שרון וערפאת טועים

היקף הזוועה גדול מכדי שמישהו יחשוב, לתומו, כי מה שהיה, הוא שיהיה. מה שקרה מחייב את שינוי ה"קונספציה". אויבים אחרים, כלים אחרים נגדם, חיפוש של סוג מידע אחר, כדי למנוע את הצריך מניעה.
דרך אחת ודאי תהיה חיונית כבעבר, ויותר מבעבר, למאבק בטרור – שיתוף פעולה רחב ככל האפשר. הקואליציה לשמירת היציבות של המערכת המדינית העולמית תצטרך לקום מחדש ולפעול בנחישות. לקואליציה האירופית של קונגרס וינה ב-1815, לקואליציה המנצחת ב-1918 (שהקימה את חבר הלאומים), לקואליציה המנצחת ב-1945 (שהקימה את האו"ם), לקואליציה שהתנגדה לסדאם חוסיין במלחמת המפרץ ב-1991 תצטרף, בראשית המאה ה-21, הקואליציה נגד הטרור. לא תהיה אפשרות אחרת.
רק שיתוף פעולה רצוף בין מדינות יוכל להבטיח את השגת המודיעין שהיה חסר כל כך באירועי הטרור של השבוע שעבר. רק אינטרס אמיתי של יציבות יוכל להבטיח שיתוף פעולה שכזה, אשר יכלול גם נכונות להיערכות מהירה ולפעולה נחרצת כדי להכשיל את מעשי הטרור.
זו לא תהיה קואליציה של העולם החופשי נגד העולם בכבלים, וגם לא של המדינות המודרניות נגד השמרניות. זו תהיה קואליציה רחבה של מי שמעדיפים לשחק בכלים המדיניים הקיימים, ומעדיפים את היציבות, על פני קריסת המסגרות הנוכחיות. המכנה המשותף לקואליציה זו יבטיח את יכולת הפעולה שלה. כדי שקואליציה כזו תצליח ותהיה רחבה ככל האפשר, היא חייבת להתגבר על הסכסוכים בתוכה.
ראש הממשלה שרון סבור, כמדומה, כי מעשי הטרור בארה"ב מוכיחים למעצמה זו עד כמה צדק בהשוואה של ערפאת לבן לאדן, וכי יש לו אור ירוק להיפטר מעולו של ערפאת. יו"ר הרשות הפלסטינית סבור, כמדומה, כי נכונותו להצטרף לקואליציה נגד טרור מספיקה לארה"ב לקבל אותו בזרועות פתוחות גם מבלי שיעשה כל מאמץ להפסקת הטרור. שניהם טועים.
ערפאת אינו בן לאדן, לא רק משום שהוא מנהיג עם או משום שהוא חתן פרס נובל לשלום, אלא משום שהעולם מכיר במנהיגותו גם כאשר הוא מבקר אותו, ואפילו שרון עצמו שולח אליו את בנו ואת שר החוץ שלו. שום גורם רציני בעולם לא יקנה את טענתו החדשה של שרון, גם אם יחזור עליה מדי יום. העולם גם לא יקבל את חברותו של ערפאת בקואליציה נגד הטרור אם לא יוכיח מאה אחוזים מאמץ בפעילותו נגד הטרור הפלסטיני.
בלי תנאים מוקדמים שאי אפשר להגשימם, כמו שבעה ימי השקט של שרון; בלי הבטחה מראש לכוח משקיפים בינלאומי, כתביעת ערפאת; פשוט לשבת אל שולחן המשא ומתן ולדון בתוכנית היחידה ששני הצדים קיבלוה (בצירוף הסתייגויות) רק לפני תשעה חודשים – תוכנית קלינטון. אולי תהיה זו פגישת פרס–ערפאת אשר תיפתח מחדש את אופציית השפיות, אם שרון לא יטרפד אותה מחשש שיש בה פתח תקווה.