סובארו אאוטבק H6 - מתאגרף במשקל כבד

לקראת סוף שנות התשעים הייתה סובארו ראשונה להציג את נוסחת ה"סטיישן לשטח". היישום היה פשוט, בעיקר כאשר הלגאסי המשפחתית צוידה זה מכבר במערכת הנעה כפולה, מתקדמת אך לא יקרה. אז לקחו את הלגאסי סטיישן, הגביהו אותה, הלבישו את חלקה התחתון בפלסטיק תוקפני, קישטו בפרטים מוכרים ומזוהים עם בוץ והרפתקה, ובינגו - יש לנו מנצח.
בארה"ב הייתה לסובארו אאוטבק הצלחה מיידית, הדולרים זרמו לקופה האמריקנית של היצרן הקטן, ששנים רבות נלחם על מקומו בארץ כל האפשרויות. אפילו כאשר הוצג הפורסטר, דגם כמו-שטח עוד יותר "קרבי", לא פגעה הצלחתו בזו של הלגאסי המוגבהת. ועד כמה מוצלח הרעיון היפני יעידו החיקויים - המוצלחים בעצמם - מהבית היוקרתי של וולוו ואודי.
בינתיים, בשנה שחלפה, עבר האאוטבק שינויים קלים, אך משמעותיים. ראשית הוצג מנוע 3.0 ליטרים, בעל שישה צילינדרים, חדש וחשוב לשוק האמריקני. קצת מאוחר יותר, לפני מספר חודשים, עברה כל משפחת הלגאסי מתיחת פנים. ומה זה אומר? שהאאוטבק החזק של היום מציג שינוי של ממש לעומת הדגם הישן, בין היתר תג-מחיר של 230,000 שקלים. נכון, אתם לא טועים - מאתיים ושלושים אלפי שקלים. היבואן מצדו הסביר שמדובר במכונית שונה מזו שהכרנו. קיבלנו, רק ניגשנו לבדוק בעצמנו.

אז מה היה לנו?

חיצונית ההבדל בין האאוטבק הישן לחדש אינו גדול. החרטום "שרירי" (מנופח) יותר, החישוקים בוהקים ונאים מבעבר, יש גווני צבע חדשים, מכסה המנוע מיוצר מאלומיניום ולכן הוא קל אגב בשבעה קילוגרמים. הוסיפו גם כיול מחודש של המתלים, תת-שלדה קטנה וחדשה לחיזוק המתלה האחורי, וכמובן מנוע 3.0 ליטרים חזק בהרבה מה-2.5 שכיכב בדגם היוצא.
אבל תא הנוסעים מאכזב במקצת, בעיקר את מי שציפה לקבל שינוי של ממש. יש אמנם לוח מחוונים פלורסצנטי חדש ונוצץ (ומסנוור…), שחלק אהבו, חלק ממש לא. יש גם ריפוד עור עם מראה אמריקני, כיוון חשמלי למושבים, הגה ספורטיבי של מומו עם "כאילו עץ", בקרת אקלים (לא מפוצלת), מערכת שמע (עם כמות מתגים שלא הייתה מביישת את הצ'אלנג'ר) ואפילו תאורה למראות בסוככי השמש (שנראים מעט פשוטים בהתחשב בתג המחיר).
אבל כמעט כרגיל, תא הנוסעים הזה פשוט מדי ושורשיו ברורים ביותר. בינינו, יש מכוניות שעולות כחצי המחיר - מסיטרואן C5 ועד 307 ובמידה מסוימת גם הגולף - שמציעות (למעט העור) סביבת נהג מהודרת ועשירה יותר. לכן אתה נאלץ להסתפק בסובארו במתגים מיושנים ושבלוניים, תאי אכסון לא יעילים ובמראה שמרני מדי.
כך למשל המושבים מרופדי העור אמנם נאים, אך חסרי תמיכה צדית, כמו גם תמיכה לגב התחתון. תא הנוסעים מספק מרחב סביר למחיה, אך הוא אינו גדול במיוחד. תא המטען נוח ושימושי (528 ליטר), בדיוק כמו בכל סטיישן של סובארו. אגב, ניתן היה לצפות לתיבה בעלת אפשרות תפעול ידני-טיפטרוניק, ואולי אפילו הילוך חמישי…

