הסתה עונתית

זה הפך לריטואל ידוע מראש: מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, ניצב אליק רון, מכנס מסיבת עיתונאים וחושף התארגנות עויינת בה חברים ערבים-ישראלים. חיש מהר משתנה סדר היום הציבורי בישראל: כלי התקשורת מדווחים בהרחבה על החשיפה המרעישה; ומקהלת הימין הישראלי מסתערת על בני המיעוט הערבי בתביעה לחקור ח"כים ערביים, או לחילופין, להוציא את התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק. וככה, הופכים "ערביי ישראל" לאשמים שמנסים ללא הצלחה להדוף את המתקפה התקשורתית המתוזמנת היטב.
במדינה דמוקרטית ומתוקנת האזרח הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו. בימים אלה קשה להשתחרר מהרושם שיד מכוונת הופכת את הקערה על פיה, תוך ניצול ציני של כלי התקשורת, ומושיבה את כלל ערביי ישראל על ספסל הנאשמים ללא כל הוכחות. יחד עם זאת - יש לקבוע בנחרצות - אם יש בודדים שעוברים על החוק ומנסים לפגוע בבטחון המדינה, הם צריכים למצוא עצמם מאחורי סורג ובריח.
ההסתה העונתית, עליה מנצח ביד-רמה ניצב אליק רון, נמשכת. רק לפני חודש געשה הארץ לאחר שהשב"כ חשף רשת עולמית בה חברים ערבים ישראלים. על-פי הפרסום היזום ניהלו הנאשמים מגעים עם אוסאמה בן לאדן ועם ארגון החאמס. הפרסום הכה גלים, וח"כ גדעון עזרא, המשנה לראש השב"כ לשעבר, רץ מאולפן למשנהו וניתח את משמעות החשיפה לגבי כלל ערביי ישראל. כעבור ימים התברר כי השב"כ הפר ביודעין את צו איסור הפרסום שבית המשפט הוציא, וגייס את אמצעי התקשורת למסע דיס-אינפורמציה. התקשורת הישראלית השמיטה גם את העובדה כי בכתב האישום שהוגש נגד המעורבים בפרשה אין כל זכר לבן-לאדן ולארגון החמאס.
נשאלות השאלות: מדוע הציבוריות הישראלית מתלהמת כך ורואה רק צד אחד של המשוואה? כיצד יעלה על הדעת שארגונים האמונים על שמירת החוק, פוגעים בהחלטות בית המשפט? איך מטשטש הגבול הדק בין העובר על החוק לבין האחר שצריך לאכוף אותו?
במסיבת עיתונאים המתוקשרת שלו גילה ניצב רון כי המשטרה מתכוונת לחקור ח"כ ערבי בחשד להסתה נגד המשטרה והידיעה מצאה את דרכה למהדורת החדשות. מדוע לא חשף הניצב את שמו של הח"כ? התשובה לכך פשוטה: זהו אמצעי יעיל להאשים את כל חברי-הכנסת הערבים בהסתה. זאת ועוד, מה הקשר בין חשיפת התארגנות עויינת לבין ח"כ ערבי שמסית כביכול נגד המשטרה? גם כאן התשובה פשוטה: לא רק חברי התנועה האיסלאמית רוצים לפגוע בבטחון המדינה, אלא גם נבחרי הציבור הערבי. ומי שלח את הנבחרים הערביים לכנסת? בני המיעוט הערבי לאומי בישראל. אתה הבנת את המשוואה הזו, מר ברק? ומה אתה אומר על זה, השר לבטחון פנים והפרופסור הנאור בן-עמי?
על הממשלה לערוך חשבון נפש נוקב ולמצוא את הסיבות שמצמיחות עשבים שוטים במגזר הערבי. מאז קום המדינה האפליה נגד הערבים בארץ זועקת לשמיים, וההבטחות לצמצום הפערים לא מקוימות. אני, כבן המיעוט הערבי-לאומי החי במדינת ישראל לא אירתע. אמשיך לדרוש את זכויותיי, לרבות הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, והענקת אוטונומיה תרבותית לערביי ישראל.

זוהיר אנדראוס, עורך השבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב"