מה שנשאר מקיסריה של פעם

כנראה שנגזר על ערי החוף שלנו להיפך לעיי חרבות. זו לא נבואת זעם על אשדוד וחיפה חלילה. זו פשוט מסקנה שנשזרו בה שרידיהן הרומנטיים של אכזיב ועכו, עתלית ודור, קיסריה וארסוף, יפו ויבנה ויש עוד. לא שאני רוצה לראות מנופים, מחסנים ורציפים בכל אותן נקודות, חס וחלילה; רק ציינתי את המציאות החופית שלנו.
קיסריה שהיתה מהגדולות בערי העולם והנמל הגדול במזרח התיכון עם הקמתה לפני כ-2,000 שנה, נותרה עתה מתגוללת בין כביש החוף הסואן והים התיכון, ובשטחה נדחקים הקיבוץ שדות ים ואתר עתיקות שיש בו גלי אבנים מימי הרומים הביזנטים ומימי הערבים הקדמונים ומימי הצלבנים ואף מעט מימי הערבים המאוחרים. בין חומותיה הקדומות יש גם חולות זהב, שהם בינתיים רק חולות זהב ושכונת פאר שמסתופפים בה אלה ששפר חלקם, יותר ממאוד, וגם שוליו של הכפר ג'סר א-זרקא, שאנשיו תושבי ביצות לשעבר ועניים, יותר משדמיוננו המוגן מגיע.
על שטחם של כל אלה השתרעה פעם קיסריה, שהיתה עיר של גויים שקידשו את כל אלוהי העמים שנואי נפש היהודים, והקימו נמל ענק ומקדשים גדולים ואיצטדיונים ותיאטראות ומגרשים למשחקי ספורט, שהיו מעלים את חמתם של יהודי העיר המעטים. שעל כן המשחקים היו בעירום אשר העביר את חסידי עמנו על דעתם.
עיר כזו גדולה היתה מוקפת בשדות ובגנות, בפרדסים ובבוסתנים וכולם היו מושקים במים ומוגנים בסוללות מהודקות מפני נדידתם של חולות הזהב, שהיו מגיחים מן הים בגניבה, נצנפים ברוח המערב וזוחלים אל היבשה, מנסים לכסות את ירקותה ולהאבידה מן העולם.
גנות ופרדסים ובוסתנים, כמותם כנימפיאון וכמזרקות בכיכר, כגימנסיון וכבית מרחץ ובתי עשירים שבריכות מים בהם ואף ברזים של ממש. כך אף חגיגות של גויים ושל יהודים שמתרחצים הרבה ומשתעשעים במים כאילו דרים כולם באמבטיה גדולה, שאין גבול למים הניגרים אל תוכה.
וכך נזקקו פרנסיה של קיסריה למים רבים; ורב הפרנסים שלה הוא מקימה הורדוס המלך, שלא היה טוב ממנו ליהודים על אף שבדברי הימים גמלו לו בהכפשות ובנאצות, ואין חרפה וגידוף שלא הטיחו בזכרו ואף השווהו לחיות מאוסות.
ועוד פרנסים שבקיסריה, היו נציבי מלכות הרשעה רומי, שטרחו הרבה והתאמצו מאמצים גדולים לספק רצון נתיניהם, אף שהיו אטומים וערלים לרצונותיהם של היהודים, ולכן נחרתה קיסריה בזכרון היהודים כעיר רעה ואויבת ושנואת נפש. טרחו רבי העיר ומקימה ואיחזו מעיינות שנבעו בהמולה למרגלות הר הכרמל, בשוני ובבקעה שמעבר לשוני, שהיום משתרעות שם אדמותיהם של עמיקם ושל בנימינה ושל זכרון יעקב. את המים נתנו בצינורות ובמחילות עפר ובאמות בנויות ובנקרות שחצבו בגבעות של ג'סר א-זרקא.
סופם של כל המפעלים האלה, שנקוו לשתי אמות גדולות שהיו בנויות זו בסמוך לזו על שפת הים ובאו אל מגדל שרשון, במבואו הצפוני של הכרך ונבלעו בעיר ונחלקו לצרכניה ונעלמו מן העין בצינורות קטנים של חרס ועופרת ובפיות ברזים ומרזבי בריכות ובשדות, והכל היו מרוצים.
את שתי האמות האלה רואים היום היטב בחוף הלבן, התחוב בין הים ובין חומותיה של שכונת הפאר קיסריה. האחת, הקרובה לבתי השכונה נמוכה וחסרת חן, כאילו מישהו היה צריך לבנות אותה שתמצא חן בעיני מבקריה מקץ 2000 שנה. השניה, הקרובה לים, היא של קשתות, ומשקפת את הים כתמים כתמים של כחול מבעד לקמרונותיה הקצובים. נאה היא, בעיקר משום שעונה היא לתביעות האסתטיקה המודרנית שלנו, ואנו שמחים לראות שעל גבה היא נושאת צינורות מטוייחים ויש בה הרבה סימנים של תיקונים, ללמדנו שדורות רבים עשו בה שימוש של תועלת ושתו ממימיה וחייתה נפשם. כיוון שרשויות רומי היו מסודרות, חשבו הן שמתפקידן לדאוג לתקינותה של אמת המים, ועל כן חקוקות בה, במרחקים שונים זו מזו, כתובות של לגיונות רומי שהחזיקו ושיפצו את האמה. לגיון אחד, אגב, שחקק את כתבתו באבן שיש והיא נעקרה, הוא הלגיון ה-24, שבר-כוכבא לכד במרוצתו והכהו שוק על ירך. כעונש על התמוססותו בשדה הקרב, נעקר מן הכתובות וכאילו אמרו הרומים לצבאותיהם הנופל, ימח שמו וזכרו מעל האדמה.

