העיקר ההשתתפות

1896
ג'ון בולאנד היה סטודנט אירי באוניברסיטת אוקספורד, שהתעניין מאד בתרבות יוון העתיקה. בהשפעת חבר יווני הוא נסע בחופשת חג הפסחא שלו ליון כדי לראות כיצד הרעיון האולימפי קם לתחייה. החבר, שהיה מזכיר הוועדה המארגנת, שכנע את בולאנד להירשם לתחרות הטניס - בולאנד שהגיע ליוון כתייר עזב אותה כאלוף אולימפי.

1900
פרנסיס ברנדט ורודולף קליין, צמד חותרים הולנדי, קצת נבהלו כשגילו שההגאי שלהם, הרמאנס ברוקמן, כבד בהרבה ממתחריו בסירות האחרות במירוץ לצמדים עם הגאי. ברגע האחרון הם החליפו אותו בילד צרפתי בן 7 שמצאו בשוק הקרוב. הילד, ששמו לעולם לא הוברר, נותר עד היום המנצח האולימפי הצעיר ביותר, וגם האלמוני מכולם.

1904
משחקי טורניר הכדורמים, בו השתתפו שלוש קבוצות אמריקניות משיקגו, ניו יורק ומיזורי, נערכו באגם קטן ששימש קודם לכן כאתר להשקיית פרות. התוצאה הייתה טרגית, בתוך חצי שנה מסיום המשחקים מתו שלושה מהמשתתפים ממחלת הטיפוס.

1908
ווינדהאם האלסוול הבריטי זכה באחד הניצחונות הקלים ביותר בגמר אולימפי אי פעם. הוא היה מועמד לניצחון בגמר, בו שאר המתחרים היו כולם אמריקנים. הריצה נערכה ללא סימון מסלולים והאמריקני ג'ון קרפנטר ניצח לאחר ריצה קבוצתית בה חסמון האמריקנים את האסלוול. השופטים הבריטים, לאחר ויכוחים ממושכים, קבעו מירוץ חוזר. האמריקנים פרשו כמחאה והאלסוול רץ לבדו לזהב.

1912
תחרויות ההיאבקות לא הוגבלו בזמן, ולכח הרצון של כמה מהמתאבקים לא היה כנראה גבול. אנדרס אלגרן משבדיה ואיבר בוהלינג מפינלנד, התחרו למעלה מתשע שעות בגמר ההיאבקות ללא הכרעה. השופטים כבר היו עצבניים והחליטו את אחת ההחלטות הבלתי הוגנות ביותר בתולדות המשחקים. במקום לתת לשניהם מדליות זהב, הם העניקו למתחרים הסחוטים מדליות כסף.

1920
האנגלים היו די לחוצים לזכות בטורניר ההוקי ולשם כך נקטו בכמה שיטות שלא ממש מתישבות עם האגדה על רוח הספורט האנגלית. הם הזמינו את הנבחרת הצרפתית לשתייה משותפת לפני המשחק ביניהם. כמה שעות אחרי המסיבה לקתה כל הנבחרת הצרפתית בקלקול קיבה, והאנגלים, שמזגו לכוסות שלהם משהו בריא יותר, לא התקשו לנצח את הצרפתים ולזכות בזהב.

1924
הנרי מאלין, האלוף האולימפי מאנגליה, התייצב לקרב גמר האיגרוף במשקל בינוני מול רוג'ר בראוס הצרפתי. מאלין לא הראה סימני מצוקה בקרב עצמו אבל מיד עם סיומו ניגש לשופט והראה לו סימני נשיכה בחזה. השופטים הביתיים התעלמו מהעדויות ונתנו את הניצחון בנקודות לבראוס. חקירה מעמיקה יותר של הוועד האולימפי אל תוך העניין גילתה שגם מתחרהו של בראוס בסיבוב הקודם, מתאגרף ארגנטינאי, סבל מסימני נשיכות מסתוריים. בראוס נפסל והקהל הצרפתי הגיב בהפגנות שנמשכו לילה שלם.

1928
בפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים זכה במדלייה בן למשפחת מלוכה. הזוכה המאושר היה וירש העצר של נורבגיה, אולאב, לימים המלך אולואב החמישי, שהיה חלק מהנבחרת המנצחת במירוץ ליאכטות באורך שישה מטרים. מנצח אריסטוקרטי אחר היה לורד דיוויד בורלי, לימים המרקיז השישי של אקסטר, שהיא לבריטניה מדליית זהב ב-400 מטרים משוכות.

