רחבעם זאבי: 1926 - 2001

רחבעם (גנדי) זאבי, יליד 1926, ירושלים, נפטר היום (ד'), 17.10.01, בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים לאחר שנורה למוות בידי מחבלים מהחזית העממית. זאבי השאיר אחריו אשה, יעל, חמישה ילדים, עשרים נכדים ונינה.
בתפקידו האחרון שימש רחבעם זאבי כשר התיירות של מדינת ישראל. לפני יומיים הגיש את מכתב התפטרותו מהממשלה בראשותו של אריאל שרון, ורק היום בצהריים אמור היה מכתב ההתפטרות להכנס לתוקפו. זאבי היה חבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו.
לזאבי היה רקורד צבאי ופוליטי-ציבורי עשיר: הוא התגייס לפלמ"ח בשנת 1944 והמשיך בשירותו בצה"ל עד שנת 1974, אז השתחרר בדרגת אלוף. נשא בשורה של תפקידים פיקודיים, החל מקצין מודיעין של חטיבת יפתח במלחמת העצמאות ועד אלוף פיקוד מרכז, ראש אג"ם במטכ"ל ועוזר לרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים. בוגר המכללה לפיקוד ולמטה של צבא ארה"ב.
בין השנים 1974-1977 היה יועץ ראש הממשלה (יצחק רבין ז"ל) למודיעין ולמלחמה בטרור, ובין השנים 1981-1991 כיהן כיו"ר ההנהלה של מוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב.
בשנת 1988 הקים זאבי את מפלגת "מולדת" ואז נבחר לראשונה לכנסת כיו"ר המפלגה שהושתתה רעיונית על אידיאולוגית הטרנספר. בכנסת ה-12, בשנת 1991, מונה שר בלי תיק בממשלתו של יצחק שמיר. בכנסת ה-13 היה חבר בוועדת הכנסת ובוועדה לענייני ביקורת המדינה.
בכנסת ה-14 שב לכהן בוועדות הכנסת וחוץ וביטחון. לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדה מולדת עם המפלגות חירות ותקומה, וכך נוצרה מפלגת הימין המאוחדת - האיחוד הלאומי. בפברואר 2000 התאחדה סיעת האיחוד הלאומי בכנסת עם סיעת ישראל ביתנו.
במרץ 2001, עם הקמת ממשלת האחדות בראשות אריאל שרון, מונה זאבי לשר התיירות, שהיה תפקידו הפוליטי האחרון.
רחבעם זאבי פירסם מאמרים ורשימות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו-"מעריב", היה עורך "ספריית מסעות ארץ ישראל" בהוצאת משרד הביטחון, וספרים אחרים בהוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, וכן בהוצאות אחרות.

