למה מייבך?

ימים ספורים לאחר השקת הגרסה המוחלטת, מבחינת הנוסעים לפחות, של סדרה S, מחזירה אותנו מרצדס בסערה אל המייבך עם חשיפת פרטים נוספים לגבי מכונית הפאר. התירוץ הפעם היא תחילת הקמתו של "מרכז מייבך" בסינגלפלדן שבפרברי שטוטגטרט. המרכז יהיה צמוד כמובן לזה של מרצדס והוא ישמש לייעוץ והסברה עבור לקוחות מייבך לפני הזמנת הרכב, כמו גם אתר מסירה. כל לקוח יזכה ליועץ אישי של מייבך מקרב מומחי הייצור של המכונית ויחד הם "ירכיבו" את המכונית האידיאלית לצרכיו. עבור לקוחות שלא יוכלו להגיע לאתר, תציע מרצדס אפשרות לקיים מפגש ועידה (בסיוע מצלמות וידאו ומערכות קול) ממרכזים שונים בעולם עם מומחי מייבך בסינגלפדן. לפי מרצדס, מגוון האפשרויות שתציע המייבך יהיה כה מגוון עד שלמעשה כל מכונית תהיה שונה מהותית מאחותה. הלקוח, כך מרצדס, לא יהיה מסוגל לבצע הזמנה ללא סיוע המומחים.
עם הנחת אבן הפינה למרכז חושפת מרצדס גם פרטים ראשונים לגבי יחידת הכוח שבחרטום מכונית הפאר. המדובר במנוע V12 חדש בנפח 5.5 ליטר, אשר יפיק, בעזרת שני מגדשי טורבו, כ-550 כ"ס. מרצדס גם מאשרת שהמכונית, כפי שצפינו בעבר, תיוצר בשני אורכים שונים.

למה מייבך?

בעוד רולס-רויס ובנטלי למשל הם מותגים ידועים ומוכרים כיצרני מכוניות פאר, הרי שעבור חלק גדול מהקהל הרחב הבחירה בשם מייבך לא ברורה. מעטים מכירים אותו, ועוד פחות מכך מבינים את הקשר שלו למרצדס. אלא שעיון בספרי ההיסטוריה מגלה שלשם מייבך קשר ישיר הן לצד היוקרתי ביותר של מכוניות הפאר והן למרצדס. מייבך אם תרצו הוא בעצם מרצדס, או יותר נכון אחד מאבותיו של היצרן הגרמני רב ההילה.
ווילהלם מייבך האיש, היה מהנדס מוכשר ביותר אשר יחד עם גוטליב דיימלר תכנן ובנה מנוע ששודך ב-1886 לשלדה והפך למכונית הראשונה על ארבעה גלגלים.
אלא שמאוחר יותר, ב-1907, עזב מייבך את דיימלר, אשר כעת כבר נקראה מרצדס. הוא פנה לשתף פעולה עם גרף זפלין המפורסם ופיתח מנועים עבור הצפלינים, ספינות האוויר הנודעות. במפעל החדש בפרידריכספן גם ייצרו במקביל מנועים עבור אופנועים ואניות.
בתחילת שנות העשרים, כאשר בנו של מייבך קרל כבר היה מעורב יותר ויותר בפעילות, הציג המפעל את המכונית הראשונה שלו. זו צוידה במנוע שישה צילינדרים גדול, בנפח של 5.8 ליטר ונעזרה בתיבת הילוכים בת שני הילוכים בלבד. אותו מנוע, אגב, הגיע גם לספייקר, יצרן הולנדי שזכה אף הוא לתחיה בשנה האחרונה.
המכונית הראשונה יועדה לקהל עשיר אך שמרן, כזה שראה במרצדס מכונית מנקרת עיניים ובמתחרה שלה "הורש" מכונית פשוטה מדי. אבל מייבך המשיכה להתפתח ולטפס בסולם היוקרתיות. עם מנוע שסתומים עיליים מודרני למדי לתקופה (7.0 ליטר), הפכו הדגמים הבאים למושכים יותר.

הדבר האמיתי

ואולם כל זה התגלה כלא יותר מחזרה גנרלית או הקדמה צנועה ביותר לקראת הדבר האמיתי - המייבך זפלין שהוצגה ב-1931. המכונית, ששמה המלא בכתובים הוא DS8 זפלין, נחשבה עד פרוץ מלחמת העולם השניה לגדולה וליוקרתית ביותר בתעשיית הרכב הגרמנית. היא צוידה במנוע V12 בנפח 8.0 ליטר שלפי האגדה (שבמקרה זה הייתה מציאותית למדי) הגיע מספינות האוויר המפורסמות. עם 200 כ"ס הוא הצליח למשוך את המכונית ל-160 קמ"ש, הישג מרשים בהתחשב בכך שהזפלין הייתה מפלצת ענקית (מכסה המנוע לבדו היה ארוך משני מטר) ששקלה יותר משלושה טונות. חלק מסודה של המכונית הייתה תיבת ההילוכים המפורסמת עם שמונה הילוכים קדימה וארבע אחורה. המכונית יוצרה, כנהוג באותם שנים, כשלדה, עם אפשרות לקבל מספר סוגי מרכב שהציעו יצרנים מתמחים שונים. הגרסה של יצרן בשם ספוהן היא המוכרת והנפוצה ביותר מבין 215 הזפלינים שנבנו. ואולם הייתה גם גרסה מוזרה של יצרן בשם ג'ראי שבזכות עיצוב אירודינמי יותר הגיעה, כך נטען, ל-190 קמ"ש.


האחות

ב-1935 הוצגה אחותה הקטנה של הזפלין, שכונתה SW35 (ובהמשך 38 ו-42) והייתה ניסיון לפנות לקהל מעט פחות עשיר. קטנה ממש היא לא הייתה, לא עם משקל של 2.5 טון, וגם לא זולה במיוחד. אבל היא הייתה הרבה יותר מודרנית ומתקדמת. מנוע השישה צילינדרים היה כבר במבנה של גל-זיזים עילי, המתלים היו עצמאיים והיא הוצעה במספר אורכי בסיס גלגלים, כולל גרסת לימוזין עם שבעה מקומות.
אגב, מייבך עצמו מת ב-1929 אך המכוניות המשיכו לשאת את שמו כשבראש החברה עמד בנו קרל, שהיה גם הוא ממייסדיה. מלחמת העולם והמציאות הכלכלית שאחריה הביאו את מייבך לסוף הדרך, אך החברה המקורית ממשיכה להתקיים עד היום כיצרן מנועים תחת השם MTU.