ריצ'רד לב הארי

ריצ'רד בארנס לא ידע אם לצחוק או לבכות, כאשר חלף על-פני הפוקוס המעוכה לבלי היכר שעמדה בצד הדרך. הוא ידע שזו המכונית של קולין מקריי, עד אותו רגע יריבו המסוכן ביותר במאבק על תואר האליפות.
הוא שמח כמובן כי התואר הונח למעשה בחיקו, אך לבטח לא הרשה לעצמו חיוכים רבים מדי. בין היתר מכיוון שידע כי במירוצי ראלי, כאשר המהירות גבוהה והעצמים לצדי הדרך קשים, תוצאות תאונה שכזו עלולות להיות טראגיות.
וייתכן שבשל כך איבד לרגע את הריכוז, והחליק כמה מאות מטרים לאחר מכן תוך שהוא מסבסב את הסובארו וכמעט ומפסיד את התואר. אבל כמו שאומרים, המזל הולך עם הטובים. הג'ינג'י האנגלי חזר לשביל.

מותחן של ממש

כמו במותחן כתוב היטב הגיעה אליפות העולם בראלי למירוץ האחרון בבריטניה, כאשר ארבעה נהגים עדיין נאבקים על תואר האליפות. בין מקריי, טומי מאקינן ובארנס הפרידו רק שלוש נקודות, אך גם קרלוס סיינז נמצא בתמונה.
הבריטים מקריי ובארנס נראו בכל זאת כבעלי הסיכויים הטובים ביותר. הם מכירים היטב את השבילים הבוציים של וויילס, וגם נצחו כאן יחדיו בשש השנים האחרונות. אבל בראלי הכל יכול לקרות, ומי למשל יעז לזלזל במאקינן שכבר זכה בארבע באליפויות עולם. מעבר לכך, אליפות היצרנים טרם הוכרעה כאשר לפיז'ו יתרון של 4 נקודות בלבד על-פני פורד, וכל יצרן יכול להשיג עד 16 נקודות.
המתח ערב המירוץ היה אדיר. מקריי האגרסיבי הסביר שילך על ניצחון וינסה לפתוח פער כבר בהתחלה. בארנס, מחושב כהרגלו, הודיע שישמור את המתקפה לשלב מאוחר יותר. ומאקינן? למרות ההכנות המקיפות שערכה מיצובישי בווילס הוא נראה מתוח.
הלאנסר החדשה לא נראתה לו מספיק טובה והוא היה מעדיף להתחרות עם הדגם הישן. מלבד זאת, הוא לבטח היה מעדיף להתחרות כאן עם הנווט הקבוע שלו שנפצע בקורסיקה, ולא עם קיי לאנדסטרום, השותף החדש.

יוצאים לדרך

למרות הכל, למאקינן לא היה זמן רב לקונן על מר גורלו. הלאנסר נראתה רע מאד בקטע הסופר-ספיישל שנערך בקרדיף ערב פתיחת המירוץ, תוך שהיא פוגעת שוב ושוב בדפנות המסלול. אולם אף אחד לא ציפה שכבר בקטע הדירוג השני (ולמעשה הקטע האמיתי הראשון) תעמוד המכונית האדומה דוממת לצד הדרך.
מאקינן, שרוע ליד המתלה הקדמי, נראה מיואש. "ככה זה בראלי. יש תקופות שאין לך מזל" הוא סינן. "נכנסנו לפנייה שהכרנו היטב מהאימונים וידענו שבמרכזה יש בור קטן. כולם עלו עליו, זה הקו הנכון, אבל אצלנו התפרק המתלה…
מלפנים היה מקריי כוכב היום. הסקוטי המעופף עמד בהבטחתו ומייד לאחר ה"סופר-ספיישל" נטל את ההובלה באופן מרשים. הקצב שלו היה מצוין והחיוכים במטה פורד התרחבו. למעשה הם הפכו לצחוק גדול כאשר ניצח גם בקטע השני והמשיך להוביל אחרי השלישי.
אבל אז בא הקטע המיוחד הרביעי: מקריי "חתך" פניה תמימה מעט יותר מדי עמוק. זה לא נראה מסוכן, אך השילוב של בור נסתר ומהירות גבוהה הטיס את הפוקוס אל על. אף אחד לא ספר כמה פעמים היא התהפכה, כולם רק עצרו את נשימתם כאשר המכונית עמדה סוף סוף, מעוכה מלפנים, מאחור ומלמעלה. אנחת הקלה פרצה מפי כולם, כאשר זיהו את מקריי וניקי גריסט (הנווט) יוצאים מההריסות שלמים ובריאים.

