כולנו נוסטרדמוסים

הפיגוע במגדלי התאומים הוציא מהחורים האפלים שלהם את כל הנוסטרדמוסים. אותו יהודי מהמאה ה-16 כתב ספר ובו שלל תחזיות ונבואות שרובן כמובן לא התממשו – והעולם כמרקחה. בני כל הלאומים קוראים ודשים בספרו, מחפשים רמזים לסופו הקרב של העולם ומצקצקים בלשונם כל אימת שהם מזהים אסון בפתח, שחור על גבי צהוב.
מילא הגויים השקועים עד צוואר באובות ובידעונים, באמונות-שווא ובלחש-בחש של מכשפים. אלא שגם אחינו, יהודים מאמינים בני מאמינים, נכנסו לתוך הטירוף הלזה בשקיקה. באוטובוס, במכולת, בתור למסיכות אב"כ ובאמצע התפילה, הנוסטרדמוס התורן נצמד אליך: "נו, מה אתה אומר על מה שכתוב בפרשת השבוע? קראת עמוד 167 בספר של ביבי נתניהו? איך אתה מסביר את התחזית של בעלת האוב מכפר ירכא מלפני שנה בדיוק? עשית נוסטרדמוס הבוקר?
בהתחלה עוד הייתי מגלה עניין מסוים. תודו גם אתם שאם צירוף המילים "המגדלים הטאומים כורסים" יוצא בגימטריה בדיוק י"א באלול התשס"א, אני לא צריך להיות קטנוני ולהגיד שהם קרסו (בקו"ף) דווקא בכ"ג באלול. אם האסטרולוג שחזה בדיוק מדהים את פרוץ מלחמת יום הכיפורים בפסח של שנת 58' אומר בתחילת השנה שתהיה שנה רעה לבני מזל תאומים – אני האחרון שיפקפק באמיתות הניחוש.
כשידידים ומקורבים שמו לב שאני לא מגרש את מחשבי הקיצין בבושת פנים, התחילו לזרום אלי שלל דיווחים עדכניים: מלונדון הודיעו לי שהרב אמנון יצחק מבטיח שליטה של האיסלאם על העולם במשך תשעה חודשים. בדואר חיכיתי שעה לחבילה ובתוכה ספר דניאל פלוס מילון ארמי-יפני ובו תיאור מדויק של הטייס המתאבד. באינטרנט הוכיחו לי כי העשן מעל המגדלים החרבים יצר דמות שהיא "פני האלוהים", לא פחות. אותו אללה-אכבר שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף.
מהבוקר עד ללילה, בטלפון ובדואר אלקטרוני, בפקס ואפילו באמצעות מדיומים לארג'ים וכדורי בדולח, מוכיחים לי חברים וזרים שהכל היה צפוי מראש. בת דודה של גיס, שאפילו בספרי המשפחה שלנו לא נחזה דבר קיומה, התקשרה מג'קרטה כדי לספר לי בהתרגשות שנוסטרדמוס חזה, נתניהו צפה, אמנון יצחק אישר, בתורה כתוב והרב מהמושב בדרום אמר את זה כבר מזמן.
מבחינתי, די לי בכך שאמריקה ובנות בריתה יהרגו את בן-לאדן ויעקרו בכוח ובשכל את כל הטרור האיסלאמי. מצידי שיעשו זאת גם אם אין אצל נוסטרדמוס רמז לפצצות חכמות וטילי שיוט. אחרי שהאמריקנים יטפלו באפגניסטן ועירק, בטרור בתמיכת סוריה ובמטורפים של החמאס והחיזבאללה, אני מבטיח למצוא בעצמי את הרמזים איפה שרק תבקשו.

בין שתי תחנות

סוציולוגים וחוקרי ישראליות מרבים לעסוק בהבדלים שבין הירושלמים לתל-אביבים, בין אנשי ההר ליושבי השפלה. מה לא נאמר ונכתב על כך שבירושלים האנשים סגורים וזעופי גבות, ואילו בתל-אביב הבריות מחייכות ונהנות מהחיים. שירושלים קפוצה וקודרנית ותל-אביב מפורזת ובלי הפסקה, שירושלים שלמה ותל-אביב חתיכות חתיכות.
והנה בשבוע שעבר נפתחה בשקט בשקט התחנה המרכזית החדשה בירושלים. ההד התקשורתי לו זכה האירוע המשמעותי בחייו של כל נוסע ירושלמי זכה לסיקור דל יותר מאשר מסיבה במועדון לילה בתלפיות, כאילו בעידן זה של פיגועים ואמנות טפלות מישהו מפחד לפתוח פה לשטן ולחגוג אירוע גדול שכזה. ואולי הפתיחה עברה בדממה משום שעיתונאים פשוט לא נוסעים באוטובוסים. אצלנו הכתבים יודעים את סדר החדרים במסדרון של משרד ראש הממשלה, אבל מעולם לא ראו את התחנה המרכזית של תל-אביב מבפנים, אם תרשו לי קצת דמגוגיה סוציאליסטית.
בכל אופן, התחנה נאה, הרציפים נוחים וקו 400 לחרדים הנוסעים לבני-ברק ניצב אי שם בקצהו של המתחם, למען לא יתערבבו חרדים בחופשיים. אבל שאלה אחת היא עניין גדול לסוציולוגים לפשפש בו: למה הכניסה לשירותים בתל-אביב עולה שקל, ואילו בירושלים זה עדיין חינם?

סטודנטים לאמנות פלסטינית

תסתכלו עליהם. סטודנטים באוניברסיטת א-נג'ח בשכם הכינו תערוכה ובה דברי שבח לפיגועים בכלל ולפיגוע ב"סברו" בפרט. פיצות עם ציורים של איברים קטועים.
את המיצג הזה מציגים סטודנטים באוניברסיטה. לא איזה מופרע שעושה הצגה בחושה שלו בחאן-יונס. סטודנטים. בבוקר הם לומדים הנדסה, אולי ספרות. מרחיבים השכלה, מוסיפים דעת, מכשירים עצמם לחיים בעולם מודרני ומתקדם. אחר כך הם הולכים לסייר בתערוכה הבהמית הזו, להתפאר בהריגה של משפחת סחיווסחורדר בתוך 15 אנשים, נשים וילדים. הם מביטים במוצגים, מחייכים למראה הגיבורים שלהם. איש לא מוחה, אף אחד לא אומר "הגזמתם", אין מפגין שמעז לעמוד ממול ולמחות. אף שוטר מהרשות הפלסטינית לא נשלח לסגור את הבאסטה המזוויעה הזו.
מצד שני, ערפאת מגנה פגיעה בחפים מפשע.