1932
ג'יימס קרלטון האוסטרלי השיווה במהלך העונה את השיא העולמי ב-200 מטרים, 20.6 שניות, ובלוס אנג'לס התכוננו לדו קרב הגדול בינו לאמריקני אדי טולן, שזכה גם במירוץ ל-100 מטרים. הקריירה של קרלטון הגיעה לסיומה בדרך מוזרה. כמה חודשים לפני המשחקים החליט שתחרויות אלטיקה הן חטא, פרש למנזר, ולא נראה יותר על מסלולי האתלטיקה.

1936
טוני מרקנס הגרמני ניצח את אריואן-ווליאט ההולנדי בגמר מירוץ האופניים ל-100 מטר למרות שנראה בבירור דוחף את ההולנדי במהלך המירוץ. המשלחת ההולנדית ערערה אבל הגרמנים מצאו דרך מפוקפקת מאד לפתור את הבעייה. מרקנס נקנס ב-100 מרק, למרות שקנסות כספיים בכלל לא קיימים בתקנון האולימפי, ושמר על מדליות הזהב שלו.

1948
מישלין אוסטרמאיירה הצרפתייה, גילתה רב גוניות נדירה, כשניפצה בלונדון את התדמית המחוספסת של האתלטיות במקצועות הכבדים. אוסטרמאייר ניצחה בהדיפת כדור ברזל וזריקת דסקוס, בנוסף למדליית ארד בקפיצה לגובה, כמה חודשים בלבד אחרי שסיימה בהצטיינות את לימודי הפסנתר בקונסרבטוריון של פאריס. הניצחונות בספורט הזיקו לתדמית של אוסטרמאייר בעיני ממסד המוסיקה השמרן, ותקופה ארוכה חששה אוסטרמאייר המתוסכלת לנגן את יצירותיו של פרנץ ליסט, שנחשב ספורטיבי מדי בעינייה.

1952
נבחרת הפלא ההונגרית, בהנהגת פרנץ פושקש האגדי, זכתה במדליית הזהב, ולא תפסיד משחק עד גמר הגביע העולמי שנתיים אחר כך. אבל לסובייטים היו תכניות אחרות. הם הגיעו להלסינקי בטוחים ביכולת שלהם לזכות במדליית הזהב. ההפסד ליוגוסלביה בסיבוב השני הביא לתגובה קצת קיצונית של השלטון בברית המועצות - ואסור היה להזכיר את המשחק בעיתונות הסובייטית עד אחרי מותו של הרודן יוזף סטאלין.

1956
וויאצ'סלב איבנוב הסובייטי עבד קשה מאד כדי להפתיע את האוסטרלי סטיוארט מקנזי ולזכות במדליית הזהב ליחידים בחתירה. החגיגות שלו על דוכן המנצחים קצת יצאו מפרופורציות, הוא זרק את מדליית הזהב באוויר והיא נחתה במים. איבנוב צלל מיד למים לחפש את המדלייה אבל למרות חיפושים ממושכים המדליה לא נמצאה. המוטיבציה להשיג את המדלייה האבודה לא הזיקה לאיבנוב שזכה באותה תחרות גם בשתי האולימפיאדות הבאות.

1960
קסיוס קליי, לימים מוחמד עלי, נשאל על ידי עיתונאי סובייטי לאחר ניצחונו במשקל חצי-כבד איך הוא מרגיש לייצג מדינה בה הוא אינו יכול כשחור לאכול בכל מסעדה. קליי, הרבה לפני ימי המחאה שלו, ענה לרוסי: "יש לנו הרבה אוכל במדינה שלנו. את המכוניות הכי יפות. ואמריקה היא המדינה הכי טובה עלי אדמות". כשחזר לארצות הברית, ובמסעדה אחת בלואיוויל, סירבו לתת לקליי שירות. הגיב קליי אחרת וזרק במחאה את המדלייה האולימפית שלו לנהר. כעבור 36 שנים באטלנטה, אחרי הצלחת המאבק לשוויון שחורים בדרום ארצות הברית, העניקה לו התנועה האולימפית מדליית זהב חדשה.

1964
למאסה קסאי, קפטן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף, שהוזמנה לביקור בבית ראש הממשלה היפני לאחר שזכתה במדליית הזהב, הייתה רק תלונה אחת. בגלל האימונים הקשים אצל המאמן הירופומי דיימטסו (שהואשם ברחבי עולם הכדורעף בסאדיזם), שבעה ימים בשבוע 51 שבועות בשנה, אין לה זמן להכיר גברים ולהקים משפחה. ראש הממשלה פתר במהירות את הבעייה ומצא למאסה שידוך הולם.