אז לא מקריי…

עכשיו הגיע תורו של מרקוס גרונהולם להבריק. האלוף היוצא, שכמו כל קבוצת פיז'ו חזר לעצמו במירוצים האחרונים, היה כעת הכוכב האמיתי עם קצב מהיר בהרבה משאר המתחרים. בארנס שמר באותו זמן על מקום שלישי, ולמעשה לא צריך היה להדביק את המוביל.
מבחינתו, מקום רביעי הספיק לזכייה באליפות. לכן גם לא היה מודאג מה-206 של דידייה אוריול שהתנהלה במקום השני. באותו שלב יכול היה רק קארלוס סיינז לסכן אותו, אבל כבר בפתיחת היום סבל "אל מטאדור" מתקר, שהתפתח לשבר בגלגל. הספרדי איבד זמן יקר ונסוג לאחור. תקוותו היחידה הייתה פרישה מפתיעה של בארנס, שתעניק לו את התואר באופן סנסציוני. ובמירוצי ראלי, אתם יודעים, כבר קרו דברים מפתיעים יותר.
ולמה ללכת רחוק? רמת האמינות הירודה שהפגינה סובארו לבטח הייתה מוכרת לו. סולברג פרש עקב תקלה בשלבי הפתיחה, ומעט מאוחר יותר עלתה המכונית של מרקו מרטין בלהבות. למעשה, גם המכונית של בארנס נתנה לסיינז סיבות לתקווה. לאחר שסיים את היום הראשון בצורה מוצלחת ועלה למקום השני, נפתח היום השני באופן צורם עבור הנהג הבריטי. האימפרזה הכחולה סירבה להניע, ורק לאחר דחיפות נמרצות והחלפת מצתים הצליח בארנס לצאת מחניון הלילה בו אסור לטפל במכוניות.

וזה עוד לא הכל

גרונהולם המשיך להוביל, ומאחור החל הארי רוונפרה בפיז'ו השניה ללחוץ על בארנס, בתקווה שיעשה טעות. אך את הטעות עשה הוא דווקא, כאשר פגע תוך נהיגה מהירה במספר סלעים. בינתיים לא יכול היה סיינז לעשות דבר מלבד לטפס למקום החמישי במטרה לעזור למקריי. כמוהו גם אליסטר מקריי "האח" עם היונדאי שרצה לסייע לאחיו הגדול.
אלא שאז הגיע הרגע הדרמטי במירוץ. במחצית השניה של היום השני שגה קארלוס סיינז, החליק מהמסלול ופגע בקבוצת צופים. 13 אנשים נפצעו, ועוד לפני שהובהר מצבם בוטלו הקטעים ה11- וה12-.
קבוצת פורד המזועזעת החליטה לפרוש, ויתרה על המאבק על התואר וסגרה למעשה את המשחק. בפיז'ו לא התלהבו מכך, אבל נמנעו מלמתוח ביקורת. אחרי הכל, לפי מצב העניינים באותו רגע, הם לא היו זקוקים לפרישה כדי לזכות בתואר. גרונוהלם המשיך להוביל באופן ברור גם ביום השלישי ואילו רוונפרה הצליח לעלות למקום השני, לפני בארנס שהאט מעט כדי "ללכת על בטוח".
אליסטר מקריי סיים לבסוף רביעי, והביא ליונדאי את התוצאה הטובה ביותר שלה מעולם באליפות הראלי. אחריו סיים ארמין שווארץ בסקודה, לפני האקסנט השניה עם קנט אריקסון. אוריול, במירוץ האחרון עבור פיז'ו, סיים שביעי בלבד.

סוף דבר

ברנס הנרגש, שהיה בשנתיים האחרונות מועמד רציני לאליפות אך לא הצליח לזכות בה, הגשים סוף סוף את התקוות שתלו בו רבים והיה לאנגלי הראשון שזוכה באליפות (אך לא הבריטי - מקרי הסקוטי עשה זאת קודם).
היה זה סיום עונה לא יאמן מבחינתו, לאחר פתיחה איומה. גם קבוצת פיז'ו סבלה ממחצית ראשונה גרועה של האליפות, וגם היא חזרה לתמונה רק בסוף. כך, עם ניצחון כפול במירוץ האחרון, סיימה הקבוצה הצרפתית כמו שצריך וזכתה פעם שניה ברציפות באליפות.
וכאשר ברנס עובר לשורותיה בעונה הבאה הרי שאת ראלי מונטה קרלו שבינואר היא תפתח שוב עם הספרה אחת. שלוש ברצף?