רטוב וחם

ההאזנה לאלבום האוסף החדש של ערן צור "פרפרי תעתוע" היא חוויה מזככת. 19 שירים מושלמים, שמשרטטים דיוקן בוגר ומרשים של אמן מוכשר ושל דור מוזיקלי שלם, הם לא דבר שיש לזלזל בו.
הקריירה של צור טיילה בין לא מעט תחנות מוזיקליות, אבל בכולן הוא הצליח לשמור על חותם אישי וייחודי, והתקליט הזה, שיש לקוות בחזקת סיכום ביניים בלבד, מזקק את האמירה האישית של צור לכדי, בוא נגיד, חוויה אימפרסיוניסטית.
האלבום כולל שירים שונים מרוב התקליטים בהם היה מעורב ערן צור, מלבד "טאטו" ו"בלגאן". חלקם מובאים בביצועים שונים מהמקור, וחלקם בגרסה המקורית. בנוסף יש בתקליט שני שירים חדשים ומוצלחים, וגם עטיפה יפה להפליא.
השירים לא מובאים בסדר כרונולוגי, כך שההאזנה אינה בבחינת מעקב אחרי התפתחותו של צור, אלא טיול במסלולים השונים שמאפיינים את יצירתו. החל ברומנטיות הסמי קיטשית של נימפה, הוא והיא ופרפרי תעתוע, דרך האגרסיביות בביצועים הנהדר לקיץ ואלינור של זוהר ארגוב, ועד ליצר הסיפוריות שמתבטא בקרבות תרנגולית ותכלית בתחתית. אפילו הפן הקינקי של צור זוכה לביטוי ב"רטוב וחם", אם כי סיפורי הסאדו של בטי נעדרים.
דיוקנו של צור כאמן פעיל לא היה יכול להיות שלם, אלמלא הנוף התל אביבי כל כך המקיף אותו. ההסברים הקצרים שכתב צור לשירים בעטיפה חושפים, כמו גם מילות השירים עצמם, תמונות מוכרות: מהילדות בקריות, דרך ההגירה לעיר החטאים, לילות הסביאה וכמובן המגורים בניו יורק.
מלבד "כרמלה גרוס ואגנר" המושלם, כל הפרוייקטים בהם היה מעורב צור סבלו מחוסר אחידות מסוים. בתקליט האוסף זה כמעט ואינו מורגש. העורך דרור נחום הקפיד לבחור את המיטב שבמיטב. נכון, חסרים כאן מספר קטעים נפלאים, בעיקר מאלבום המחווה ליונה וולך שמיוצג רק ב"תותים", אבל גם כך ההאזנה לאוסף הזה מותירה את המאזין עם תחושה גאווה ואופטימיות זהירה: אולי הכל לא כל כך גרוע.