סיור בכפר צ'רקסי

תמונת כפר קטן לעת ערב, כבשה פועה מרחוק, נביחה עמומה של כלב, שני תנים מתאמנים ביללות לקראת לילה צמא דם. חשיכה כבדה יורדת באחת, ההרים מסביב מצטיירים כצללים כבדים. בבתי הכפר הקטן נדלקים אורות רכים, באוויר נישא ריחו של הלחם הנאפה וקולו המתכתי של אקורדיון מתערבב בקולות הלילה.
לפתע נשמע מרחוק טיפוף מהיר של סוס דוהר. בחשיכה מצטיירת דמות כהה יושבת זקופה על הסוס ועל גבה מוצלב רובה. הרוכב השמיע צקצוק זירוז לסוס והם חלפו כסערה בין בתי הכפר, הוא בלם את סוסו ליד אחד הבתים, מבין הצללים הגיחה נערה עטופה בבגד לבן. הרוכב הושיט את ידו, משך את הנערה והושיב אותה אחריו. הוא הניף את הרובה באוויר, ירה כמה כדורים ונעלם מהכפר בסערת אבק, כשבת זוגו מחבקת אותו בחוזקה.
המולה רבה בכפר. חיש מתארגנת קבוצה מצעירי הכפר לרדוף אחרי הרוכב האלמוני, אוחזים בנשקם, מזנקים על הסוסים ויוצאים בעקבות הרוכב הבודד. אחרי חיפושים רבים חוזרים הצעירים לכפר בידיים ריקות. הרוכב ובת-זוגו נעלמו, האדמה בלעה אותם.
סיפור זה היה מתרחש מדי פעם כשצעיר צ'רקסי עמד להינשא. למרות שהחתן והכלה הכירו זה את זו והחליטו שהם רוצים להתחתן, החתן הצעיר חייב היה לבצע חטיפה מרצון של בת-זוגו מהכפר שלה. צעירי הכפר היו חייבים על-פי המסורת לבצע רדיפה אחרי הפרש הנועז, ואם הבחור הצליח להימלט עם הנערה, זה היה סימן שהוא ראוי לשאת אותה לאשה. כעבור שבועיים כבר כולם חוגגים את החתונה.

פעם נוצרים, היום מוסלמים

בכפר הצ'רקסי ריחניה שעל גבול הצפון כבר הפסיקו את המנהג העתיק, אך במוזיאון המקומי הצנוע נהנה לחזור על סיפור החטיפה ח'ון (שפסו) שוקי. בעברית קולחת הוא מספר במשך שעה ארוכה על הצ'רקסים ומנהגיהם.
בכפר ריחניה גרים כ-1,000 תושבים, רובם צ'רקסים. בני העדה, אגב, משרתים בצה"ל. בארץ יש עוד יישוב צ'רקסי, כפר-קמא. הצ'רקסים, המפוזרים בכל העולם, מונים כ-12-11 מיליון נפש. במאה הראשונה לספירה הם קיבלו על עצמם את הנצרות. במשך שנים נלחמו הצ'רקסים בגבורה באזור הקווקז נגד הצבא הרוסי, עד שהאזור נכבש ובני העם הצ'רקסי גלו מארצם לטורקיה, שם חייבו אותם להפוך למוסלמים ושלחו אותם ליישב את אזורי הכפר העותמני.
בשנת 1880 הגיעו צ'רקסים לגליל והקימו שני כפרים, כפר-קמא בגליל התחתון והכפר ריחניה בגליל העליון. במלחמת השחרור הצטרפו הצ'רקסים לצה"ל ומאז קשרו את גורלם עם העם היהודי. בכפר הצ'רקסי נשארים נאמנים למסורת, שומרים על שפתם הקשה והמיוחדת.
תלבושתם הלאומית לגבר כוללת בגד שחור מקושט בכדורי רובה עם חרב מבריקה בחגורת העור וכובע פרווה. תוסיפו לזה את השפמים האדירים ותיזכרו בלבושם של אנשי השומר, שאומרים כי אימצו לעצמם את לבושם של הצ'רקסים. הנשים עוטפות את גופן בשמלה רקומה וצעיף אוורירי לבן.

חצילונים ממולאים שקדים

יחסם של הגברים הצ'רקסים לנשים מלא כבוד. השולחן הצ'רקסי, למשל, הוא עגול. כל אחד שווה ואין מי שיושב בראש השולחן. בימים עברו, כשגבר היה עובר ליד אשה צ'רקסית הוא ירד מסוסו עד שתחלוף האשה. הגברים שותפים מלאים בחיי הבית, עוזרים בגידול הילדים ובעבודות הבית.
בכפר ריחניה אפשר לראות את מבנה הכפר העתיק, שכלל בתים צמודים בחצר אחת גדולה. במרכז החצר הגדולה מסגד שנראה שונה מהמסגדים בכפרים ערביים. היום גם דרך החיזור שונה: בני הזוג מכירים, הופכים להיות חברים והחטיפה מבית הכלה כבר לא כוללת דהרה על סוס ומטחי יריות, אבל כל הכפר חוגג. הצ'רקסים מתחתנים בדרך כלל עם בנות עדתם והדרך המודרנית כוללת גם חיזור דרך האינטרנט עם כפרים צ'רקסיים ברחבי העולם.
בסיור במוזיאון ובכפר הצ'רקסי לומדים להכיר את המנהגים וההיסטוריה, טועמים קצת מהשפה המסובכת, צופים בסרטון וידיאו על חייהם ונחשפים לחדר מגורים טיפוסי. אחר כך יוצאים לסיור בכפר העתיק ולביקור במסגד המקומי.
הסיום בארוחה משובחת בחצר ביתו היפה של שפסו, מנהל המוזיאון. בין השאר תוכלו לטעום את הגבינה הצ'רקסית חלוז, מאפה בצק שתוכו גבינה, פיתה צ'רקסית מיוחדת, אורז עם בשר וחצילונים ממולאים שקדים ואגוזים.
המוזיאון הצ'רקסי בריחניה, טל': 6980349-04 (יש לתאם מראש).