-בית ביום השבת, באין תחבורה ציבורית; הוא רשאי לדרוש שביום המנוחה האחד בשבוע יסופקו לו צרכיו התרבותיים, כבן המאה הזאת, השונה מבן ימי הביניים, ויוכל לצפות בסרט, להאזין לקונצרט, לשחק כדורגל, אם אין בדעתו לעסוק בלימוד תורה ובתפילה. האם בנפשו הדבר לקנות ושוב לקנות, ובכך לזהם את האוויר באדי בנזין וברעש, ולהכעיס את שוחרי המנוחה הכמהים לקצת שקט, ועל-אחת-כמה-וכמה את הדתיים, שמראה חילול השבת הצעקני, בפרהסיה, פוצע את ליבם?
האם זה מה שחסר לנו, ישראלים-חילוניים בני תרבות – עוד ועוד שאגות של רמקולים אדירים המשמיעים ברמה פזמונים ומכריזים על מזגנים בזול ושתי פיצות במחיר אחת?
והתמיהה בעינה עומדת: למה תומכת ראש עיריית הרצליה בהתרת המסחר בקניון בשבת? למי זה טוב, פרט לבעלי עסקים תאבי בצע?
תנו לנו הפוגה קצרה של שקט בארץ תרבות – הרעש הזאת! החזירו לשבת את כבודה!

אהרן מגד, סופר