1968
גוסטה, סטור ואריק פטרסון השבדים, הפכו לשלישיית האחים הראשונה שזוכה במשותף במדלייה אולימפית, אחרי שהיו שותפים למדליית ארד שבדית במבחן הזמן לרביעיות ברכיבה על אופניים. במקסיקו החליטו להעמיק את המעורבות המשפחתית וביחד עם תומס יצרו רביעייה על טהרת משפחת פטרסון. השינוי השתלם והם היו לרביעיית האחים הראשונה שזוכה במדלייה אולימפית, הפעם מדליית כסף. כאות הוקרה לכפר הולדתם הם שינו מיד את שם משפחתם לפגלום, שם הכפר.

1972
לסטן רייט, מאמן רצי ה-100 מטר האמריקנים, רוברט טיילור, אדי הארט וריי רובינסון, היה לוח זמנים שהופץ כשנה וחצי לפני המשחקים, והיה לא מעודכן ללוח הזמנים בפועל. ביום בו היה אמור להיערך הסיבוב השני של התחרויות, שהו השלושה באולפני איי.בי.סי בכפר האולימפי כשלפתע הבחינו שהתחנה משדרת את התחרות שהם אמורים להשתתף בה. השלושה מיהרו לאיצטדיון, אבל רק טיילור הגיע בזמן למקצה שלו. טיילור זכה לבסוף במדליית הכסף. הארט וטיילור היו שותפים לזהב ושיא עולם בשליחים.

1976
בוריס אוניצ'נקו הסובייטי נחשב אחד הספורטאים הבולטים בעולם בקרב חמישה מודרני, ענף המשלב סייף, שחייה, ריצה, קליעה ורכיבה. אבל לקראת המשחקים אוניצ'נקו היה מודאג מרמת הסיוף שלו ומצא פתרון מקורי. הצופים בתחרות הופתעו לראות את מערכת הסיף האלקטרונית מסמנת דקירות לזכותו שהם לא יכולים לקלוט בעין. בדיקה העלתה שאוניצ'נקו התקין מערכת שסוגרת את המעגל החשמלי בתוך החרב שלו. אוניצ'נקו והנבחרת הסובייטית בתחרות הקבוצתית נפסלו.

1980
התקנון האולימפי קובע שתחרות אולימפית רשמית צריכה שישה משתתפים לפחות. עקב כך עמדה להתבטל תחרות ההוקי לנשים האולימפית, לאחר שחמש משש המדינות המשתתפות הצטרפו לחרם. הסובייטים עשו מאמץ גדול לארגן טורניר והזמינו בין היתר נבחרת נשים מזימבבווה. מדינה שחזרה למשחקים האולימפיים לאחר סיום משטר האפרטהייד שם ב-1976.
רק שבוע לפני המשחקים בחרה זימבבווה נבחרת, שהורכבה כולה מנשים לבנות. נשות זימבבווה שלא ציפו מעולם להשתתף באולימפיאדה זכו במדליית הזהב.

1984
אולי בגלל היעדרות המשקולנים הדומיננטים של הגוש המזרחי, שגרמה לתחרות חלשה מאד, ג'אוני גרונמן מפינלנד לא החשיב יותר מדי את סיכויו לזכות במדליה במשקל קל. גרונמן ביצע את ההנפה והדחיפה שלו והלך לדרכו לכפר האולימפי. כשהגיע טקס הענקת המדליות התברר למארגנים שמשקולן אחד חסר. גרונמן לא בדק את התוצאות ולא ראה שהוא זכה במשותף במדליית הכסף.

1988
תחרויות האיגרוף זכו לביקורת קשה בשל השיפוט הביתי הגרוע של הקוריאנים, שיפוט שבגללו שונו לבסוף חוקי האיגרוף האולימפיים. הקוריאנים הגדילו לעשות כאשר מאמניהם התקיפו בכמה הזדמנויות שופטים שקיבלו החלטות נגד מתאגרפיהם. השיא היה במהלך קרב בו הפסיד קוריאני בשם ביון ג'ונג-איל לבולגרי אלכסנדר כריסטוב. ראשית, השופט הניו זילנדי הותקף בצורה איומה כל כך, שתגובתו הספונטנית הייתה נסיעה מיידית לשדה התעופה, בדרך הביתה. שנית ג'ונג-איל המאוכזב התיישב במרכז הזירה וסירב לפנות אותה במשך 67 דקות. הוא שבר בכך את שיא שביתת השבת באיגרוף האלומפי, 51 דקות, שהיה שייך לבן ארצו צ'ו דונג-קי, מאולימפיאדת טוקיו.