איך מגיעים

הכביש לקיסריה מסתעף מכביש החוף, עובר בתוך השכונה המפוארת ולפי שילוט ברור "לעתיקות" אפשר להגיע גם ל"חוף האמה" וגם למגרש החנייה במרכז שטח העתיקות, לא רחוק מן התיאטרון. עוד בסביבה: מצודה צלבנית מוקפת חומה וחפיר עמוק מעל שרידי הנמל ההרודיאני, ובתוך מה שהיה כפר בוסני קטן עד מלחמת העצמאות. תיאטרון רומי נאה על חוף הים, היפודרום על חוף הים, עוד היפודרום במטעי הבננות משמאל (מדרום) לכביש הכניסה למגרש החניה. בהיפודרום הזה ניצב אובליסק גדול מגרניט. רחוב הפסלים ובו פסל לבן משיש ואדום מפורפיר.

טריוויה

על הורדוס המלך נאמר שהיה אדומי, שהיה רשע, שעלה למלוכה בעורמה כשועל, מלך אכזר כנמר ומת נבזה ככלב במכאובות ובייסורים. המקורות ה"אוהדים" האלה מתעלמים לחלוטין מן העובדה שבני חשמונאי הרקובים והמושחתים באחרית ימי שושלתם, עסקו במלחמת אחים קשה והביאו לבקשתם את צבאות רומי לכבוש את הארץ. הורדוס, שהיה יהודי לפי כל כללי ההלכה, היה מינוי של שלום רחב ועמוק. בימיו לא נהרג אף יהודי במלחמה, הוא בנה את בית המקדש המפואר בהר הבית, שהיה גדול ונאה בהרבה ממקדש
שלמה. הוא גם בנה את המתחם המפואר של מערת המכפלה וגם בנה מקום גדול וחשוב באלוני ממרא.
הכלכלה בימיו שגשגה ואלפי אזרחים עסקו במפעלי הבנייה, הסלילה, הגישור והמים המפוארים שלו. הוא השקיע בתשתיות כמו שמעט שליטים השקיעו בארצם.
העובדה שהיה לו ויכוח אידיאולוגי והתנהגותי עם מנהיגי הפרושים היהודיים, עלתה בחיי עשרות ממתנגדיו, כולל בני משפחתו - כדרך השליטים התקיפים של הימים ההם (וראה דוד המלך); לו, עלה הסכסוך בשמו הטוב ובאיבתה של ההיסטוריה היהודית.
הוא לא היה אשם בכך שמת במכאובות ובייסורים בגלל מחלה קשה, ומי שחושב שיאה להשוות אירוע כזה לכלב, שיתבייש.