צדק / פביאן ברויטמן

הצדק הוא איש לבקן. כך הוא נולד, מספרים המומחים. שיער לבן לחלוטין ולא בגלל זקנה, גבות לבנות, ריסים לבנים, כמו אדם שנשטף שלג ביום אחד בהיר. הוא דווקא איש נחמד, שכולם מצטטים אותו, למרות שאיש לא שמע את קולו מעולם. אומרים שיש לו קול עמוק ומשכנע. יש כאלה שטוענים שמבט אחד חטוף שלו שורף את עיניהם של המשקרים, של הסוטים, של החוטאים. יש אפילו אנשים שנשבעים שראו אותו מתהלך ברחובות הארץ שלנו, ויש עוד כאלה שמשוכנעים שראו אותו מטייל במחוזות אחרים, רק בחוץ לארץ.
חוץ מהחזות המוזרה של הלבקנים, יש להם בעיה גדולה. הם רגישים מאוד לאור, ועל כן הם משתמשים באורח קבע במשקפי שמש, בכובעים ובעזרים שונים שמסננים עבורם את האור המסנוור.
הילדים לומדים להכיר את צדק הלבקן דרך סיפורם של המבוגרים, זאת למרות שהמבוגרים, כזכור, לא ראו אותו מעולם. הילד לומד שצדק הלבקן נמצא בכל מקום, שהוא לא ינוח עד שיפתור את בעיות העולם, שאפילו אלוהים משתמש בשירותיו הנדיבים. הם לומדים לפחד ממנו כשהם טועים, עושים עוול למישהו אחר או משקרים איזה שקר קטן. יש כאלה שמאמינים שצדק יבוא בלילה ויעניש אותם על חטאיהם, אך מהר מאוד הם נרגעים כשהוריהם מספרים שצדק הלבקן אינו איש רע, אלא נשמה טובה שמנסה לתקן מבלי לפגוע.
הלבקנים, בגלל רגישותם לאור, אינם חושפים את עורם לשמש. הם נזהרים מאוד מלצאת החוצה סתם ככה, ומתכננים היטב כל בילוי וכל יציאה.
אנשי ציבור, אלה שעשו מעבודה למען המדינה קודש קודשים, ובמיוחד הפוליטיקאים בכל הרמות, אוהבים לדבר על צדק הלבקן. לא ברור לאיש אם הם מכירים אותו. חלקם למדו עליו המון באוניברסיטאות, אך גם כאן לא ברור אם הם זוכרים משהו מהנלמד. האנשים הללו יודעים שלדבר על צדק הלבקן זה כמו לטהר את מעשיהם ואת דמותם בפני הקהל הרחב.
זה היה ביום שבת אחד של הקיץ האחרון כשנסענו עם הילדים לים המלח. עלינו למערות קומראן, במקום בו מצאו את מגילות הספר. לא היו שם אנשים כי היה יום חם במיוחד. הסתובבנו סתם כך במערה ופתאום שמענו קול לא מוכר. מייד הילדים רצו אליי והתחלנו לסגת לאט לאט. פחדנו מן לרעש המוזר ולא ידענו מנין הוא מגיע. חששתי שיש מחבל שמחכה שם או איזו חיית טרף. כשהיינו קרובים מאוד ליציאה שמענו אותו. הקול דיבר אלינו. אל תעזבו, הוא אמר. עצרנו במקום. מהחושך הכמעט מוחלט של המערה יצא איש מבוגר, שיערו לבן לחלוטין, עיניו כמעט עצומות, שתי ידיו מושטות אל על. חכו, הוא אמר. כך הכרנו את צדק הלבקן. הוא סיפר לנו על אודותיו ועל כך שעד היום לא כל כך הייתה לו הזדמנות להשמיע את קולו. כולם מדברים עליי ואיש לא מכיר אותי ממש, אמר, זה כמו כל אלה שמדברים על להיות מאושרים, אבל האושר מסתתר במערה אחרת, פה לידי.
והפוליטיקאים שאינם מכירים אותו, את איש המערות, חוזרים ואומרים מול מצלמות הטלוויזיה שהצדק ייצא לאור. קצת לפני שנפרדנו הוא אמר לנו, שהם אף פעם לא באים לבקר.