השישייה בפעולה

לאור פוטנציאל מנוע הבוקסר הגדול ו-209 כ"ס, אני מהדק היטב את החגורות לפני הלחיצה על המצערת, מצפה למהלומה שתדביק את הגב למושב, תצמיד את הראש למשענת, תזעזע את שרירי הצוואר ותזכיר את איכויות הגשר החדש שהרכיב לי רופא השיניים. אבל שום דבר דרמטי לא קורה.
האאוטבק מזנק אמנם בהחלטיות, אך בהחלט לא באופן מסעיר חושים, נמרץ או מרגש. ונכון, תיבת הילוכים מעט-פלגמטית וחסרת פלפל, עם יחסי העברה ארוכים, חייבת לשאת בחלק מהאשמה. מאידך, אסור לשכוח שעם טון וחצי, לאאוטבק אין גזרה של דוגמנית-על. סובארו מדברים על 8.9 ש' למאה קמ"ש - לפחות בהתחלה זה לא מרגיש כך.
אולם אל דאגה. כאשר המחט מתקרבת ל-4,400 סל"ד, היכן שמושג המומנט המירבי (28.8 קג"מ) מתעורר המנוע ומתחיל לשיר. וכאשר הוא מתעורר, הקצב מרשים יותר והצליל הופך ממכר. כל כך ממכר עד שאתה כמעט ומצטער בכל פעם שהוא נכנע למגביל הסל"ד, המתערב ב-6,500 ולא נותן להמשיך בחגיגה.
ואם במהירויות נמוכות הסובארו אינה זריזה, הסיפור שונה בגבוהות. היא מתקדמת בעקביות מעוררת כבוד לסימון 180 (סוף דרכו של השלישי), וממשיכה בקצב קצת פחות משכנע לכיוון ה-200. משם העסק כבר איטי יותר. אבל, לדוושת המצערת התנגדות גבוהה מדי, לתיבה אין כאמור מספיק פלפל והמנוע מתעורר רק בסל"ד גבוה, וזה אומר שרגל ימין צריכה לעבוד קשה מאוד, קשה מדי, כדי לסחוט את הביצועים אליהם מסוגלת הלגאסי.
כך או אחרת, השיפור כאן לעומת ה-2.5 הישן בולט מאד - עם סעפות יניקה משתנות, 24 שסתומים, שני גלי-זיזים בכל צד, והספק מרבי של 209 כ"ס, הוא מציע פעולה מעודנת ושקטה בהרבה ממנוע ארבעה הצילינדרים הגדול. צריכת הדלק אינה נושא שירצו להרחיב עליו את הדיבור בסובארו. עם חמישה ק"מ לליטר המתדלק השכונתי יהפוך מהר מדי לידיד נפש…

מתנהגת כמו סובארו

האכזבה האחרונה שלנו בסיפור הלגאסי היא בסעיף הבלמים. כיאה לאמריקנית וכפי שחווינו בעבר בפגישות עם גבירות מבית פוג'י, גם האאוטבק אינו אוהב לעצור. הבלמים חסרי נשיכה באופן בוטה, דורשים רגל ימין נחושה והרבה אופטימיות כאשר העומס גובר והכוח יורד.
לשמחתנו, האאוטבק אינו מכריח שימוש יתר בדוושה השמאלית, להפך. כאשר הכביש מתפתל תגלה שוב עד כמה גבוהה יכולת השלדה המבוססת על הלגאסי, ועד כמה מצוינת מערכת ההנעה הכפולה. למרות צמיגים שאינם טהורים לאספלט ולבטח אינם מיועדים לנהיגה על המגבלות, הסובארו אוחז היטב בפניות, מחליף תת-היגוי בהיגוי יתר, כמו שמערכת ההנעה הכפולה המצוינת של סובארו יודעת לעשות.
אז נכון שהצמיגים האלה משמיעים יותר יללות מהרגיל, ובהחלט אין כאן את החדות של האימפרזה , כולל תת-היגוי מיותר ומפריע, אבל ההתנהגות כל-כך ברורה עד שקל מאוד לשחק עם האאוטבק כאילו היה קטן ורזה בהרבה.
מי שבין היתר הופך את ההתנהגות לבטוחה מדי, היא מערכת בקרת היציבות, זו שמפסיקה לפעמים את המסיבה ולמעשה אינה ניתנת לניתוק. יש אמנם מתג הטוען שזה תפקידו, אך המערכת לוקחת פיקוד בפעם הראשונה שתעבור את ה-60 קמ"ש. בכל מקרה, היא כן מאפשרת משחקים ושעשועי כביש בטוחים כאשר המהירות עולה.
גם נוחות הנסיעה בעיר מהווה שיפור לעומת הדגם הקודם, וכך גם רמת העידון והרעש. מחוץ לעיר לא היו לנו טענות מיוחדות, והרכות המסוימת לא גרמה לסובארו הרב-תכליתי להתנדנד באופן מוגזם.
ולא שכחנו כי האאוטבק מהווה "שילוב המיטב שבכל העולמות", כלומר מסוגל לטעום עפר, בוץ וחול. על שבילים מהירים הוא מהנה למדי, אבל למרות מרווח גחון נאה של 19 ס"מ (לגרסה הרגילה 20 ס"מ), לא היינו מנסים להתמודד עם אזורים מסולעים או נוקשים מדי. הוא לא נועד לזה.

יקרה מדי

אין ספק כי האאוטבק הזה מהווה צעד נמרץ לפנים, מבחינת סובארו לפחות. הוא נעים, איכותי, נוח ומהנה יותר. וגם אם ציפינו לקצת יותר "אקשן", קשה לומר שהתאכזבנו. אולם לצערנו הגדול, הדילוג לפנים מלווה בזינוק מופרז של מחיר, שמכניס מייד את סובארו לזירה האכזרית של וולוו עם הקרוס-קאונטרי למשל.
ואולי האאוטבק אכן עדיף מבחינת התנהגות, ויתכן אפילו שהוא עדיף בשטח, אבל מי שמוציא כל כך הרבה מעות מהכיס רוצה גם אווירה יוקרתית, מפנקת ועשירה. בסובארו היא אינה כזו, למרות המאמץ הניכר - ואולי אפילו בגללו.
כך שקשה לראות כיצד הופך האאוטבק לסיפור הצלחה מקומי. בעיקר כאשר אצלנו, בניגוד לאמריקנים, אפשר להסתדר גם עם V6 קטן יותר, או אפילו ארבעה צילינדרים מודרניים. אז אם היבואן עובד כאן על תדמית ומוכן לוותר על מספרים גדולים, שיהיה. הוא יודע כנראה גם דברים שאנו לא נדע לעולם. רק שהיו לסובארו כבר כמה מקדמות תדמית - וזו של היום אינה שונה מהותית מההיא של אתמול…