עלינו, לא עליהום

גינוי והוקעה ללא סייג - זו התגובה המיידית החד-משמעית של אזרח ערבי למשמע הידיעה על התאבדותו של מוחמד חביישי אתמול בנהריה, אם אכן מדובר בו.
זוהי תגובה, ולא תשובה על שאלה. היא נובעת מעצם המשמעות של האירוע ולא מהידרשות אליו. מיותר לציין, שאין כאן מקום להרגשת אשם או אחריות כלשהי, פרטית או קולקטיבית. אנושיותו וצלמו של אדם, באשר הוא, לא יכולים לסבול מעשה כגון זה.
התגובה הנחרצת השנייה בהקשר זה היא שלא יעלה על הדעת שתושמע דרישה להעניש את כלל הציבור הערבי בגין פשעו של המתאבד חייבשי. איש אינו רשאי ואינו יכול להכתים ציבור או מגזר שלם בגין מעשיו של בודד.
המעשה הנפשע של חביישי מטבע הדברים יעורר דיון בכל הרמות במגזר הערבי. שהרי זהו מעשה ללא תקדים, והוא בהחלט נוגע לנו במובן הזה. הדיון יכלול המון שאלות ותהיות, ואף אחת מהן לא תהיה קשורה לרקורד של הסבל שלנו במדינה הזאת, ואף לא כתוצאה ממנו. אני משוכנע שאין קשר בין החלטתו ומעשהו של חביישי ובין המציאות הקשה שבה אנו חיים. אחרת, לאור בעיותינו הסבוכות והמתמשכות, היו צריכים להיוולד אלפי מתאבדים. ולא כך היה, ולא כך יהיה.
להפך, 53 השנים של חיים משותפים כאן, רוויות אין-ספור ואין-סוף בעיות ומאבקים, הוכיחו שככל שהאזרחים הערבים מוחים ויוצאים נגד העושק, כך הם מדגישים את רצונם לממש את האזרחות שלהם. כל המחאות של הערבים בישראל נובעות מתוך שכנוע עצמי בשייכות האזרחית שלהם ובמאבק למענה.
הדיון בתוך המגזר על מעשה זה, כאמור, טבעי שיתנהל וחובה שיתנהל, והוא אכן יתנהל. עילות וסיבת רבות וטובות מחייבות את קיומו. ולו מהחשש שהמתאבד חביישי עלול להיות מודל לחיקוי, אומנם לבודדים. אכן, עלינו לנהל דיון מעמיק, מקיף ואמיץ.
חשוב לא פחות שהדיון הזה לא יתנהל מתוך היאלצות או לחצים. בוודאי לא תחת איומים. כי אז הדיון יוסט, והמאמצים מטבע הדברים יופנו להגנה עצמית ואף יעמיקו את השבר הקיים בלאו הכי. בכל מקרה, הנושא היה, הנו וחייב להישאר מוחמד חביישי ולא האזרחים הערבים.
על כן, כולי תקווה שייתנו לנו לנהל את הדיון מתוך הרגשה שעלינו לנהלו ולקיימו, על כל המשתמע. ובשום פנים אסור שנידרש לנהל אותו בתוך אווירת "עליהום" נגד האזרחים הערבים.

לוטפי משעור, עורך העיתון הערבי 'א-סינרא'