העמיתים הפוליטים מספידים

גאולה כהן, חברה לדרך הפוליטית: "גנדי בשבילי הוא שמורת טבע, אין לנו אנשים כאלה היום, עם אותה להיטות ונכונות להלחם מתוך אהבה כנה ואמיתית לארץ ישראל. כשגנדי נלחם על ארץ ישראל השלמה, הוא התכוון לכל אבן, כל פרח ולכל גבעה, שהוא הכיר באופן אישי. תמיד קינאנו בו כולנו שאין פינה בארץ הזאת שהוא לא מכיר ולא חקר. הוא גם היה שמורת טבע של עברית. אף פעם לא הפסקתי להתפעל איך בוויכוחים ובדיונים הסוערים ביותר הוא שמר על עברית נקייה ויפה. על העברית שלו היה ז'בוטינסקי אומר: 'עברית יפה מנשוא'".
"הוא היה איש הגון ולויאלי. הוא היה הרבה יותר טוב ממני בהרבה מאד מובנים. אני זוכרת שכשהתחיה עלתה להפגין בהר הבית על בנייה בלתי חוקית והריסת עתיקות, מצאנו שם את הצבא והוא מייד אמר: 'אני בצבא לא נלחם ולא מתעמת'. אני זוכרת שכעסתי עליו על זה ואני עצמי עשיתי הכל כדי להתחמק מהצבא, אבל הוא בשלו. בנושא הערבים, אני זוכרת שמאד התפעלתי מהיחסים הטובים שהיו לו עם הח"כים הערבים. אני הייתי נלחמת איתם במליאה ויכולה להמשיך ולהלחם איתם בכל מישור ובכל מקום, ואילו הוא תמיד הפריד, נלחם בהם במליאה אבל התייחס אליהם כבני אדם שווים והיה חבר שלהם מחוץ למליאה. במישור הזה הוא היה טוב ממני ואני חושבת שבכך הוכיח את גדלותו".
"גנדי אהב מאד שירה ובמיוחד את המשורר אורי צבי גרינברג. באחד מערבי השירה שערכתי הוא הוזמן להקריא שיר של המשורר ובחר בשיר שאומר: 'ישראל בלי ההר זה לא ישראל', והתכוון בכך להר הבית. אבל בשביל גנדי ישראל אינה ישראל גם בלי יהודה ושומרון, חברון ובית אל. בשיר אחר שלו כותב גרינברג: 'כל המורדות בהר הן גם מעלות' ואני מקווה שכך יהיה גם לאחר הרצח הנורא הזה של גנדי, שנפל על משמרתו".
נשיא המדינה לשעבר, עזר ויצמן, בדברי הספד לרחבעם זאבי: "הוא היה קצין סוג א'. הוא עבד תחתי כשהייתי ראש אג"מ, מסודר, מאורגן, דבק במה שהוא עושה. מי שראה פעם את כתב ידו יודע שאחד הדברים המעניינים הוא לראות את הסדר בדברים. היינו ידידים קרובים מאוד. לא היתה פעם אחת שנפגשנו ולא התחבקנו. חבל על מותו, הוא היה בחור יוצא מן הכלל".
שר התרבות הספורט והמדע, מתן וילנאי: "הקשר שלי עם גנדי התחיל בצבא, כשגנדי היה אלוף פיקוד מרכז ומינה אותי להיות קצין אג"ם שלו וזה פתח פרק של שנים ארוכות בהן הייתי פקוד שלו. עם הזמן, ממפקד הוא הפך חבר שלי".
רחבעם זאבי העריך ואהב מאד את אביו של מתן, ההיסטוריון ואיש ארץ ישראל, זאב וילנאי. יחד הם ערכו ספרים העוסקים בהיסטוריה של ארץ ישראל ובתקופה בה חלה זאב וילנאי, מחלה שהביאה בסופו של דבר למותו, סעד אותו רחבעם זאבי.
ביום ההשבעה בכנסת של מתן וילנאי לשר, באוגוסט לפני שנתיים, היה רחבעם זאבי הראשון שניגש לברך את מתן. רבים אומרים שמתן רואה בו דמות של אב ובהזדמנויות רבות אמר עליו: "אני אוהב אותו". בממשלה הנוכחית ישב רחבעם זאבי לשמאלו של מתן, למרות שבדיעותיו הפוליטיות מיקם את עצמו לימינו.
ח"כ אמנון רובינשטיין: "לזאבי ולי היה תחביב משותף, איסוף כתבים ומפות עתיקות של ארץ ישראל. היתה לנו אהבה משותפת וגדולה מאד להיסטוריה של הארץ. אני חייב לציין, שמבחינה זאת זאבי מעולם לא עשה הבחנה בין ההיסטוריה היהודית להיסטוריה של הנצרות ושל האיסלאם, הוא התייחס להיסטוריה של המקום, של המבנים. ולראייה, כשהוא היה מנהל מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב הוא הכניס לשם עתיקות מוסלמיות, ממלוקיות בעיקר, שזו היתה אהבתו העיקרית".
"האוסף של זאבי היה הרבה יותר גדול והרבה יותר משמעותי מהאוסף שלי. אני התחלתי לאסוף את המפות העתיקות בשנות ה-60, כשהייתי סטודנט בלונדון, ואילו זאבי התחיל הרבה לפני, עוד כשהיה תלמיד בגימנסיה. הוא ידע והכיר כל מפה של ארץ ישראל וכל ספר שנכתב על ארץ ישראל, זה באמת עניין אותו. החלפני ביננו מידע והיתה ביננו ידידות וחברות".
על זאבי האיש אומר רובינשטיין: "הכרתי אותו מייד לאחר מלחמת ששת הימים, כלוחם אמיץ. כפרלמנטר אני חייב לציין את ההגינות שלו, הוא תמיד היה ישר מאד. הוא גם היה מנומס מאד, אף פעם לא התפרץ לדברי אחרים, תמיד הקשיב בנימוס ונתן לכל אחד לסיים את דבריו. עד לפני שלוש שנים גרתי גם אני במלון הייאט בירושלים והיו לנו שיחות רבות בארוחות הבוקר. חילוקי הדיעות הפוליטייים לא מנעו יחסים אישיים. אין לי מילים לתאר את האבידה".
חבר לנשק, הרמטכ"ל לשעבר, משה לוי: "קשה לי לבטא את הכאב הגדול שלי על הרצח הנורא הזה. אהבתי את האיש".
"אני מכיר את גנדי למעלה מארבעים שנה, הוא היה חבר, מפקד, שהיה איתי בשדות הקרב, ממש ביחד, במרדפים בבקעה ובהרבה פעילות מבצעית. הוא היה אלוף פיקוד כשאני הייתי מפקד בבקעה. אחר כך, כשאני הייתי רמטכ"ל הוא סייע בידי בהרבה מאד תחומים. הייתי איתו בקשר כל הזמן, כל השנים, הוא היה פשוט חבר".
שלמה להט, חבר לנשק: "הכרתי את גנדי ב-1950, שנינו היינו חניכים בקורס מג"דים ורבין היה מפקד הקורס שלנו. ב-1968 הייתי ראש המטה שלו כשהתמנה לאלוף פיקוד המרכז. הוא היה אלוף פיקוד מעולה, מקצוען אמיתי, איש יסודי, רציני, אמיץ, מהיר תפיסה והחלטה. הוא הפטריוט האמיתי של ארץ ישראל שלנו".
מאוחר יותר, כשהיה להט ראש עיריית תל אביב הוא מינה את גנדי להיות מנהל מוזיאון ארץ ישראל בעיר. "הוא קיבל דבר צנוע מאד והפך אותו לדבר מפואר. הוא אמר לי:'אני לא טוב בלגייס כסף. תן לי כסף ואני אעשה את מה שצריך', והוא באמת עשה".